אור לגויים, למרות הכול

כוחם של המתנדבים היקרים שלנו מוכח מדי יום, עוד הרבה לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. הכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן" מאגד למעלה מ-800 מתנדבים; מתלמידי תיכון ועד גמלאי האזור, חיילים מהבסיסים הסמוכים, סטודנטים, בנות שירות לאומי, מתנדבי שנת שירות, מתנדבים מחו"ל ועוד.

כאשר הבנו את ממדי הקורונה, לפני כמעט שנה, התוודענו למציאות המאתגרת שנכפתה עלינו. נאלצנו להיפרד ממתנדבינו היקרים, שבימים כתיקונם ממלאים את הכפר יום יום, באנרגיות סוחפות של שמחה, אופטימיות ואהבה. חלקם ליוו תינוקות נטושים בבית החולים, יצאו עם דיירים לטיולים שבועיים בטבע, שיחקו עם תלמידי ביה"ס לחינוך מיוחד ואף סייעו ותמכו בצוות הלוגיסטי שלנו. למרות חסרונם, הצלחנו לחוש לאורך כל התקופה הזו את אהבתם הגדולה. את הנאמנות והמסירות ע"י שיחות טלפון וב-ZOOM, במכתבים וציורים, בהצעות לעזרה וסיוע והודעות תמיכה. חשנו כיצד הם עוטפים אותנו וכמה חשוב להם להישאר מעורבים.

לאורך כל תקופה זו, המשיכו להתנדב בכפר קבוצה של בנות שירות לאומי ומתנדבי שנת שירות וכן קבוצת מתנדבים מחו"ל שהספיקה להגיע לפני פרץ המגיפה ונשארה עמנו לאורך השנה. וזאת למרות חוסר הוודאות, החששות והפחדים.

אחד האירועים המרגשים שחווינו בתקופה הזו הוא הגעתן של 10 בנות שירות לאומי שכבר סיימו את שירותן לפניי שנים בכפר והגיעו לעשות "מילואים" למשך שבועיים. התגייסותן בזמן המשבר אפשרה לנו להמשיך בשגרה ככל הניתן ולהעניק למטופלינו את הטיפול ואיכות החיים הטובה ביותר.
משפטים ופתגמים רבים נכתבו על רוח ההתנדבות הישראלית. "כל ישראל ערבים זה לזה", "כשאתה נותן אתה בעצם מקבל". הישראלים הוכיחו כי גם בשנת משבר, עזרה לזולת ונתינה למען האחר אפשרית וחזקה מאי פעם. כיו"ר החברה למתנ"סים נחשפתי לתכניות והפרויקטים שהובילו צעירים בקהילות והשנה בחרתי להוביל את הפעילות השנתית של החברה בסימן "לא משאירים אף אחד לבד" לחיזוק החוסן החברתי.

אני מקווה שהחברה הישראלית תמשיך להתבלט באותה רוח ועוצמת התנדבות ועשייה למען האחר. כך נמדדת עוצמתה של החברה.

מה המשותף לנעה, תלמידת תיכון בכיתה י"א? אבי, פנסיונר של רשות הדואר? מלכה, מטפלת רגשית? וג'וליה סטודנטית לסיעוד מהולנד?

כולם אנשים מקסימים שבחרו לצד עיסוקיהם הרבים, להשקיע שעות התנדבות עם החניכים בעדי ירושלים - מרכז טיפולי, סיעודי, חינוכי לילדים ובוגרים עם מוגבלות ומצבים רפואיים נלווים.

התנדבות היא תופעה מוכרת ונפוצה בישראל. בגילאים מגוונים ובמגזרים השונים. בעדי ירושלים בבועה של החברה הישראלית כולה, טעימה של טוב אמיתי שמספר בתמציתיות את הסיפור של הקהילה כולה. יום המעורבות הקהילתית 28.1 יוצא השנה בט"ו בשבט. זה כל כך מתאים. ההשפעה של כל מעשה טוב של כל אחד מאתנו מצמיחה ומגדלת פירות של עשייה וטוב וקהילה משגשגת ומלבלבת.

אנשי הצוות בעדי במחלקות השונות הם תצריף של מאות ישראלים ממגזרים שונים, דתות שונות ודעות שונות, אך שותפים ברצונם להיטיב עם אנשים עם מוגבלות הזקוקים להם. המשכורות לא גבוהות, העבודה תובענית ושוחקת. אז מה גורם לאנשי הצוות להתמיד שנים בעבודתם? במסירות, במקצועיות ובאהבה.

עשרות בני נוער, מתנדבים באופן קבוע בעדי ירושלים כחונכים צמודים של חניכי המקום. הם מבלים שעות של בילוי במרכז הטיפולי ומחוצה לו. משקיעים מאונם והונם כדי לשמח ולהעניק חוויות לחניכיהם - חניכים שתגובותיהם מוגבלות ביותר. חניכים שהבילוי איתם מאתגר ודורש.

מה גורם לכל אותם בני נוער לבחור להשקיע שעות מזמנם בכל שבוע? הנאה, חברות והתרגשות. נשים יקרות בגילאים שונים שמוצאות זמן בסדר היום העמוס שלהן כדי לבוא ולחבק תינוקות חולים, שכנים שגרים בסמיכות למרכז הרפואי שקופצים בשבתות וסופי שבוע וחגים, חברות, מנכ"לים, עובדי בנקים וחברי כנסת שבוחרים לבקר בעדי שוב ושוב. המשותף לכולם הוא הטבע האנושי להעניק, לתרום ולחמול. תחושה נפלאה של עשיית טוב וסיפוק גדול של הטבה לזולת, תחושה טובה שלא קשורה בפרסום, בהכרה ציבורית או הכרת הטוב של המקבל. תחושה פנימית טובה - אושר, נתינה והענקה.

זכינו בעדי ירושלים, ואנו מוקפים בקהילה שנהנית לתת בלי קשר לתמורה. הנאת ההטבה. מושג כל כך יהודי, כל כך אנושי וכל כך מובן מאליו לאנשים שהזכרנו לעיל. וכשכל האנשים האלה באים יחד, קסם המקום מובן. שנזכה תמיד להיות מהנותנים.