לקראת סוף 2019 הערכנו מעל דפי גלובס, שבשנה הבאה הביטקוין יחזור והנשיא טראמפ ייעלם, כי "ה-20 יהיה ה-30 החדש" (שנות ה-20 ידמו לשנות המשבר של שנות ה-30 של המאה שעברה) וכי במהלך המשבר, הבנקים המרכזיים ידפיסו כסף מעבר לכל דמיון. מה שנשמע קצת הזוי ב-2019, הפך למציאות ב-2020. מה אפוא מצפה לנו בשנה הבאה ובזו שאחריה, השנתיים הראשונות לממשל ביידן?
שני כוחות חזקים מתגוששים עתה בכלכלה האמריקאית. הגל הדפלציוני והגל האינפלציוני. אמריקה, כמו רוב כלכלות המדינות המפותחות, כולל סין, מתחזקת מזה עשורים בועת אשראי שאינה ברת קיימא.
הקורונה הייתה אפוא משבר אמיתי שפגע בכלכלה שבירה מלכתחילה. כלכלה אשר בסוף 2019 ישבה על חוב של 75.5 טריליון דולר, קיימה גירעון ממשלתי של כטריליון דולר לשנה, וגידלה בשנה את התל"ג בקושי בשליש מהשיעור שהיא מגדלת את החובות שלה.
הקורונה הפסיקה את המוזיקה באחת. העצירה בפעילות הכלכלית ובועת האשראי הענקית, איימו להביא לקריסת המשק כולו. הפדרל ריזרב והממשלה נאלצו לעשות את הדבר היחידי שהם יודעים, ויותר מארבעה טריליון דולר חדשים הוזרמו למשק.
כאשר חובות במשק אינם משולמים ונמחקים, כמות הכסף הולכת ומצטמצמת - היפוכו של ייצור כסף דרך מנגנון החוב. התוצאה היא שהמשק מתחיל להתכווץ. גל פשיטות הרגל וחדלות פירעון מקטין את הצריכה של אחרים במשק, ומשבר חדלות הפירעון הופך לסחרחרת שמזינה את עצמה וגוררת עוד ועוד עסקים ומשקי בית. כך עד להשגת איזון, לאחר שהמשק התכווץ באופן משמעותי וחובות ענק נמחקו.
אין דרך אלגנטית
אין דרך אחרת, אלגנטית יותר, לבועת אשראי להתרוקן מאוויר החובות המנופחים, והשקעות הסרק שהיא מביאה. עם היעלמות האשראי והכסף, נעלמים גם הנכסים. כל חוב הוא נכס של מישהו אחר ולפיכך כל חדלות פירעון היא נכס שנעלם.
תהליך דומה התרחש בראשית שנות ה-30 של המאה שעברה, כאשר בועת החוב של שנות ה-20 הלכה וקרסה. בכדי למנוע תרחיש שכזה החלו הבנקים המרכזיים כולם להדפיס כספים בהיקף וכמות כמותם לא נראה בהיסטוריה.
יותר מ-8 טריליון דולר, או גידול של כ-42% במאזניהם, מאז פברואר השנה, מביאים את המאזנים לשיא מצרפי של כ-28 טריליון דולר. הפדרל ריזרב מצידו הדפיס בפחות מעשרה חודשים יותר משהדפיס בעשר השנים שקדמו, וסך החוב במשק האמריקאי צפוי לגדול השנה ביותר מ-7.5 טריליון דולר.
האם ההדפסה המסיבית הזו, וזו שתבוא ללא ספק גם בשנה הבאה, יצליחו למנוע את התהליך הדפלציוני וחדלויות הפירעון? האם טריליוני הדולרים החדשים שמוזרמים למשק יוכלו למנוע את קריסת בועת האשראי לפחות עד הרבעון השלישי שנה הבאה, שעה שבה לפי התקוות המשק יחזור לתפקוד פונקציונלי משוחרר ממגבלות הקורונה?
לפי סוכנות דירוג האשראי מודי'ס, מתחילת דצמבר שיעור חדלות הפירעון אצל החברות הציבוריות בארה"ב שילש את עצמו מאז פברואר. על פי סוכנות הדירוג S&P, שיעור זה צפוי להגיע בתחילת 2021 לכ-12.5% מהעסקים. בנוסף הורידה הסוכנות את דירוג האשראי של 37% מחברות ה-S&P ו-30% מהבנקים.
לא רק חברות ספגו השנה הורדה בדירוג האשראי. שיא נרשם גם במספר הממשלות שהדירוג שלהן הורד. סוכנות הדירוג פיץ' ביצעה 32 הורדות דירוג כאלה, כולל ללוות ענק כאיטליה ומקסיקו. לעוד כשליש מהמדינות המדורגות ניתנה אזהרה מפני פגיעה בדירוג.
כל הנזק וסכנות האשראי אצל החברות הגדולות יחסית, מחווירים לעומת ההרס והפורענות שהתרחשו בעסקים הקטנים. על פי דוח מחודש אוקטובר של חברת יילפ, שעוסקת ברישום ודירוג עסקים כאלו, מעל 163 אלף עסקים שהיו פתוחים בחודש אפריל לא היו קיימים בספטמבר. והמספר רק הלך וגדל מאז.
דיווחים אחרים מצביעים על מספרים גבוהים יותר. על פי מחקר מאוניברסיטת סנטה קרוז שבקליפורניה 317 אלף עסקים נסגרו בין פברואר לספטמבר. ארגון מאוניברסיטת הרווארד, שעוסק במעקב אחר ההתפתחויות בעסקים הקטנים, העריך במחצית נובמבר כי 28% מהעסקים הקטנים בניו יורק, ו-31% מאלו בניו ג'רזי נסגרו מאז ינואר 2020.
החורבן שנפל על ראשם של העסקים הקטנים מדגים היטב בעיה נוספת. האם בכלל ישנו מכניזם יעיל לפיזור הטריליונים שהבנק המרכזי מדפיס, כך שהם לא רק ינפחו את מחירי המניות בוול סטריט אלא גם יגיעו לעסקים הנחנקים שבמיין סטריט?
בחודש מרץ, כחלק מחבילת הסיוע, השיק הפדרל ריזרב תוכנית שמיועדת לעסקים קטנים ובינוניים לה הוקדשו 600 מיליארד דולר אשר כונתה "תוכנית ההלוואות למיין סטריט". ההלוואות היו אמורות להיות מוצאות אל הפועל באמצעות הבנקים המסחריים אשר קיבלו ערבות מאת הפד ל-95% מהאשראי.
גם סף המינימום להלוואה נקבע על סכום נמוך של 100 אלף דולר. נכון לסוף אוקטובר ניתנו בתוכנית הלוואות בסך כולל של 3.7 מיליארד דולר, פחות מאחוז אחד מהסכומים שהוקצו. הסיבה העיקרית לכישלון התוכנית היא סירובם של הבנקים המסחריים לשתף פעולה בהפצת ההלוואות.
"מיתון ארוך ומתמשך"
אפילו אם יצליחו הבנק המרכזי והממשל לפזר את הכסף למקומות שבו הוא באמת נדרש, האם כל זה יעזור? מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופאי לשעבר, הרחיב בנקודה: "אתה יכול להעניק כמות מסוימת של החייאה אבל בשלב מסוים החברות יישארו ללא חיות, לא חשוב כמה גדולה תהיה הזרמת הנזילות. אז יחלו הספקות ביחס לחברות הנותנות להן שירות ולבנקים שנתנו להם אשראי".
איגוד של בנקאים מרכזיים לשעבר, כלכלנים ואקדמאים, שמכנה את עצמו "ג'י 30" פרסם לא מכבר דוח שעסק בנושא משבר החוב העולמית ואמר "ישנו משבר חובות ופירעון גדל והולך אצל חברות ברוב רחבי העולם, לא רק מהפסדי הקורונה, אלא שחברות רבות נכנסו למשבר הקורונה עם רמת חובות לא רגילה וגבוהה במיוחד". לכן "אנו דוחים את המחשבה כי הגרוע ביותר מאחורינו. זה יהיה מיתון ארוך ומתמשך".
תומכי הסצנריו הדפלציוני סבורים איפוא כי היקף האשראי כה גדול, והיקף החובות העומדים לפירעון כה נרחב, שאפילו תרצה המדינה והבנק המרכזי להדפיס ולתחזק את בועת החוב, הסכומים שיידרשו הם כה גדולים ומנגנון ההפצה כה מסובך שגם מדיניות "הדפסה ללא מגבלה" לא תוכל לעמוד במשימה.
מאידך, כפי שציינו פעמים רבות בעבר, אנו בעולם חדש בו הבנק המרכזי אינו מהסס להדפיס כל סכום והממשלה אינה מהססת להיכנס לכל גרעון. תהליך זה יימשך גם בשנים הבאות. ב-2021 מגיעים טריליונים של איגרות חוב ממשלתי לפירעון ויצריכו מיחזור ולכך צריך להוסיף לפחות 2.5 טריליון של גרעון חדש. לא יפלא איפוא כי אנליסטים רבים מעריכים כי מאזן הפדרל ריזרב, סך הכסף המודפס, צפוי לחצות ב-2021 את קו ה-10 הטריליון, והמשק כולו יוצף בעוד ועוד כסף מודפס בריבית שלילית, ריאלית ונומינלית, בכדי למנוע את הסצנריו הדפלציוני.
שיאים שלא ייאמנו
להדפסות המסיביות יש תוצאות. כך הדפסות הפד הזרימו השנה מאות מיליארדי דולרים חדשים לשוק המניות ודחפו אותו לשיאים היסטוריים שלא יאמנו. זאת בשעה שמספר המובטלים, התורים לחלוקת מזון לנזקקים, ומספר החולים והמתים מהמחלה, מגיעים גם הם לשיא.
בהתחשב בעובדה כי 87.5% מהמניות שייכים לעשירון העליון ברור כי פצצת הזמן החברתית רק מתודלקת. הגידול ביצור הכסף הוא אקספוננציאלי וככל שהתהליך מתגבר צריך עוד ועוד ממנו כדי להישאר במקום. ההדפסה המסיבית הזו שכמוה לא ראתה עין אדם לא תוכל להמשך לעד. במאוחר או במוקדם היא תיתקל בקיר. חוסר השקט החברתי הוא אפשרות אחת. השתיים האחרות הן אינפלציה לא רק במחירי הנכסים, ו/או הרס הדולר האמריקאי.
בכתבה כאן בסוף 2018 טענו כי לאשליה שבנק ישראל יוכל להתמודד עם מכונת הדפוס של הפדרל ריזרב אין כל בסיס, וכי עליו לנקוט בצעדים מעשיים, למשל שליטה בתנועות ההון, שימנעו זרימה חופשית של דולרים לישראל, או להסכים לשער שקל לדולר חדש ושונה לאין שיעור ממה שהורגלנו. הנה חלפו אך שנתיים, מאזן הבנק המרכזי הישראלי התנפח בעוד 50 מיליארד דולר ולכל ברור כי הבנק איבד את השליטה על שער השקל.
בנק ישראל כמובן אינו לבד. שעה שהפד מנסה להדפיס באגרסיביות את דרכו החוצה מהמשבר הכלכלי ומבועת האשראי המתפרקת המאיימות להחריב את כלכלת אמריקה, השבבים מגיעים ופוגעים בכל מטבע ומשק אחר בעולם. והשאלה נשאלת, עד מתי? בנקודת זמן מסוימת יותר ויותר אנשים, כלכלות, ומדינות יסרבו לקבל את חתיכות הנייר הירוקות היורדות בערכן, בתמורה לעבודתם הקשה והמוצרים שהם מייצרים.
עוד לפני שהדולר יאבד את מעמדו הבינלאומי הוא יאבד את כוח הקנייה בארה"ב. כבר היום עלות המחיה באמריקה מרקיעה שחקים אף שהיא אינה מתבטאת במדד המחירים לצרכן הרשמי, זאת בגין מניפולציה מכוונת בדרך חישובו, פרי מהלך פוליטי גלוי שנעשה בסוף שנות התשעים. למרות זאת, בנקודת זמן מסוימת, ובמיוחד אם תצליח הממשלה והפד בפיזור הכסף המודפס הרב, גם המדד הרשמי יתחיל לבטא את ההדפסות המסיביות.
גלי הלם בשוק האג"ח
עלייה רשמית במדד המחירים תשלח גלי הלם בשוק איגרות החוב העולמי, אשר גם כך מתומחר היום דפלציה חריפה, ולפחות 18 טריליון ממנו נסחר בריבית שלילית. יותר מ-50% מ-128 טריליון הדולר של שוק האג"ח העולמי נקוב בדולרים אמריקאים. כאשר גם האינפלציה הרשמית בארה"ב תחל לעלות, תנועות ההון בשוק זה יהפכו כל בנק מרכזי בעולם לבנק ישראל חסר האונים.
האינפלציה הרשמית גם תגביר את הלחצים החברתיים והכלכליים בתוך אמריקה. אך הואיל והעלאת הריבית אינה אופציה מעשית, אלא אם הפד מבקש לחרב במו ידיו, ובאחת, את מגדל הקלפים שבנה, תיגרר המערכת המוניטרית והפיננסית העולמית למבוי סתום. או אז, בסצנריו האינפלציוני או הדפלציוני, תאלץ אמריקה, ועימה העולם כולו, להתחיל, מבחירה או מכוחה של המציאות, את השלב הבא והמתחייב בהיסטוריה של הכסף, הריסט, האיתחול הגדול.
התהליך יכלול מחיקה מסיבית של חובות ובעקבותיהם גם של נכסים פיננסיים, וארגון מחדש של העושר בחברה. כך שבמדינה העשירה בעולם לא יקרה שוב האבסורד, כמו זה הנפרס עתה בפנינו, שעה ש-25 מיליון בני אדם מדווחים כי למשקי הבית שלהם אין מספיק אוכל לאכול, ויותר מ-14 מיליון משקי בית עומדים בפני פינוי מבתיהם אלא אם יתערב הקונגרס בחקיקה לפני סוף השנה, ובה בעת הונם של 651 המיליארדרים באמריקה גדל בטריליון דולר, תוצאה ישירה של ניפוח שוק המניות. שנת 2021 תהיה השנה בה מציאות זו תיהפך ברורה ומובנת למספר גדל והולך של אנשים, והתחלת הסוף של עידן כסף הפיאט יבצבץ מכל עבר.