מדי שנה מפסיקות את פעילותן מאות ולעתים אף אלפי חברות. בתום שנה שבה הגיע לשיא מספר העסקים שנאלצו לסגור את שעריהם בשל "הקורונה הכלכלית", חשוב במיוחד לזכור שעל בעל עסק שפועל מכוח חברה והפסיק את פעילותו לצמיתות, לדאוג לכך שהחברה מכוחה פעל תפורק גם היא. אחרת, הוא צפוי להתמודד עם מספר השלכות בעייתיות, כלכליות ואחרות, שניתן היה להימנע מהן בקלות.
השנה האזרחית שבפתח מביאה עמה גם את חובת תשלום האגרה השנתית לרשם החברות. על פי חוק החברות, כל חברה פעילה הרשומה בישראל מחויבת מידי שנה במהלך שנות פעילותה להגיש לרשם את הדיווח השנתי שלה, ויחד עמו לשלם את אגרת רשם החברות שעומדת נכון להיום על כ-1,500 שקל.
אלא שבמציאות, במדינת ישראל קיים מספר נכבד של חברות אשר הפסיקו את פעילותן העסקית, ועדיין רשומות כ"פעילות" במאגר רשם החברות. משכך, על פי החוק, נדרשות גם הן לשלם את האגרה השנתית ולהגיש לרשם דיווח שנתי.
עד לאחרונה ולאורך שנים רבות, חובה זו לא נאכפה, וחברות רבות שעדיין היו רשימות כפעילות אבל בפועל פעילותן הופסקה, נמנעו מלשלם את האגרה השנתית ומהדיווח השנתי. ואולם, בשנים האחרונות החליט משרד המשפטים - שאליו כפוף רשם החברות - להיכנס בעובי הקורה ולאכוף את החוק בעניין. כך, ברישומי רשם החברות החשופים לעיני כול, הוספה התווית "חברה מפרת חוק" לצידן של חברות שעדיין מוגדרות רשמית כפעילות, ולא עמדו בחובותיהן האמורות.
בניגוד למה שרבים בקהילה העסקית סבורים, רישומה של חברה כמפרת חוק הוא ממש לא הליך פורמאלי-הצהרתי בלבד, והוא מלווה בהטלת סנקציות שונות נגד החברה ובעליה. למשל, לא רק שרישומה של החברה כ"חברה מפרת חוק" גלוי לכלל האוכלוסייה ובאתר האינטרנט של רשם החברות, אלא גם שנושאי משרה בחברה מפרת חוק ובעלי השליטה בה לא מורשים לבצע רישום של חברה חדשה, להצטרף כשותפים לחברה אחרת, או לכהן כנושאי משרה בחברה אחרת, כל עוד החברה לא מסדירה את חובותיה לרשם.
בנוסף, חברת מפרת חוק לא יכולה לרשום שעבודים על נכסיה ולטובתה, וחשוב מכך במקרה של חברות שפעילותן הופסקה למעשה - גם לא תוכל לבצע שינויים לשעבודים הקיימים, עניין קריטי לחברות שסגרו את שעריהן ומבקשות להסדיר את החובות שלהן לבנקים. חברה כזו גם לא יכולה להתמזג לתוך חברה אחרת, מה שפעמים רבות יכול לסכל הליכי מכירה של החברה ונכסיה.אם לא די בכך, הרי שבחלק מהמקרים אף הרחיק הרשם עד לכדי ביצוע פעולות אכיפה נגד בעלי המניות בחברה מפרת חוק וחברי הדירקטוריון שלה באופן אישי, כדי לגבות את חובות האגרה.
הפיתרון לסיטואציה הלא נעימה ומסרבלת הזאת די פשוט, והוא נקרא "פירוק מרצון". משמעותו היא שהחברה עצמה מבקשת להתפרק ולהירשם אצל הרשם ככזו. מדובר בתהליך שמוגדר בחוק באופן ברור, ואורך מספר חודשים. בחלק מהמקרים, ניתן גם לבקש פטור מתשלום חובות אגרות רשם החברות שהצטברו לאורך השנים, בהתאם לעמידה בתנאים מסוימים.
מי שברוב המוחלט של המקרים מובילים את הליך הפירוק מרצון הם עורכי-דין בעלי הבנה וידע בדיני חברות. זאת, שכן לעורך הדין אשר מלווה את החברה בהליך הפירוק מרצון יש חשיבות מכרעת להצלחת התהליך, שעשוי להיות בירוקרטי ומעיק למי שאינם בקיאים בדין. עורכי-דין מקצועיים ומומחים בתחום, גם ידעו במרבית המקרים כיצד להשיג פטור מתשלום חובות העבר של החברה.