המהלכים שהוציאו לפועל בסוף השבוע האחרון טוויטר, שמחקה את חשבונו של נשיא ארה"ב היוצא דונלד טראמפ, ופייסבוק שחסמה אותו עד למינוי הצפוי של ביידן בהמשך החודש - הם מהלכים מתבקשים ובלתי נמנעים, אך גם כאלה שעשויים להוות מדרון תלול ומסוכן.
אי אפשר לטמון את הראש בחול נוכח האירועים האלימים שהתרחשו על גבעת הקפיטול בשבוע שעבר. הפריצה האלימה של מאות מתומכי טראמפ בעידודו ותמיכתו הישירה של הנשיא היוצא, היא מאורע בקנה מידה היסטורי. היא שניה, כנראה, רק לשריפת בית הנבחרים על-ידי חיילים בריטים אי שם בשנת 1814.
המהומות האלימות שפרצו בגבעת הקפיטול הביאו למספר בלתי מבוטל של נפגעים, כולל אבדות בנפש. צריך להיות עיוור גמור או אנרכיסט מושלם כדי להתעלם מההשלכות ההרסניות של מה שפמפם השכם וערב הנשיא הכי שנוי במחלוקת שהיה לארה"ב. לא מדובר רק בדברים שכתב ואמר מאז היוודע הפסדו הצורם בבחירות, אלא הטון הכללי, המסית, האלים והמשסע שמאפיין את ציוציו לאורך כל שנות כהונתו.
למעשה, כשהגופות מוטלות על רצפת בית הנבחרים, והנשיא היוצא אומנם מוריד מעט את הטון אך עדיין ממשיך ללבות את האש - אין באמת לאותן פלטפורמות בהן עושה שימוש טראמפ כל ברירה אחרת.
ואולם, יש גם צד שני. ובמקרה הזה מדובר בצד מהותי ובעייתי לא פחות. חסימת או הורדת חשבונו של טראמפ היא דוגמה מובהקת וקיצונית לכוח הרב שיש כיום בידיהם של תאגידים פרטיים ולא מפוקחים. ברצותם - מעודדים ומפיצים חדשות כזב או עמדות שנוחות להם, וברצותם - גם פוגעים פגיעה קשה בזכות החוקתית הכי חשובה בדמוקרטיה, היא חופש הביטוי.
כנראה שאפשר להסכים שטראמפ אכן הגדיש את הסאה, ושהמציאות בשטח שהתפתחה בעיקר הודות להתבטאויותיו הצורמות מאז היוודע ניצחונו של ג'ו ביידן, היא מקרה מובהק שבו חופש הביטוי נסוג מפני זכויות אחרות, כמו למשל הזכות לחיים ולשלמות הגוף.
אבל השאלות המעניינות באמת נוגעות למה שיקרה עכשיו, ביום שאחרי: מהן הגבולות לחופש הביטוי ברשתות החברתיות? וחשוב מכך - האם נכון להותיר את ההחלטה הגורלית הזו בידיהם של תאגידים פרטיים תאבי כסף וכוח שכשנוח להם טוענות כי הן אך ורק "פלטפורמה" אך בפועל ישנם מקרים בהן הן נוקטות בצנזורה? האם אנו מסכימים לקבל מצב במסגרתו טוויטר ופייסבוק, ליברליות ומאפשרות ככל שיהיו, יהיו אלה שיחליטו עבורנו אימתי ראוי לשלול מאדם את חופש הביטוי, ומתי לא? האם עלינו להסכים למעין הפרטה של חופש הביטוי, אחת מהזכויות החוקתיות שבלעדיהן אין דמוקרטיה מהותית?
אני סבור כי הגיע הזמן ליצור שיח עמוק ומשמעותי בנושא ולאחריו על המחוקקים ברחבי מדינות העולם לשנס מותניים, ולחוקק את החוקים המתאימים תוך התחשבות גם בכך שהחברות המפעילות את הרשתות הינן חברות פרטיות שמטרתן להשיא את רווחיהן וגם להן יש זכויות, כגון חופש העיסוק. חשוב לציין, כי גם למחוקקים עצמם יש אינטרס אישי לעשות כן, שכן היום זה טראמפ, אך מחר זה יכול להיות כל אחד מהם. זאת, כל עוד כללי המשחק אינם ברורים וקבועים.
לטעמי, נחוצה לנו חקיקה שתסדיר את הפיקוח המדינתי על הרשתות החברתיות, במקרי קיצון, מחד, ומאידך תאפשר את המשך מתן האפשרות לפרט להתבטא בחופשיות. חקיקה כזו צריכה לקבוע כללים ברורים וכן, מסלול מהיר וספציפי לערעור בפני ביהמ"ש נגד חסימת או מחיקת חשבון ברשת חברתית, מכיוון שאנו עוסקים בחופש הביטוי.
לטעמי, הגם שבמקרה של טראמפ הפעולה שנעשתה ראויה, לא ניתן להסכים למצב, בו זכות יסוד כמו חופש הביטוי יכולה להישלל על ידי תאגידים פרטיים מבלי שלפרט תהיה אפשרות פרקטית, פשוטה ומהירה לערער עליה.
הכותב הוא עו"ד מומחה בדיני פרטיות ברשת, מייסד משרד גרשוני ושות'