"אלוהים מדבר אלינו. כל הזמן. הבעיה היא שבהתחלה הוא מדבר חלש אז לא שומעים, וכשהוא כבר מרים את הקול אתה מרגיש את זה בכל הגוף. אני הרגשתי את זה ברגליים, כשבריון של השוק האפור ירה לי בפיקות של הברכיים לאחר שלא עמדתי בהחזר התשלומים. ברגע הזה הבנתי שהגעתי לתחתית".
הציטוט הזה שייך לאליהו (39), בעל שתי חנויות אופנה ענקיות ומשגשגות באזור הדרום, שנפל הכי חזק שהיה אפשר, כמו בצניחה חופשית מבורג' חליפה, עקבות הלוואות שלקח מהשוק האפור. "כשאתה מגיע למצב כל כך נואש אתה לא בודק את תנאי ההלוואה. אתה לא מבין שלקחת 700 אלף, ושלהחזיר כמעט מיליון שקל זה לא שפוי. כשהבנק וחברות האשראי מסרבות לתת לך אשראי, אין לך ברירה, אתה מסכים לכל תנאי, העיקר שיהיה לך אוויר לנשימה לעוד חודש-חודשיים".
עד לא מזמן אליהו היה איש עסקים מצליח, נשוי באושר ואב לארבעה ילדים. "הלבשתי את הנשים הכי מפורסמות בישראל, התחככתי בעשירי הארץ וחייתי את החלום. פעמיים בשנה בחו"ל, מותגים, פינוקים, חי טוב. הבעיה היא שעם האוכל בא התיאבון, ואצלי זו לא קלישאה. חלמתי לפתוח עסק חדש, בליגה של הגדולים. לקחתי הלוואות בהתאם מהבנקים, הכול היה בסדר, אישרו לי, כי הייתי מבוסס. יכולתי לפתוח חנות גדולה מספיק עם ההון הנזיל שלי, אבל העיניים הגדולות שלי גרמו לי ללכת יותר רחוק. להביא מעצב אופנה הכי שפיץ ולנקר לכולם את העיניים עם השמלות הכי נוצצות וגדולות מהחיים. הבעיה היא שלא היה ביקוש כפי שחשבתי שיהיה. כשכבר הבנתי שקפצתי מעל לפופיק, זה קבר אותי".
אז מה עשית?
"בהתחלה ניסיתי ללכת בצורה חוקית. אני הכי פחדן שיש, אבל כשסגרו לי את כל הדלתות, לא נשארה לי ברירה אלא ללכת לשוק האפור. לקחתי 700 אלף שקל עם ריבית של 20 אחוז. בדיעבד, לא היה לי סיכוי להחזיר את הכסף, עם הקורונה ועם הקריסה של המשק, אבל אז לא ידעתי את זה ואולי אפילו זלזלתי. חשבתי לעצמי שמה שרואים בסרטים זה מוגזם, ושאף אחד לא יהרוג אותי בשביל 700 אלף שקל".
אליהו צדק. לא הרגו אותו, אבל ירו לו בפיקות של הברכיים והשאירו אותו עם צלקת לכל החיים. "לקחו אותי בלילה לחניון של מרכז מסחרי בדרום", הוא נזכר במאורעות הלילה המדמם. "זה היה מפחיד. כל הדרך ניסיתי לדבר על לבם ולהסביר להם שזה זמני ושאני אחזיר את הכסף, רק שיתנו לי קצת זמן, קצת אוויר לנשימה".
באיזה שלב הם שלפו את האקדח?
"הוא היה שם כל הזמן מולי, זה היה עניין של זמן עד שהם ילחצו על ההדק. לא ידעתי רק אם זה יהיה לרקה או לרגליים. ואז ברגע אחד הרגשתי כאב חד בפיקות של הברכיים, והבנתי באותו רגע שניצלו החיים שלי. אם הם היו רוצים אותי מת, הם היו מכוונים לראש".
אליהו הבין את הרמז של הבריונים, רק שהמסקנה שלו הייתה בכיוון ההפוך ממה שהתכוונו אליו. "פשוט עליתי על טיסה וברחתי מהארץ", הוא מספר.
מה עם אשתך והילדים?
"אשתי הבינה שהסתבכתי וכנראה שאני לא חוזר, והגישה לבית הדין הרבני בקשה להתגרש".
אז למה בכל זאת חזרת?
"אחרי חודשיים התקשרתי לעורך דין צביקה הופמן. סיפרתי לו את הסיפור שלי. הוא אמר לי שלא הכול אבוד, שהוא יעזור לי לצאת מזה והיום ברוך השם הכול מאחוריי".
איך הגבת?
"זה קשה. בכל זאת, אישה שאתה איתה 12 שנים וברגע אחד אתה מאבד אותה ואת כל החיים שלך. באיזשהו מקום אני יכול להבין אותה, אבל זה קשה. אתה מרגיש שהכול קורס עליך, שאין לך בשביל מה לחזור לארץ".
"הדבר הראשון שעשינו זה להוריד את הבריונים של השוק האפור מעל הגב שלו", אומר עו"ד צביקה הופמן ממשרד עורכי הדין הופמן-רוז. "עירבנו בסיפור את להב 433 כדי שיתנו לו הגנה ויעצרו חלק מהמעורבים בפרשה. במקביל, פתחנו הליך של שיקום כלכלי שיאפשר את החזרה שלו לארץ. ביקשנו בקשה של עיכוב הליכי הוצאה לפועל שיאפשר לו לחזור בשלום ולא להיעצר".
כיום, לאחר קבלת ההפטר על חובותיו, אליהו יצא לדרך חדשה, הפעם מלמטה: "אני שוטף כלים, מכין אוכל, הכול מהתחלה, אבל ברוך השם בלי דאגות, כי החבר'ה האלה בכלא".
אתה לא דואג שהם ייצאו מהכלא יום אחד ויסגרו אתך חשבון?
"ברור שאני דואג, לפעמים נדמה לי שבאים לרצוח אותי באמצע הלילה, אבל אני מאמין שאם אלוהים דאג שאני אהיה עדיין כאן, על הרגליים, סימן שיש לו עוד תכניות בשבילי. יש לי ילדים פה, זו המדינה שלי ואין לי מה לחפש במקום אחר".
אני מניח שאחרי פרשה כל כך מטלטלת יש הרבה לקחים שאפשר ללמוד. מה הלקח הכי גדול שלך שתיקח איתך הלאה?
"יש באמת הרבה לקחים, כמו שאתה אומר, אבל לפני כל המסקנות הדבר הכי חשוב זה לא לקפוץ מעל לפופיק. זה כואב, זה יקר, וזה יכול להיגמר בלי ברכיים".