בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת ביטל צוואה של בן 72 שציווה את כל רכושו לעורך הדין שייצג אותו בענייניו המשפטיים. זאת, למרות שהצוואה נכתבה ואומתה על ידי נוטריונית - הנחשבת בעיני החוק לרשות מעין שיפוטית.
עורך הדין (ששמו נאסר לפרסום על יד בית המשפט) טען בתביעה שהגיש לקיום הצוואה כי מערכת היחסים ששררה בינו לבין המנוח בימי חייו לא נשאה אופי של יחסי עו"ד-לקוח, אלא של יחסים קרובים כשל אב ובן. זאת משום שבני משפחתו הפנו לו עורף התנכרו לו ונידו אותו משך כ-20 שנה. לכן לא רצה להוריש מאום לבני משפחתו, ולראייה, גם במסגרת הצוואה הקודמת שנערכה על ידו 8 שנים קודם לכן, המנוח ציווה את מכל רכושו לבת זוגו דאז - ולבתה.
התובע הוסיף כי הוא סייע רבות למנוח, דאג לו למקום מגורים, העביר לידיו מעת לעת כספים ואף ייצג אותו ללא תמורה בהליכים המשפטיים שנוהלו בינו ובין בת זוגו ובהליכים המשפטיים שנוהלו בפני חברת ה"משקם". לטענתו, התמורה היחידה שהתקבלה מהמנוח היא שכר טרחה בכובעו ככונס נכסים, אשר ממילא לא נלקח מהמנוח.
המנוח נודה על ידי אשתו וחלק מילדיו לאחר שהתאהב באשה אחרת ואף עבר להתגורר עימה. לאחר פטירת המנוח עתרו שניים מילדיו לביטול הצוואה האחרונה שמצווה את כל רכושו לעורך הדין שלו. בא כוחם של הבנים, עו"ד אברהם שמש, המתמחה בדיני משפחה וירושה, טען בהתנגדות שהגיש בשם הבנים לבקשה למימוש הצוואה , כי יחסי המנוח ועורך הדין היו יחסים מובהקים של עו"ד-לקוח וכי עורך הדין ניצל לרעה את מעמדו ותפקידו כבא כוח המנוח ואף ניצל התלות והאמון של המנוח בו ואת העובדה שמערכת היחסים אשר שררה בינו ובין ילדיו הייתה קשה וכאובה. על מנת לגרום למנוח בסופו של יום לצוות לו את מלוא רכושו, עורכת הצוואה, הנוטריונית שבפניה נחתמה, הייתה מצויה בקשרים עסקיים עם עורך הדין ומשרדיהם אף שכנו בסמוך זה לזה.
במהלך ההליך שהתנהל משך כשנתיים הצליח עו"ד אברהם שמש להפריך את טענות עורך הדין ולהוכיח, בין היתר, באמצעות חקירת עורך הדין על דוכן העדים והשמעת הקלטה בה נשמע המנוח מעיד בקולו על יחסיו האמיתיים עם בא כוחו. כי טענותיו של עוה"ד מופרכות.
בהקלטה שהושמעה בבית המשפט נשמע המנוח מטיח ביקורת קשה על עורך דינו. בין היתר אמר המנוח לאחיינו כי עורך הדין היה אמור להיות נאמן על כספיו: "הכסף היה אצלו עד ששחרר את הכסף נשמה שלי יצאה ועד היום לא שחרר גם את כל הכסף. אז אני נפלתי חזק מאוד איתו". עוד סיפר המנוח בשיחה המוקלטת שהושמעה באולם בית המשפט, כי הוא רכש מעורך הדין בלית ברירה דירה תמורת 700 אלף שקל, מתוכם שילם לעוה"ד 500 אלף שקל ואת היתרה בסך 200 אלף שקל שילם באמצעות הלוואה שנתן לו עורך הדין. זאת, כנגד התחייבות מצדו שלאחר פטירתו תעבור הדירה חזרה לבעלותו של עורך הדין.
השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת פסקה כי הצוואה שעשה המנוח לטובת עורך הדין מבוטלת וכי עורך הדין ישלם הוצאות משפט בסך 7,500 שקל. בנימוקי פסק הדין, קיבלה השופטת את טענותיו של עו"ד שמש, בא כוח הילדים, כי המנוח פיתח יחסי תלות בעורך דינו וזה מצדו ניצל לרעה יחסים אלה לתועלתו באופן שמעורר מאליו וכן על פי העדויות - ניגוד עניינים.
השופטת ציינה בהחלטתה כי "בעת עשיית הצוואה היה עדיין נתק בין המנוח ובין בנותיו והקשר בינו ובין בניו היה דל ורדוד. בנוסף לכל זאת, חודשים ספורים לפני עשיית הצוואה באה אל קצה מערכת היחסים של המנוח ושל בת זוגו, למענה הוא נטש את רעייתו ואת ילדיו. הפרידה יסרה את נפשו".
השופטת הוסיפה כי נוכח מצבו הקשה פיתח המנוח תלות ממשית בעורך הדין והתנהל כאילו אין בחייו עוד איש זולתו. בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, העמיקה תלותו של המנוח בעורך הדין שלאחר הפרידה מבת זוגו נותר ללא קורת גג ועורך הדין העמיד לרשותו את דירת מגוריו בתשלום. לפי קביעת השופטת, הצוואה נעשתה ע"י המנוח בסמוך למתן פסק הדין בהליכים שנוהלו בבית משפט בינו ובין זוגתו דאז ובשעה שההליכים שנוהלו בפני חברת המשקם בעניין גורל זכויותיו במשק תלויים ועומדים. גילו, מצבו הנפשי והרגשי הקשה של המנוח, שברון הלב והיגון כתוצאה מן הפרידה מבת זוגו, תחושת הבדידות וחוסר האונים שאפפו אותו והתחושה כי עורך הדין הוא האדם היחיד בעולמו עליו יכול הוא להישען, העדר יציבות וודאות כלכלית ממנו סבל, היותו ללא קורת גג לראשו, עת מקום המגורים היחיד שעמד לרשותו הוא דירת עורך הדין, ועת הפרוטה אינה מצויה בכיסו ומלוא כספו מוחזק בידיהם של כונסי הנכסים וביניהם עורך הדין- כל אלה הולידו למעשה סיטואציה בה אין ולו פיסת אדמה בחיי המנוח אשר אין לעורך הדין דריסת רגל ושליטה בה.
תוצאת פסק הדין תהא אפוא כי ילדיו הביולוגיים של המנוח הם אלה אשר יירשו את אביהם, ולא עורך הדין שכאמור ניצל לרעה את מעמדתו ותפקידו והשפיע באופן פסול על המנוח.