במדינת ישראל חיים למעלה משלושה מיליון הורים לילדים מתחת לגיל 18, כשני מיליון מתוכם הורים לילדים צעירים עד גיל 9. עוד לפני משבר הקורונה, רבים מההורים הישראלים סבלו מעומס רגשי וכלכלי משמעותי, כתוצאה מריבוי שעות העבודה, עלויות המחייה הגבוהות ותהליכי שחיקת השכר המאפיינים את המשק. החודשים האחרונים הובילו להחמרה נוספת בעומסים הללו, עקב המצוקה הכלכלית המוגברת של משפחות רבות והקושי המועצם לשלב בין מחויבויות הבית למחויבויות העבודה במציאות של סגרים, בידודים וחוסר ודאות מתמשך. מציאות זו חייבה את ההורים לבחור פעם אחר פעם בין שמירה על פרנסתם לבין הענקת תשומת הלב הנחוצה לילדיהם בתקופה שבה הם זקוקים לה יותר מאי פעם.
דוח שנערך על ידי קרן ברל כצנלסון מציג ממצאים מסקר חדש שבוצע במהלך חודש נובמבר 2020 בקרב כ-600 הורים לילדים עד גיל 18, לצד סקירה השוואתית של צעדי מדיניות ייעודיים להורים הננקטים במדינות שונות בתקופת הקורונה. מהדברים עולה תמונה קשה של הפקרת ציבור ההורים בישראל, שנדרשו ונדרשים עדיין להתמודד לבדם עם המשמעויות הכלכליות, הרגשיות והחינוכיות של סגירת מערכת החינוך ומסגרות הגיל הרך - הן במהלך הסגרים הכלליים והן במקרים של סגירות נקודתיות עקב חשיפה לחולים מאומתים במסגרות.
"המחקר שלנו חושף את המחירים העצומים שהורים עובדים שילמו במהלך הקורונה ואת העובדה שישראל היא מבין המדינות שעשו הכי מעט כדי לסייע להורים בתקופה הזאת", אומרת יערה מן, מחברת המחקר, "ממשלת ישראל השיתה את מלוא הנטל הכספי של אובדן שעות העבודה לצורך טיפול בילדים על כתפיהם של ההורים, שנאלצו לבחור בין שמירה על פרנסתם לבין הענקת תשומת הלב הנחוצה לילדיהם בתקופה שבה הם היו זקוקים לה יותר מאי פעם. זאת, בזמן שרוב מדינות ה-OECD, וביניהן צרפת, גרמניה, קנדה, יפן, פולין, בריטניה ואחרות הפעילו תוכניות שמאפשרות להורים לקחת חופשה או להפחית את שעות העבודה לצורך טיפול בילדים, במימון מלא או חלקי".
ממצאים עיקריים מסקר ההורים
- מבין ההורים שהמשיכו לעבוד במהלך הקורונה, 38% צמצמו את שעות העבודה שלהם כדי לטפל בילדים. 23% נוספים לא צמצמו אך העידו שבן או בת זוגם צמצמו את שעות העבודה שלהם או יצאו לחל"ת.
- הצמצום הממוצע עומד על 4 שעות ביום, בעלות יומית ממוצעת של כ-260 שקל.
- בשקלול עלויות של אובדן שעות עבודה לצורך טיפול בילדים והוצאה על בייביסיטר, ניתן להעריך כי שני הסגרים עלו כ-7,000 שקל בממוצע למשק בית.
- 71% מכלל ההורים שהשיבו לסקר העידו שמצבם הכלכלי הידרדר במידה כלשהי מאז תחילת משבר הקורונה, ו-29% דיווחו שמצבם הכלכלי הידרדר במידה רבה או רבה מאוד. 61% מההורים שהמשיכו לעבוד העידו על הידרדרות כלכלית כלשהי. 34% ממי שהמשיכו לעבוד כשכירים ו-59% ממי שהמשיכו לעבוד כעצמאים, העידו על הידרדרות במידה בינונית ומעלה.
- 41% מההורים שהשיבו לסקר מעידים שהם חשים בתקופה הנוכחית יותר רגשות של לחץ, חרדה או דכדוך מאשר לפני משבר הקורונה, במידה רבה או רבה מאוד. נשים מעידות על עלייה בתחושות אלו בשיעורים גבוהים יותר מגברים - 46% לעומת 36.5%. הורים המשתייכים למשק בית שבו אחד מבני הזוג לא עבד לפני הקורונה (באופן זמני או קבוע) מעידים על עלייה פחותה בתחושות אלו, לעומת אלה המשתייכים למשקי בית בהם שני הורים עובדים - 37.5% ו-41% בהתאמה. 55% מההורים שעומדים בראשי בית חד-הוריים/יחידניים העידו על עלייה בתחושות הללו במידה רבה או רבה מאוד.
- כ-40% מההורים העידו שהם חוששים לאבד את עבודתם בתקופה זו יותר משחששו לפני הקורונה במידה רבה או רבה מאוד.
- בקרב ההורים שהמשיכו לעבוד, 44% העידו שהם עשו ויתורים בגבולות שהציבו לילדיהם כדי להצליח לעבוד - במידה רבה או רבה מאוד. לעומת זאת, רק 25% מהאימהות ו-20% מהאבות העידו שהם עשו ויתורים בעבודה כדי להצליח לשמור על הגבולות החינוכיים שהציבו.
- 52.5% מהאימהות לילדים עד כיתה ד' העידו שאינן מרוצות מהזמן שהקדישו לעבודה בתקופה בה מסגרות החינוך היו סגורות, לעומת כ-35.5% מהאבות. 38% מהאימהות ו-31% מהאבות העידו שאינם מרוצים מהזמן שהקדישו לילדיהם בתקופה זו.
- במהלך הסגר הראשון, כ-23% מההורים העובדים נעזרו בסבים לצורך הטיפול בילדים, למרות הסכנות הבריאותיות הכרוכות בכך. בסגר השני שיעורם עלה ל-29%.
- נתוני הסקר מאפשרים להעריך כי אובדן ההכנסה הכולל מהפגיעה מאובדן שעות עבודה של הורים בשל הצורך לטפל בילדים עומד על כ-850 מיליון שקל לכל שבוע שבו מסגרות החינוך לא פועלות.
- הנתונים מצביעים על העמקה נוספת של הפערים המגדריים בשוק העבודה. שיעור האימהות שהפסיקו לעבוד מיוזמתן במטרה לטפל בילדים גדול פי 6 משיעור הגברים שעשו זאת. שיעור הנשים שהפחיתו שעות עבודה על חשבונן כדי לטפל בילדים גבוה ב-30% משיעור הגברים שעשו זאת.
ממצאים עיקריים מסקירת המדיניות הבינלאומית
- רוב מדינות ה-OECD הפעילו תוכניות המאפשרות להורים עובדים לקחת חופשה לצורך טיפול בילדים, במימון מלא או חלקי, במקרה של סגר או של יציאה לבידוד עקב חשיפה של הילדים.
- מספר מדינות מאפשרות להורים עובדים להפחית את שעות העבודה שלהם באופן זמני כדי לטפל בילדים בתקופת הקורונה, ולקבל פיצוי כספי מהמדינה על אובדן שעות העבודה.
- מדינות רבות האריכו בתקופת הקורונה את הזכויות הניתנות לאימהות ולאבות עקב הריון ולידה.
- צעדי מדיניות נוספים בהם נקטו מדינות בודדות הם סבסוד תשלום לשירותי בייביסיטר, הגנה מיוחדת לנשים בהריון, השלמת הכנסה למסגרות טיפול לגיל הרך שנשארו פתוחות אך קיבלו פחות ילדים, ומענקי סיוע חד פעמיים (צעד שגם ממשלת ישראל נקטה בו).
עיקרי ההמלצות
- פיצוי הורים עובדים במקרה של סגירת מסגרות החינוך.
- בכל מקרה של סגירה, מלאה או חלקית, של מסגרות החינוך והטיפול הורים לילדים עד גיל 12 ששניהם עובדים יוכלו לבחור מבין האפשרויות הבאות:
- "חופשת טיפול" במימון ממשלתי של 80%-100% מהשכר.
- הפחתה בשעות העבודה ללא פגיעה בשכר או בזכויות. המעסיקים יהיו זכאים להחזר מהמדינה עבור אובדן שעות העבודה.
- הגשת בקשה להחזר עבור הוצאות טיפול בילדים בגובה של עד 200 שקל ליום למשפחה, ועד 400 שקל ליום למשפחה חד-הורית.
- הורים לילדים עם צרכים מיוחדים יוכלו לבקש החזר נוסף מהמדינה עבור הוצאות מיוחדות שיידרשו לשאת בהן בעקבות מגבלות הקורונה.
- הורים שילדיהם נמצאים בקבוצת סיכון ורופא הילדים המטפל ממליץ להשאירם בבית כדי למנוע חשיפה לנגיף, יהיו זכאים לנצל את הזכויות המנויות לעיל, כל עוד המלצת הרופא לא משתנה.
- לקיחת אחריות ממשלתית על הפעלת מסגרות לילדי עובדים חיוניים ולילדים במשפחות חד-הוריות/יחידניות, במקרה של סגר נוסף.
- יש לאפשר למפעילות של מסגרות פרטיות שיכולות ומעוניינות להישאר פתוחות לעשות זאת, ולפצות אותן על אובדן ההכנסה במקרה שהנחיות משרד הבריאות יחייבו צמצום של מספר הילדים במסגרת. באופן דומה, יש לשאוף להפעלת כל הגנים הציבוריים במתכונת מצומצמת, ולקבוע מדרג של קדימות המתעדף ילדי עובדים חיוניים, ילדים להורים יחידניים/חד-הוריים וילדים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה בהן שני ההורים עובדים. ככל שהמדינה תצליח לפתוח מסגרות רבות יותר במקרה של סגר, כך יפחתו העלויות של מודל הפיצוי המוצע בסעיף 1.
- הארכת חופשת הלידה בתשלום עד סוף הסגר.