מה הוביל לכך שבניגוד למה שניתן היה לצפות, השימוש שעושה הציבור הישראלי בהסכמי ממון רק הולך ופוחת עם השנים?
הסכמי ממון הם הסכמים שכורתים בני זוג, לפני או במהלך נישואיהם, במטרה להסדיר את אופן חלוקת הרכוש והכספים של בני הזוג במקרה של גירושין או פרידה. מכיוון שמדובר במהלך מורכב יחסית, וכזה הדורש את אישור בית המשפט (אם נעשה אחרי שנישאו בני הזוג) או נוטריון (אם נעשה בטרם נישואיהם), ברוב המוחלט של המקרים נעזרים בני הזוג בעורכי דין מומחים בדיני משפחה לשם עריכת ההסכם ואישורו.
למרבה השמחה, בעידן בו אנו חיים כיום הולכת ונעלמת התפיסה לפיה כריתת הסכם ממון פוגמת ברומנטיקה והיחסים הטובים בין בני הזוג, ורבים מבני הזוג מבינים את החשיבות המכרעת שבהסכם כזה.
כעורכת דין מנוסה לענייני משפחה, אני נתקלת יום ביומו בערך העצום שהסכם ממון יכול להשיא לבני זוג. הסכם ממון משמעותי בעיקר כאשר אחד מבני הזוג נכנס לנישואים עם ממון רב יותר, כגון דירה על שמו, או שיש צפי לקבלת נכסים בירושה או במתנה גם במהלך הנישואין. על אף שהחוק נותן הגנה במצבים האלה, בפועל פסיקות בתי המשפט יצרו הרבה "חורים" ולכן חשוב לערוך הסכם. ההסכם מצד אחד "מרגיע" את בן הזוג בעל הממון הרב יותר, ומאפשרת לו לנהל את היחסים עם השני בנינוחות וללא פחדים ואילו הצד השני יודע היכן הוא עומד מבחינת הרכוש, ויכול גם הוא לדרוש את הבטוחות וההגנות שלו במסגרת ההסכם. בנוסף, במקרים רבים הסכם ממון מסייע לכך שבמצב של גירושין, בני-הזוג לא ימצאו עצמם בהתדיינויות אינסופיות בבית-המשפט לגבי חלוקת הרכוש, שהוא שלב שנוטה להיות יצרי, ולעתים אף מכוער מאוד.
ואולם, במהלך שלוש השנים האחרונות חלה ירידה הדרגתית בביצוע הסכמי ממון שהובאו לאישור בית-המשפט לענייני משפחה: כך, בעוד שבשנת 2018 עמד מספר הבקשות לאישור הסכמי ממון על 3,759, בשנת 2019 פחת מספרם ל-3,418, ובשנת 2020 (לא כולל חודש דצמבר) כבר עמד מספרם על 2,890 - ירידה של כ-23% בין השנים 2018 ל-2020.
נוכח החשיבות העצומה של הסכמי ממון והיתרונות הגלומים בהם, מעוררת הירידה בביצועם מספר סימני שאלה. לטעמי, ניתן להצביע על שתי סיבות עיקריות בגינן אנו צופים בירידה זו.
הירידה בשנת 2020, שהיא למעשה הירידה התלולה ביותר בה ניתן להבחין בנתונים שציינתי קודם לכן, קשורה ככל הנראה קשר ישיר למשבר הקורונה שפקד אותנו בשנה האחרונה. למעשה, החל מחודש מרץ, ולמעט מספר שבועות בודדים בקיץ, לא מתקיימות בישראל חתונות המוניות. ישראלים רבים לא מוכנים לוותר על החלום לערוך חתונה גדולה רבת משתתפים, ולכן ממתינים עם החתונה עד יעבור זעם. במצב כזה, יורד גם הצורך לערוך ולאשר הסכמי ממון.
אבל האמת היא שגם ללא משבר הקורונה, כנראה שהיינו ממשיכים לצפות בירידה במספר הבקשות שהוגשו לאישור הסכמי ממון. זאת, היות ובשנים האחרונות ישראלים רבים מעדיפים שלא להתחתן כלל. חלק מהזוגות עושים זאת עקב סלידה מהרבנות הראשית, בעוד חלק אחר מבקש למרוד במה שמבחינתו נתפס כצורות חיים ומוסכמות עתיקות.
דווקא במקרים האלה, על בני הזוג לערוך הסכם ביתר שאת, כי בניגוד לבני זוג נשואים שלהם יש ברירת מחדל לחלוקה הרכושית בצורת חוק יחסי ממון, לזוגות שלא נישאים אין ברירת מחדל, ולכן גם במקרים אלה יכולות להיות מחלוקות בעת הפרידה, למשל באמצעות 'הסכם לחיים משותפים בין ידועים בציבור', הדומה במהותו להסכם ממון - אך לא דורש אישור של בית המשפט.
הילה צאירי, עו"ד ומגשרת, היא מנהלת מחלקת דיני משפחה וירושה במשרד גדעון פישר ושות'.