מה לעשות כשמאבדים ארנק ביטקוין ששווה מאות מיליוני דולרים?

ג'יימס האוולס, מהנדס תוכנה בן 25 מוויילס, סיפר לעיתון "הטלגרף" הבריטי כי ב-2013 השליך בטעות לאשפה כונן קשיח של מחשב נייד, שבו שמר את המפתחות הפרטיים לארנק הביטקוין שלו. לדבריו, הוא החזיק באותו ארנק 7,500 ביטקוין, שערכם הנוכחי הוא יותר מ-260 מיליון דולר. בתחילת השבוע נאמד מחירו של ביטקוין בבורסות הקריפטו ב-35 אלף דולר, אחרי שלפני פחות משבועיים, ב-8 בינואר, הגיע עד לרמה של 41,941 דולר - שיא של כל הזמנים.

שמונה שנים לאחר שהשליך בטעות את אותו כונן קשיח לאשפה, האוולס עדיין בטוח כי יוכל להגיע אל אותם ביטקוינים וסבור כי אפשר "להציל" את אותו כונן קשיח. בראיון לחדשות CNBC בארה"ב, אמר האוולס כי לצורך זה עליו לקבל אישור מעיריית ניופורט לערוך חיפוש במזבלה המקומית, שבה הוא חושב שנמצא הכונן שזרק. הוא מציע לתרום 25% מהשלל (בשווי נוכחי של יותר מ-65 מיליון דולר) לקרן סיוע לנפגעי הקורונה בעיר מגוריו, ניופורט, אם יצליח למצוא את הכונן האבוד. הוא גם הציע לממן את עבודות החיפוש של הכונן באתר הטמנת האשפה באמצעות כספים מקרן גידור, שהוא לא נקב בשמה. עם זאת, עד כה מועצת העיר דחתה את הבקשות החוזרות ונשנות של האוולס לערוך חיפוש במקום מנימוקים כלכליים וסביבתיים.

רשת הביטקוין היא מערכת מבוזרת, שאינה נשלטת על ידי אף אדם או גוף יחיד, אלא על ידי רשת מחשבים. כל העברת ביטקוין נעשית באמצעות ארנק דיגיטלי, שיש לו "מפתח פרטי". המפתח הפרטי הוא חתימה דיגיטלית שמספקת הוכחה מתמטית למקור הארנק שממנו בוצעה העברת הביטקוין.

לא מעט מחזיקי ביטקוין התעשרו בשנים האחרונות בזכות עליית ערך הביטקוין. אבל מה קורה למי שלא יכול להשתמש בהון שהוא צבר, כי הוא איבד את הסיסמה או את הגישה לארנק הדיגיטלי שלו?

סטפן תומס, מתכנת גרמני שחי בסן פרנסיסקו, סיפר בשבוע שעבר ל"ניו יורק טיימס" כי נותרו לו רק שני ניחושים כדי למצוא סיסמה ששווה, נכון להיום, כ-245 מיליון דולר. הסיסמה הזאת תאפשר לתומס לפתוח את הנעילה של כונן קשיח קטן מתוצרת IronKey, שבו מוחזקים המפתחות הפרטיים של ארנק דיגיטלי, המכיל בתוכו 7,002 ביטקוין.

הבעיה של תומס היא שלפני כמעט 10 שנים הוא איבד את הנייר שעליו כתב את הסיסמה עבור אותו כונן קשיח, שבו ניתנים למשתמשים רק 10 ניסיונות להזנת הסיסמה האישית שלהם לפני שהכונן ננעל ומצפין לעד את המידע שנשמר בו. מאז כבר עשה המתכנת הגרמני שמונה ניסיונות להזין את הסיסמאות שהוא בדרך כלל משתמש בהן, אך ללא הועיל.

תומס סיפר כי קיבל את אותם 7,002 ביטקוינים ב-2011, כשחי בשווייץ, כתשלום על יצירת סרט אנימציה קצר שהסביר מה זה ביטקוין. בפברואר 2011 מחיר הביטקוין הגיע לראשונה לדולר אחד. כבר באותה שנה איבד תומס את המפתחות הפרטיים של ארנק הביטקוין שלו, ובעשר השנים שחלפו מאז לא היתה לא כל גישה להחזקה זו.

אבל לא תמיד שיחק המזל לרעתו של תומס. ב-2012 הוא הצטרף לסטארט-אפ הקריפטו האמריקאי Ripple, וקיבל מהחברה מטבעות שהנפיקה, המוכרים בשם XRP. מטבעות ריפל הניבו למשקיעים תשואות נאות בשמונה השנים האחרונות. עם זאת, בחודש שעבר, כפי שדיווחנו בגלובס, הוגשה נגד ריפל ונגד שניים ממנהליה הבכירים תביעה של רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC), שבה נטען כי במכירת מטבעות XRP הפרו את חוקי ניירות ערך של ארה"ב.

אחרי הראלי של שמונה החודשים האחרונים במחיר הביטקוין, שמאופיין בתנודתיות רבה מאוד, רבים ממחזיקי הביטקוין התעשרו "על הנייר" בתוך פרק זמן קצר יחסית, ודווקא בשעה שמגפת הקורונה היכתה בכלכלה העולמית. אבל הזינוק של מחיר הביטקוין רק מגדיל את התסכול שחשים אנשים שאיבדו את המפתחות הפרטיים להחזקות הביטקוין שלהם. אלה נאלצים לראות את הביטקוין עולה בלי שהם יכולים להמיר את ההחזקות שלהם לדולרים או למטבע רגיל אחר.

מבין 18.6 מיליון מטבעות ביטקוין שנוצרו עד כה, בערך 20% (כלומר, ביטקונים ששוויים הנוכחי קרוב ל-130 מיליארד דולר) נמצאים בארנקים דיגיטליים שנאבדו או שלא ניתן להשתמש בהם, על פי מידע שאספה חברת המחקר Chainalysis. לדברי חברת Wallet Recovery Services, שמציעה ללקוחותיה עזרה במציאת מפתחות דיגיטליים אבודים, היא מקבלת 70 פניות ביום בממוצע מאנשים שמבקשים עזרה בשיחזור הארנק שלהם - פי שלושה ממספר הפונים לחברה לפני כחודש.

אנשים שארנקי הביטקוין שלהם ננעלו בפניהם מבלים לילות כימים בניסיון לקבל גישה אל ההון שלהם. הניסיונות האלה מלווים בתסכול רב, בעיקר אצל מי שקנה ביטקוין בשנים הראשונות שלו (מטבעות הביטקוין הראשונים נוצרו בינואר 2009, לפני 12 שנים), בתקופה שבה לא רבים האמינו כי המטבעות האלה יהיו שווים הרבה בעתיד.

התסכול על אותם ביטקוינים אבודים מלמד משהו על היסודות הבלתי רגילים של טכנולוגיית הביטקוין, שמבדילים את הביטקוין מכסף "רגיל" ומעניקים לו מאפיינים מיוחדים, אבל גם מסוכנים. בארנקים דיגיטליים "מסורתיים" כמו של פייפאל, למשל, וכך גם בחשבונות בנק, החברה שמספקת את הארנק או את החשבון, יכולה לספק ללקוח סיסמה אישית וגם אפשרות לשחזר סיסמה או להחליף אותה.

לביטקוין, לעומת זאת, אין כל חברה שיכולה לספק סיסמאות או לשמור עליהן. ממציא הביטקוין האלמוני, המוכר בשם סטושי נקמוטו, קבע כי הרעיון המרכזי של ביטקוין הוא לאפשר לכל אחד בעולם לפתוח "חשבון דיגיטלי" ולהחזיק בו כסף באופן שאף ממשלה לא תוכל למנוע את השימוש בו או לפקח עליו. יישום הרעיון הזה מתאפשר בזכות המבנה הטכנולוגי של ביטקוין, המנוהל על ידי רשת של מחשבים שמריצים את תוכנת הביטקוין על פי כל הכללים שנקבעו בה. התוכנה מאפשרת ליצור כתובת דיגיטלית ולשייך לה מפתח פרטי, שפרטיו ידועים אך ורק למי שיצר את ארנק הביטקוין. אותה תוכנה גם מאפשרת לרשת הביטקוין לאמת את הסיסמה כדי לאשר העברות ביטקוין, בלי שהרשת תראה את הסיסמה או תדע אותה. כלומר, המערכת מאפשרת לכל אחד לייצר ארנק ביטקוין בלי צורך להירשם במוסד פיננסי כלשהו או לעבור זיהוי כלשהו.

האפשרות הזאת הפכה את הביטקוין, בין השאר, לאמצעי תשלום פופולרי בקרב פושעים, שיכולים להשתמש בו ככסף בלי לחשוף את זהותם. אותה אפשרות גם משכה אנשים במדינות כמו סין או ונצואלה, שבהן הממשלות נוהגות לא פעם לפשוט על חשבונות בנק או לסגור אותם בהחלטה שרירותית. ואולם, המבנה של מערכת הביטקוין כנראה לא הביא בחשבון עד כמה אנשים הם גרועים בשמירה או באבטחה של הסיסמאות שלהם.

זאת הסיבה לכך שבשנים האחרונות קמו לא מעט סטארט-אפים וחברות שמציעים שירותי שמירה ואבטחה עבור מחזיקי מטבעות קריפטו. אבל גם חברות שפועלות בתחום, עשויות להיתקל בבעיות, כמו למשל פריצות סייבר, שבהן האקרים מנסים (ולעתים גם מצליחים) לפרוץ ארנקים דיגיטליים ולגנוב את מטבעות הקריפטו המוחזקים בהם. בורסות קריפטו רבות בעולם סבלו בשנים האחרונות מפריצות כאלה.