הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) קיבלו החלטות חסרות בסיס והשפילו עובדת שנפגעה בתאונת עבודה - כך נטען בערעור אותו הגיש עו"ד עמית קרמר, בשמה של העובדת. הערעור הוגש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, המשמש כערכאת ערעור להחלטות המל"ל.
השופט יוחנן כהן, אשר ישב בראש הרכב בית הדין, קיבל את הערעור ומתח ביקורת נוקבת על התנהלותן של הוועדות הרפואיות במל"ל.
על פי הערעור, לפני כשנתיים, לאחר שעברה תאונת עבודה, פנתה האישה באופן עצמאי לוועדה הרפואית במל"ל, על מנת שזו תכיר בה כנפגעת עבודה, ותקבע לה אחוזי נכות לשם קבלת תגמולים, אולם האורתופד שישב בוועדה, ובדק אותה, קבע כי היא לא סובלת מנכות כלשהי.
לעדותה, פנתה העובדת, כעבור כמה שבועות, אל אותו אורתופד, במסגרת קופת החולים, והפעם קבע האורתופד, כי היא סובלת ממגבלה כה קשה שאין היא כשירה לעבודה פיזית מאומצת, וזאת לפחות לחצי שנה.
מצוידת בסתירות אלה, החליטה האישה להגיש, שוב באופן עצמאי, ערר על החלטת הוועדה הרפואית במל"ל. ועדת הערר שמונתה לה קבעה שוב, כי היא איננה סובלת כלל מנכות בתחום האורתופדי.
תלונה שהגישה האישה למל"ל בדבר בדיקה אגרסיבית מצידו של האורתופד, עד כדי כאבים ממש, לא נענתה חרף פניות חוזרות ונשנות מצידה. בצר לה, פנתה האישה לעו"ד עמית קרמר, אשר הגיש בשמה ערעור לבית הדין האזורי לעבודה.
לטענת עו"ד קרמר, הוועדות הרפואיות במל"ל דחו את בקשותיה של מרשתו, בהסתמך על בדיקות שכלל לא נעשו. כך קבעה למשל ועדת הערר, כי אין כל שוני בין בדיקת ה-CT אותה ביצעה העובדת טרם התאונה, לבין הבדיקה אותה ערכה לאחריה, אך העובדת כלל לא עברה בדיקת CT בטרם התאונה.
לדברי עו"ד קרמר, האורתופד שבדק את האישה בוועדת הערר השפיל אותה, בכך ששאל אותה מהיכן יש לה כסף למימון חוות דעת פרטיות, ואף הטיח בה, כי הגיעה לבדיקת הוועדה רק בשל תאוות בצע.
עוד טוען העו"ד, כי הינעלות הוועדה על מסקנתה, שאין כל נכות אורתופדית עקב פגיעתה בתאונה, עולה מפרוטוקול הדיון, וכן מהיחס המחפיר לו זכתה במעמד הדיון מהאורתופד הקובע. לגרסתה, נשאלה התובעת על ידי האורתופד שאלות שמוטב היה שלא היו נשאלות כלל, ולצערה אינן מופיעות בפרוטוקול הדיון, אך תשובותיה - שברור שלא היו עולות סתם כך בפרוטוקול ללא שאלה מטעם הוועדה - כן מופיעות.
כך, למשל, טוענת האישה כי היא נשאלה בוועדה מאיפה יש לה הכסף לפנות לרופאים פרטיים, שכן לטענתה אינה עובדת. על כך השיבה: "יש מכתבים של ד"ר ש***, לא אני מיוזמתי הלכתי אליו, וזה מטעם חברת הביטוח הפנסיוני". לטענתה, בהמשך ציין האורתופד בוועדה כי מי שלא עובד ואין לו כסף לא הולך לפרופ' נ****, ועל כך האישה השיבה: "אני הולכת לרופאים דרך קופת חולים... דרך הכללית מגיע לי 3 פעמים בשנה ייעוץ". עוד טענה האישה כי בעודה עם דמעות בעיניים, הוטח בה על ידי האורתופד כי היא באה לוועדה רק בשל רצון לקבל כספים. על כך השיבה: "עבורי זה אירוע משפיל להיות בביטוח לאומי".
השופט כהן הסכים עם טענה זו, ונזף במל"ל: "יש בטענותיה (של הנתבעת) כדי להצביע על כך שבמעמד הדיון בפני הוועדה נשאלה שאלות על ידי האורתופד אשר חורגות מהמקובל, ויש בהן כדי להצביע על נקיטת עמדה על ידי האורתופד שאינן מתבקשות בנסיבות העניין".
כמו כן קבע השופט כהן, כי הוועדות הרפואיות במל"ל הסתמכו בהחלטתן על בדיקות שכלל לא בוצעו, וקבע, כי לא ברור כיצד הוועדה הגיעה למסקנה שהאישה עברה CT לפני התאונה. בשל כל אלה פסק השופט, בהחלטה תקדימית, כי יש להחזיר את עניינה של האישה לוועדה רפואית בהרכב אחר מזה שבחן את עניינה, בשל חשש ממשי שהוועדה נעולה בעמדתה.
באשר לטענת באי כוחו של המוסד לביטוח הלאומי, כי צריך לבחון מחדש את מלוא מצבה של התובעת, ולא רק בתחום האורתופדיה, קבע השופט שמדובר בטענה חדשה שכלל לא נטענה במקור ע"י הביטוח הלאומי, ולבסוף קבע: "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכב חדש, אשר תדון מחדש רק בנושא האורתופדי".
בנוסף, ובצעד נדיר לא פחות, השית השופט כהן את הוצאותיה המשפטיות של המערערת על המוסד לביטוח הלאומי.