טראמפ באמת היה טוב לכלכלה האמריקנית? זה הזמן לבחון

תקופת הנשיא טראמפ נחשבה לכאורה כטובה לכלכלה האמריקאית, אולם הפחתות המס שביצע לא היו ממש נחוצות ותרמו לעליית הגרעון התקציבי לממדים גדולים, במלחמות הסחר הוא הפסיד והצמיחה בתקופתו היתה נמוכה הן מן היעד השאפתני שהציג והן מאשר בעידן אובמה

  • דונלד טראמפ
ד"ר גיל מיכאל בפמן
טראמפ: הליך ההדחה גורם לזעם אדיר, אך אנחנו לא רוצים אלימות (צילום: רויטרס)

אקורד הסיום של כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית היה חסר תקדים, כמו כל תקופת נשיאותו. טראמפ ייזכר כאחד הנשיאים השנויים במחלוקת ביותר שכיהנו בארה"ב אי פעם, אולם נדמה שעל דבר אחד יש קונצנזוס, גם בקרב רבים ממתנגדיו החריפים ביותר: תקופת הנשיא טראמפ נחשבה טובה לכלכלה האמריקאית. אולם, כשבוחנים את תקופת כהונתו דרך המשקפיים של הנתונים המאקרו-כלכליים האובייקטיביים, התמונה שמצטיירת מורכבת יותר. תקופת טראמפ בוודאי לא היתה גרועה לכלכלה, אבל גם ממש לא מצטיינת, גם לקראת הסוף, בתקופות הקורונה, וגם לפני פרוץ המגיפה.

עוד בוואלה! NEWS

"אם 'עיר מקלט' לא היה מצליח, לא הייתה לי קריירה ולא הייתי מתראיין פה"

לכתבה המלאה

הצמיחה הכוללת בתקופת טראמפ: פחות מבעידן אובמה

הגידול בתוצר של ארה"ב והירידה בשיעור האבטלה בשלוש השנים הראשונות של הנשיא טראמפ מרשימים. מתחילת כהונתו ועד לשיא הצמיחה, בשלהי 2019, התוצר של ארה"ב עלה במונחים ריאליים בשיעור מצטבר של 9.3%. ניתן לטעון, אך קשה להוכיח, שהצמיחה החזקה יחסית, של כ-3% בשנה בממוצע עד לסוף 2019, הייתה ברובה המשך של מגמת התאוששות מהמיתון הגדול (2008-2009), מגמה שירש מקודמו, ברק אובמה.

מגפת הבריאות הציבורית הקטלנית ביותר ב-100 השנים האחרונות פגעה קשות בפעילות הכלכלית בשנה האחרונה של כהונתו. על רקע זה, התוצר ירד בחדות במחצית הראשונה של 2020, כאשר במחצית השנייה נרשמה התאוששות. כמו כן, הנשיא טראמפ התמודד עם בעיות בלתי צפויות נוספות כמו שריפות, הוריקנים ותסיסה אזרחית-חברתית שעלתה בחדות המחצית השנייה של תקופת כהונתו.

בהתבסס על אומדן לצמיחה ברבעון האחרון של 2020, נראה שהצמיחה, כולל תקופת הקורונה, תסתכם בכ-5% במהלך תקופת כהונתו של הנשיא טראמפ, כלומר כ-1.2% לשנה בלבד. לשם השוואה, בתקופת הנשיא אובמה, עלה התוצר בשיעור שנתי ממוצע של כ-1.9% לשנה, קצב מהיר מזה שבתקופת הכהונה הכוללת של הנשיא טראמפ, כ-1%, אך נמוך מזה שנרשם בתקופת טראמפ בנטרול תקופת הקורונה: בתקופה זו נרשמה צמיחה שנתית ממוצעת של כ-3%, פחות מהיעד שטראמפ דיבר עליו - 4% צמיחה שנתית.

למען הסר ספק, הקדנציות של הנשיא אובמה כללו גם הן משברים גלובליים גדולים כמו משבר פיננסי בסין בשלהי 2015 וב-2016, משבר חוב גדול באירופה (ובמקומות אחרים בעולם) בשנים שלפני כן וגם את שלהי המשבר הכלכלי הגלובלי הגדול של 2008-2009. כלומר, אם מתחילים לנכות תקופות, ולהוריד את תקופת הקורונה מהמדידה, יש לעשות "הנחות" דומות גם לנשיא אובמה. בשורה התחתונה, עידן טראמפ התאפיין אמנם בצמיחה מהירה יחסית, אך פחות מבעידן אובמה ופחות מהיעד שהציב לעצמו הנשיא, וזאת גם בתקופה טרום-הקורונה.

יש הנחות שצריך לעשות לו, אבל באופן כללי הקדנציה שלו לא הועילה לכלכלה. טראמפ (צילום: רויטרס)

הפחתת מס החברות: אפקטיבית, אבל פחות משחושבים

אחד הצעדים שעליהם טראמפ זכה לקרדיט רב, כצעד שתרם לצמיחה בארה"ב מתחילת 2018 - הוא ההישג החקיקתי של הפחתת מסים, בעיקר לסקטור העסקי והרבה פחות למשקי הבית. לצד הפחתת שיעור מס החברות, הנשיא טראמפ "העניק" גם הטבות מס נוספות לסקטור העסקי, כגון הפחתה מיידית (זיכוי) לצרכי מס של כל הוצאות השקעות ההון, חלף הפחתה הדרגתית על פני שנים, כמקובל.

שיעור המס הרשמי לחברות ירד בתקופת הנשיא טראמפ מ-35% ל-21%. אולם האם באמת מדובר בהטבה כה גדולה? התשובה שלילית, משום שמלכתחילה שיעור המס האפקטיבי בארה"ב - כלומר, סכום המשולם בפועל יחסית לרווחיות בפועל של החברות בארה"ב - ירד בשני העשורים שקדמו למהלך של הנשיא טראמפ מכ-30% לכ-20%, וזאת הודות ליתרונות של תכנון מס בארה"ב לצורך הפחתת תשלומי המס במידה ניכרת. במהלך תקופת הנשיא טראמפ, שיעור מס החברות האפקטיבי ירד עוד יותר, מכ-20% לכ-13% בלבד, שיעור אפקטיבי נמוך בהשוואה למדינות מפותחות גדולות אחרות ונמוך מכדי "לשאת" את ההוצאה התקציבית הגדולה של ארה"ב.

הגירעון הקטן הפך לגירעון גדול - עוד לפני הקורונה

להפחתת המסים היה גם מחיר כלכלי בדמות הגרעון הגדול שמשאיר טראמפ לדורות הבאים. טראמפ קיבל מדינה עם גירעון תקציבי קטן והגדיל אותו, וזאת להבדיל מאובמה, שקיבל מדינה עם גירעון גדול בהשפעת המשבר הפיננסי וצמצם אותו. העלייה בגירעון מאפיינת את כל תקופת כהונתו ולא החלה ב-2020 עקב משבר הקורונה. זוהי תוצאה של המשך ירידת תקבולי המס והכנסות אחרות של הממשל הפדרלי, לצד עלייה בהוצאות ובהן ההוצאות על ביטחון, שעלו לרמת שיא בתקופתו, זאת למרות שארה"ב לא היתה במלחמה פעילה עם אף מדינה בתקופה זו. מדובר במגמה הפוכה לזו שאפיינה את תקופת אובמה.

טראמפ קיבל תקציב "רזה" יחסית, עם הוצאה תקציבית כוללת של כ-3.6 טריליון דולר לשנה בממוצע בקדנציה השנייה של הנשיא אובמה (2013-2016). מעניין לציין שטראמפ, כנשיא רפובליקני, התומך בממשל רזה ובצמצום מעורבות המדינה במשק - דווקא הגדיל את ההוצאה הציבורית בכל תקופת כהונתו לכ-4.1 טריליון דולר בשנה בממוצע ב-3 שנות כהונתו הראשונות (2017-2019), כשההוצאה הרקיעה שחקים בשנה האחרונה, 2020, שנת הקורונה, אל כ-6.6 טריליון דולר (אומדן משרד התקציבים של הקונגרס).

האבטלה - ירדה עד לקורונה, אבל קצת

בעוד בתקופת הנשיא אובמה שיעור האבטלה ירד בעקביות משיא של כ-10% לאחר המשבר הפיננסי הגלובלי עד לכ-4.7% בסוף תקופת כהונתו, ירידת האבטלה בתקופת הנשיא טראמפ, לשפל של 3.5%, כבר הייתה מועטה, וכך גם התוספת השנתית של מספר המועסקים בהשוואה לתקופת אובמה, וזאת לנוכח הקירבה הרבה של המשק לתעסוקה מלאה עוד בתחילת הקדנציה של טראמפ. לעומת זאת, העלייה בשיעור האבטלה במשבר הקורונה היתה גדולה לעין שיעור בהשוואה למצב שהיה ב-2009 בעקבות המשבר הפיננסי הגלובלי.

הוביל מהלכי סחר גדולים. אובמה (צילום: רויטרס)

השקעות יתר באנרגיה והשקעות חשובות בתשתית הטכנולוגיה

העלייה בהשקעה בנכסים קבועים בתקופת הנשיא טראמפ הושפעה מאהדתו לתחום האנרגיה ומעליית מחירי האנרגיה, שהביאה להשקעה גדולה, ייתכן שאף מסוכנת לנוכח אופן המימון, בתחום האנרגיה. תחום אחר שגדל מאוד בהשקעותיו הריאליות הוא התחום הטכנולוגי ובפרט תשתיות טכנולוגיות, שם מגמת הצמיחה אף הואצה בשנה החולפת. הרמה הנמוכה יחסית של השקעות בבנייה למגורים מחד, ועלייה משמעותית של שיעור הבעלות על דירות תרמה לעלייה מתמשכת של מחירי הבתים בארה"ב, כאשר לאחרונה ישנו דגש ניכר על בתים פרטיים.

מלחמות הסחר: ארה"ב הפסידה יותר משהרוויחה

מלחמות המכסים שטראמפ יזם היו לחרב פיפיות לכלכלת ארה"ב ונראה שטראמפ בחר להימנע מפגיעה נוספת בכלכלה בשנת הבחירות 2020, ולכן יזם בינואר 2020 הפוגה מסוימת במלחמה עם סין, מבלי שהצליח להשיג דבר מבין הרפורמות המבניות שדרש מבייג'ינג. בסין התחייבו, ומקיימים באופן חלקי, לרכוש מארה"ב מוצרי אנרגיה וחקלאות, אך לא יותר מכך. במהלך כהונת טראמפ, הסינים גם בחרו להפעיל מגבלות סחר רבות עוצמה על ארה"ב, לא רק באמצעות מיסוי יבוא, וזאת בעיקר כנגד מגזרי השירותים של ארה"ב. מדובר ב"רשימות שחורות" של חברות אמריקאיות בתחומי השירותים (תובלה, נסיעות, תכנון, יעוץ, חינוך, בריאות ועוד), שהממשל הסיני הגביל את נגישות העסקים השונים בסין אליהם. זהו תחום פעילות בעל חשיבות רבה לארה"ב, שצמח במהירות ביצוא שלו לסין עד לתקופת טראמפ, ואז נבלם וירד.

הנשיא טראמפ גם פתח במלחמת סחר, אמנם פחות אלימה, מול אירופה וגם זאת ללא תוצאות חיוביות לארה"ב. התוצאה הכוללת היא זחילה כלפי מעלה בגירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים של ארה"ב בתקופת טראמפ, מכ-1.7% תוצר לכ-3.5% תוצר, תוך הכפלת גודל הגירעון בחשבון השוטף במונחי אחוזי תוצר במהלך כהונתו. היחלשות זו במצב חשבונות החוץ של ארה"ב באה לידי ביטוי במגוון תחומים, כולל בהיחלשות הדולר בעולם.

טראמפ נטש את האפשרות להשתתף, ואף להוביל, את רוב מהלכי הסכמי הסחר הגלובליים עם בעלי ברית, כמו ה- TPP, שממשל אובמה ניהל עליהם משא ומתן. לאחרונה נחתם הסכם סחר גדול וחלופי ל- TPP, ה-RCEP, כשסין היא המנצחת וארה"ב מחוץ להסכם. באופן דומה, ממשל טראמפ התאפיין במתקפות על מוסדות בינלאומיים ומקומיים, חלק על מידת עצמאות הפד והעומד בראשו (אותו מינה), ופרש מהסכמי פריז על איכות הסביבה. עתה יהיה על הנשיא הנבחר ביידן לנסות ולשקם את מעמדה של ארה"ב בתחום שיתופי הסחר ואיכות הסביבה בעולם.

הדפיס והדפיס ושוק המניות חגג. נשיא הפד ג'רום פאוול (צילום: GettyImages, Bill O'leary)

לאור הנתונים שהוצגו עד כה, נשאלת השאלה מדוע טרמאפ זוכה לכל-כך הרבה קרדיט בתחום הכלכלי? מעבר ליכולותיו השיווקיות, התשובה לכך טמונה, להערכתי, בשני פרמטרים: האחד הוא העלייה בהכנסות משקי הבית. עליית השכר הממוצע במהלך כהונת טראמפ הייתה גבוהה משמעותית מבתקופת אובמה. בהתאם, ההכנסה הפרטית הפנויה הממוצעת לנפש של משקי בית הגיעה לרמת שיא של למעלה מ-50 אלף דולר במהלך תקופת כהונת הנשיא טראמפ. חשוב לציין שהעלייה ב-2020 שיקפה תוספות שכר משמעותיות יותר לעשירונים הנמוכים והכנסות זמניות לאוכלוסיות אלו ב-2020 במסגרת התמיכות התקציביות הניכרות של שיפור ניכר, אך זמני, של דמי האבטלה והעברות חד-צדדיות נוספות מצד הממשלה (משלוח צ'קים לאזרחים ברמות הכנסות בינוניות-נמוכות).

הפרמטר השני שבזכותו נחשב טראמפ כנשיא שהיטיב עם הכלכלה הוא שוק המניות. עידן טראמפ התאפיין ברווחים בשווקים הפיננסיים, שהיו גבוהים מהממוצע בתקופות נשיאות קודמות. בין השנים 2017-2020 עלה ה- S&P 500 בשיעור ממוצע של 13.8%, יותר משיעור העלייה השנתי הממוצע של כ -12% תחת הנשיא אובמה בשנים 2009-2016. במונחי מדד ה-NASDAQ, הכולל משקל גדול יחסית של חברות טכנולוגיה, העלייה ב-2017-2020, תקופת טראמפ, הייתה כ-24.4% בממוצע שנתי - גבוה מהעלייה הממוצעת של כ -16.6% תחת הנשיא אובמה בשנים 2009-2016.

עם זאת, צלילה לפרטים יכולה להצביע על כך שעליית השערים בתקופת הנשיא טראמפ הושפעה משיעור הריבית הנמוך, ואף שלילי במונחים ריאליים, שדחפה את המשקיעים לשוק המניות בחיפוש אחר תשואות גבוהות יותר. יתר על כן, "החולשה היחסית" של עליית שוק המניות ב8 שנות כהונתו של אובמה נובעת בעיקר מתנאי הרקע של המשבר הפיננסי הגלובלי, ממשבר החוב האירופאי (גם בחלקים אחרים של העולם) ומשבר פיננסי בסין שחלו בתקופה זו. להבדיל, הנשיא טראמפ "נהנה" מתקופה נוחה יחסית שבמהלכה, מלבד משבר הקורונה, שטופל באמצעות מדיניות מרחיבה בהיקף חסר תקדים, ועם יצירת חוב גדול לפירעון הדורות הבאים, לא היו אירועי משבר גלובלי גדולים מאוד. יתר על כן, טראמפ פעל לדה-רגולציה שאפשרה למגזרים מסוימים "לפרוח" כמעט ללא מפריע, כמו ענקיות הטכנולוגיה שהן החברות הגדולות בשוק, לעתים תוך טענות לגבי אפשרות להפרות שונות של פרטיות. באופן דומה, מגזר האנרגיה התפתח במהירות, ככל הנראה על חשבון שמירה איכות הסביבה.

בשורה התחתונה, עידן טראמפ היה טוב לשוקי המניות ולהכנסות משקי הבית, אך מלבד חברה משוסעת הוא מותיר אחריו גרעון גדול כירושה לדורות הבאים (החוב של היום הוא מסים בעתיד) וצורך בהרבה שינויים רגולטוריים שישמו את "האזרח הקטן" ולא את העסקים הגדולים בראש סולם העדיפויות.

הכותב הוא ד"ר גיל מיכאל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully