דיילים ודיילות כן, אחים ואחיות לא?

משבר הקורונה יצר עומס עצום על מערכת הבריאות העולמית. כבר בחודש אפריל הזהיר ארגון הבריאות העולמי על היווצרות מחסור בינלאומי חסר תקדים של שישה מיליון אחים ואחיות, מצב שהחריף מאז לאור התמשכות משבר הקורונה. גם אצלנו בארץ המצב כמובן אינו שונה; האחיות קורסות תחת העומס הבלתי אפשרי, משוועות לכל עזרה. לאור הסיטואציה - אחים ואחיות, מוסמכים ומנוסים, עולים מצרפת, פנו למשרד הבריאות בבקשה לסייע מיידית במאמץ מול הקורונה - ונדחו. ולעומת זאת, בשירות התעסוקה החליטו להסב אלפי דיילי אוויר, שלא למדו את המקצוע ולא עסקו בו מעולם, לתפקידי אחים ואחיות. מדוע דיילים כן, ואחיות עולות מנוסות לא? מדוע מדינת ישראל מתעלמת מאחים ואחיות מיומנים ולא מאפשרת להם, למרות ניסיונם המעשי הרב שנרכש באחת ממערכות הבריאות הציבוריות הטובות בעולם, לסייע במאמצים? האם כך קולטים עולים?

עוד טרום הקורונה, מערכת הבריאות בישראל סובלת ממחסור משווע ומתמשך באחים ואחיות מוסמכים. מ"דוח כוח אדם במקצועות הבריאות" לשנת 2019 עולה כי שיעור האחיות המועסקות בישראל הוא 5.0 ל-1,000 נפש, לעומת 9.1 - הממוצע במדינות ה-OECD. ולמרות זאת, מדינת ישראל, ובעיקר - שושי גולדברג, האחות הראשית הארצית וראשת מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, מערימה קשיים וחסמים בירוקרטיים רבים ולא באמת מאפשרת לאחים ואחיות מנוסים עולים מצרפת, שהוכשרו במערכת בריאות מהטובות בעולם, לעבוד במקצוע שלהם. גם כאשר לאחרונה כבר היה נדמה כי יש התקדמות כלשהי, והתקבלה החלטה עקרונית בממשלה על הסרת חסמים בתעסוקת עולים בישראל במקצועות רפואיים, הוחלט שניתן יהיה לבחון רק כ-20 אחים ואחיות בשנה במבחן מעשי. האם זה המספר שיסייע למערכת הבריאות בישראל, בה חסרים כרגע לפי ההערכות כ-5,000 אחים ואחיות?

אין לי דבר כמובן נגד הכשרתם של דיילים. בימים אלה, כאשר רבים איבדו את עבודתם, כל סיוע של המדינה לאזרחים הוא נכון ומבורך. עם זאת, ייקח זמן להכשיר את הדיילים, ואילו צוותי הרפואה, שמתדלדלים מדי יום בעקבות הידבקותם של אלפי אנשים המשתייכים לצוותים הרפואיים במחלה או כניסתם לבידוד, זקוקים לעזרה מיידית. האחים והאחיות העולים יוכלו לסייע כבר עכשיו בהורדת העומס הקיים כיום, ובמקביל - זה יסייע בתהליך הקליטה שלהם בארץ והם יוכלו להתפרנס בכבוד במקצוע שרכשו. זה גם יגרום לעלייתם של אחים ואחיות נוספים מצרפת, שרק מחכים להסדרת המצב. אם זה יקרה, כולם ירוויחו מכך.

בימי הקורונה, כמו בימי שגרה, חשוב לחבק את העולים ולגרום להם לחוש שייכים. לאחד את החלקים השונים בעם, ולא להפריד אותנו זה מזה. מאז הקמתה, מדינת ישראל חרטה על דגלה את ערך העלייה והקליטה. ערך זה הוגדר תמיד, על ידי כל ממשלות ישראל לדורותיהן, כיעד מרכזי שיש לשאוף אליו, ולגרום לכל היהודים, מכל המדינות, לעלות לישראל ולהפוך את המדינה לביתם. בשנים האחרונות עלו מצרפת לישראל עשרות אלפי יהודים, שהגיעו לארץ משיקולי ציונות ורצון לתרום למדינה, שהתמודדו לא אחת עם אנטישמיות גואה ואפליה כואבת במדינת המוצא שלהם. חשוב כמובן לפעול לעלייתם ארצה, אך חשוב לא פחות לדאוג לקליטה טובה שלהם בישראל. התעלמות מהם זו ודאי לא הדרך לעשות זאת. ולכן אני פונה למקבלי ההחלטות: כאשר אתם מנהלים את המלחמה בקורונה, אל תשאירו את העולים מאחור.

אריאל קנדל הוא מנכ"ל עמותת "קעליטה" (ארגון הגג של עולי צרפת בישראל)