סימנים כחולים על הגוף ומינוס בחשבון הבנק: סיפור על אלימות טוטאלית

אביה של אלין לקח ממנה הכול: את המשכורת שלה, את פנקס הצ'קים שלה, את עצמאותה. כשהחליטה לברוח ממנו, להסתתר ולפתוח חיים חדשים תחת שם אחר, נדהמה לגלות שהוא הותיר לה ירושה: חובות עתק. מונולוג מרגש

  • ירושה
  • חובות
וואלה! עסקים

שמי אלין. השם לא אמיתי, אבל הסיפור שלי כן. אני רווקה בת 24, סייעת בגן ילדים. האמת היא שכל החיים עוד לפניי, אבל לא באמת: אבא שלי כבר הרס לי את החיים.

נולדתי לאמא יהודייה שהתאהבה באבא ערבי. אומרים שהאהבה פרחה ביניהם, למרות התנגדויות שתי המשפחות. שהאהבה ניצחה, שפרפרים התעופפו סביבם, שניצחו איתם הכול, כמו שעמיר בניון שר. אבל מתברר שהפרפרים הפכו כבר מזמן לעש, ואת האהבה החליפה אלימות קשה - פיזית וכלכלית.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
יש כאלה שחוות אלימות פיזית, אחרות חוות אלימות כלכלית. אלין חוותה משניהם, והמון (צילום: ShutterStock)

את המכה הראשונה לא שוכחים, גם אחרי שהפצעים מגלידים. זה קרה בגיל 4. כבר אז הרגשתי על הבשר שלי מה קורה כשמרגיזים את אבא. זה מתחיל בצעקות ובקללות ששומעים בכל הכפר, ומהר מאוד עובר לאלימות. אי אפשר להגיד "לא" לאבא, אסור אפילו להסתכל עליו במבט מוזר. חייבים להוריד את הראש, כמו כלב שמקבל מכה על האף ומבין מי זה בעל הבית ומה אסור לעשות.

קשה להגיד את זה ואולי קשה עוד יותר להבין, אבל בשלב מסוים אתה מתרגל למעמד שלך כשק חבטות. אבא, שלא תמיד עבד, היה עצבני בגלל החובות. אז הוא דפק לי מכות רצח. הוציא עליי את התסכול שלו. גם בשנות נעוריי המאוחרות, כשיצאתי לעבוד כמנקה בבית חולים, הייתי חייבת להעביר אליו את כל המשכורת. לא העזתי לפתוח את הפה, רק רציתי לצאת מהבית.

בשלב מסוים הוא אמר לי ללכת לפתוח חשבון בנק על שמי ולהוסיפו כמיופה כוח. עשיתי את זה. לא הבנתי שזו מלכודת שתהרוס לי את החיים. לאט-לאט הוא השתלט על הכסף שלי, ולא השאיר לי כלום מכל מה שעבדתי עליו כל החודש. וזה לא הספיק לו. הוא ראה בי כספומט ואפשרות להוציא דרכי הרבה כסף. יום אחד הוא אמר לי: "מהיום את לא מפקידה את הצ'ק של המשכורת, אלא נותנת לי אותו ביד ואני פורט אותו".

משם זה רק הלך והסתבך. הצ'קים שלי הסתובבו בכל מיני מקומות והגיעו לאנשים מפוקפקים. אבי הגדיל לעשות ואף הזמין כרטיסי אשראי ופנקס שיקים, כשהוא מפזר שיקים שלי ומשתמש בכרטיסי האשראי שהונפקו על שמי. אין לי מושג מה הוא עשה עם הצ'קים שלי ועם פנקס הצ'קים שקיבלתי מהבנק, אני רק יודעת שהחובות הלכו ותפחו, ומהר מאוד הסתבכנו עם הוצאה לפועל. לאורך כל הדרך אבא לא הסכים להסביר לי מה הוא עושה עם הצ'קים, רק אמר: "תשתקי ותעשי מה שאני אומר לך. אני אבא שלך"

איך יוצאים מבור שלא אני יצרתי?

כאשר הייתי "מעזה" לסרב למסור לידי אבי את המשכורת, הופעלה כלפיי אלימות, הושבתי במרתף הבית כשאני ללא מזון או שתייה. מספר פעמים אף נקטתי בניסיונות אובדניים שלא צלחו.

מצאתי את עצמי עם שכר מינימום וחובות של מאה אלף שקל. איך יוצאים מהבור הזה שלא אני יצרתי? איך נלחמים באבא שרואה רק את עצמו ולא אכפת לו למכור את החיים של הבת שלו בשביל להציל את התחת שלו?

יום אחד הכרתי בבית החולים חולה יהודי ששמע את הסיפור שלי ורצה לעזור לי. הוא רשם לי על פתק את הטלפון של ארגון "יד לאחים" שעוזר ליהודיות שנקלעו לצרות בכפרים ערביים. פחדתי להתקשר כי הייתי בטוחה שאם אבא ישמע על זה הוא ירצח אותי, אז שמתי את הפתק בארון שלי בבית החולים. אמרתי לעצמי שאתקשר כשיהיה מקרה חירום.

לקח בדיוק שבוע עד שאבא שלי שוב פוצץ אותי מכות, אבל הפעם זה היה הרבה יותר חזק והסימנים היו כבר על כל הגוף. אי אפשר היה להסתיר את זה יותר. אמרתי לעצמי: זה הזמן לצאת מפה, מקסימום נמות. התקשרתי ל"יד לאחים", ושם הביאו לי עובדת סוציאלית שהייתה פוגשת אותי בחשאי בעבודה. אחרי שלושה חודשים קיבלתי אומץ והחלטתי לברוח מהבית. באמצע היום לקחו אותי מבית החולים והעבירו אותי למשפחה באזור המרכז. התגוררתי במשך מספר חודשים במקלט לנשים מוכות, והתכלכלתי על ידי העמותה. אבא שלי חיפש אותי במשטרה, אבל אמרתי להם שאין מצב שאני חוזרת הביתה.

המחשבה היחידה: תצילו את החיים שלכן

בליווי עובדת סוציאלית ופסיכולוגית יצאתי לחיי עצמאות, כשהרכוש היחידי שהיה בבעלותי, היו בגדיי על גופי. שכרתי דירה והתחלתי לעבוד במקום עבודה מסודר, אבל לתדהמתי הרבה גיליתי כי משכורתי מעוקלת מדי חודש בגין תיקי הוצאה לפועל רבים שנפתחו נגדי, שאליהם לא הייתי מודעת כלל.

ניסיתי להתחיל חיים חדשים, אבל בגלל הבלגן שאבא שלי עשה לי בחשבון הבנק, לא יכולתי להתקדם בחיים. חיפשתי באינטרנט עורכי דין וראיתי תגובות טובות על עורכי הדין צביקה הופמן וערן רוז. מרגע שהגעתי אליהם המשרד אימץ אותי בחום, במיוחד עו"ד תהילה תשקור, שמלווה אותי באופן אישי ולא עוזבת אותי לרגע.

המסר שלי לכל הבחורות שעברו תופת כמו שאני עברתי: קומו ולכו. אל תחשבו על שום דבר, לא על המשפחה, לא על חברים, לא על עבודה, רק להציל את החיים שלכם. זה לא מאוחר, זה אפשרי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully