בימים האחרונים הולכים וגוברים קולות הביקורת בנוגע לשיתוף המידע אודות המתחסנים הישראלים עם חברת פייזר. אולם, לאחר חשיפתו של ההסכם בין משרד בריאות לבין פייזר, ניכר כי מדובר בפרקטיקה מקובלת בעולמות המחקר הרפואי, אשר פשוט נחשפת לציבור הרחב שאינו מודע לה. יש לציין כי הוראות ההסכם שומרות על פרטיותם של אזרחי ישראל בצורה ראויה.
במסגרת חשיפתו של ההסכם הושחרו חלקים ממנו ונטען כי מדובר בחלקים משמעותיים. מעיון בו ניכר כי מדובר בהשחרתם של סעיפים הנוגעים ביישוב סכסוכים, הסדרי קניין רוחני, נתונים אישיים של מנהלי פייזר ומועד החתימה על ההסכם הראשוני לרכישת החיסונים. דווקא בתחום השימוש בנתונים לא בוצעו השחרות (למעט משפט אחד בסעיף שיתוף הפעולה) וניכר כי ניתן גילוי מספק באשר לשיתופי המידע והשימושים בו.
לפי ההסכם עם פייזר, על המדינה להעביר מידע אפידמיולוגי אודות המתחסנים, לצורכי מחקר ופיתוח של החיסון. בין היתר יועברו נתונים אודות מקרים מאומתים, פטירות, נתונים דמוגרפיים של מתחסנים וכיו"ב. קיימת גם אפשרות להעברת אנליזות בקשר לתתי-קבוצות באוכלוסיה לצורך בחינת יעילות החיסון בקרבן (למשל, ניתן לחשוב על נשים בהריון, ילדים, אוכלוסיות מסוימות בסיכון וכיו"ב).
חשוב להבין שניתוח נתונים בהיקפים גדולים מהסוג הזה (ביג דאטה) הינו כלי אינטגרלי בביצוע מחקרים רפואיים מודרניים, והוא נובע מהיכולת החישובית המפותחת לנתח כמויות גדולות של מידע בפרק זמן קצר. כלים אלו למשל סייעו בפיתוח חיסון הקורונה בזמן-שיא.
מבחינת סוגי המידע המשמשים למחקרים, ניתן לזהות קודם כל את המידע האגרגטיבי המתייחס לחתכי אוכלוסיות (לדוגמה, 25% מנבדקים הראו תופעת לוואי) ומאפיין דוחות. זהו עיקר המידע שמדינת ישראל תספק לפייזר. אין שם מידע ברמת הפרט ואין דרך לייחס נתונים מסויימים למאפיינים אישיים של נבדקים.
להבדיל, המידע בעל הערך הגבוה אשר בדרך כךך גם כרוך בסוגיות אתיות הטעונות אישור ועדת הלסינקי, הוא מידע ברמת הפרט. ככל שקיימים יותר מאפיינים למטופל הנבדק - הערך המחקרי גבוה יותר, שכן ניתן לנתח לאחור את ההיסטוריה של המטופל ולייחס משמעויות רבות יותר לנתונים היבשים. עם זאת, על מנת לאפשר שיתוף פעולה מבלי להפר את פרטיות הנבדקים, אזרחי ישראל, ההסכם עם פייזר קובע כי המידע יועבר על בסיס בלתי-מזוהה (de-identified).
מכוח חוק זכויות החולה, מפקח משרד הבריאות גם בימים כתיקונם על השימוש במידע מהסוג הזה ומאלץ את ארגוני הבריאות, דוגמת קופות החולים, לפעול להגנה על המידע בעת ביצוע מחקרים. יש לציין שהמידע הדיגיטלי שנאגר במאגרי המידע של קופות החולים מהווה לא פחות מנכס אסטרטגי של מדינת ישראל, אשר עשוי לחולל מהפיכה במחקר העולמי ולהביא לפריצות דרך משמעותיות בתחום הרפואה (הגם שכבר הושגו כמה הישגים שכאלה בשנים האחרונות). אין כמעט מדינות בעולם שלהן תיקים רפואיים דיגיטליים מלאים על מטופלים ובהיקף נרחב כל-כך כמו בישראל.
תקנות מכוח זכויות החולה (שאימוצן מתעכב בגלל שלוש-ארבע מערכות בחירות) הסדירו את הנושא ומאפשרות לארגוני הבריאות הישראליים לשתף את המידע עם חוקרים וחברות ביומד באופן שלא יפגע בפרטיותם של המטופלים, תוך הגדרה מחמירה של כללי שמירת סודיות והטמעת כלים ארגוניים וטכנולוגיים לשם כך במסגרת המחקר.
יש לציין כי ישנם מצבים מסויימים, דוגמת ההסכם עם פייזר, לפיהם ארגוני הבריאות וגופי המחקר או הגופים המממנים אותם, מחוייבים בביצוע אנונימיזציה של המידע בטרם שיתופו (קרוי גם "התממה"). דרך כך המידע הבריאותי נותר ברמת הפרט, אך הופך למידע בלתי מזוהה. מדובר בטכניקה שכיחה בעולמות הביג דאטה בכלל והמחקר הרפואי בפרט, לפיה חוקרים מסירים שמות ומאפיינים המסייעים לזהות את המטופלים, כגון מיקום, כתובת, גיל או מאפיינים נוספים העלולים "להסגיר" את זהותם. כאמור, ככל שהנתונים שיועברו יהיו ממוקדים בקבוצה מסויימת יותר באוכלוסיה, כך עולה הסיכוי לזיהוי הפרטים בה, אולם הסרת יותר מידע נתונים עשויה לפגוע בערך המחקרי.
נראה כי העברת הנתונים האנונימיים לפייזר בקשר למתחסנים לא אמורה לפגוע בפרטיותם של אזרחי ישראל, או לכל הפחות, נראה שהבטיחו כי הפגיעה תהיה מינימלית אל מול הערך המחקרי. יש לציין שפייזר, כמקובל בהסכמים מהסוג הזה, התחייבה לסודיות המידע וליצירת מנגנון מאובטח להעברת הנתונים מישראל לפייזר. אני מאמין שזוהי דרך ראויה לשיתוף מידע אשר תתרום למחקר העולמי ולקידום המאבק העולמי בקורונה.
הכותב הוא שותף וראש תחום הגנת הפרטיות והמידע במשרד עו"ד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות'