ב-1989 חוקקה כנסת ישראל את חוק ביטוח נפגעי חיסון, שקבע כי תוקם קרן לפיצוי נפגעי חיסונים. הקרן אכן הוקמה, אפילו הצטברו בקופתה עשרות מיליוני שקלים לא מנוצלים, אבל עד היום, למעלה מ-30 שנה לאחר מכן, רק כמה עשרות תביעות הוגשו, ומספר הנפגעים שפוצו נמוך עוד יותר, עשרות בודדות לכל היותר. גם הסכומים שנפסקו לתובעים נמוכים מאוד.
הסכום המקסימלי אשר נתקבל עד היום מהקרן עומד על כמה מאות אלפי שקלים - סכום חד פעמי שהוכרע לגביו בשנת 2019 בנוגע לילד שלקה במחלה אוטואימונית נדירה וקשה בשם "תרומבוציטופניה כרונית קשה" בעקבות החיסון המשולש. חיסון זה ניתן באופן שגרתי ואותו קיבל הילד בשנת 2011. הפיצוי נפסק לילד לאחר שהוכרע כי היה קשר נסיבתי מובהק בין החיסון לבין הפגיעה שמשמעותה 100% נכות לכל ימי חייו. מיותר לציין שמדובר בסכום מגוחך, בהשוואה לנזק האמיתי שנגרם לאותו ילד ולהוריו כתוצאה מהחיסון.
המציאות הזו צריכה לעמוד לנגד עינינו בבואנו לבחון מה באמת השפעתה של החלטת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לאפשר גם למי שייפגעו מחיסוני הקורונה לקבל פיצוי מהקרן לפיצוי נפגעי חיסונים.
חיסוני הקורונה פותחו במהירות ועדיין מצויים בקטגוריית חיסוני חירום, אשר משמעה כי גם לאחר מתן אישור הFDA- (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), יהיה החיסון תחת במעקב צמוד למשך שנתיים נוספות, וזאת על מנת לבחון תופעות לוואי קצרות וארוכות טווח. גם טכנולוגיית ה-RNA (שליח) בה משתמשות החברות פייזר ומודרנה, חדשה בשימוש המוני בחיסונים (אם כי היה בה שימוש לאורך השנים האחרונות בפיתוח חיסונים לסוגי סרטן ומחלות נוספות).
ברור שנזקי המחלה גוברים על החששות מהחיסון, אך אסור לנו להקל בהם ראש. לכן חשוב כל כך להפוך את הקרן מאות כמעט ריקה לכלי שיש בו לייצר ביטחון בקרב הציבור, שאם חלילה וחס משהו ישתבש, תספק להם המדינה את המענה הטוב ביותר.
לרשות מי שנפגעו מחיסונים, אותם אנשים שסובלים מנכות לטווח ארוך או לצמיתות ואם למשפחותיהם של נפטרים, עומדים נכון להיום שני מסלולים למיצוי זכויותיהם: ביכולתם לפנות לאפיק הנזיקי ולהגיש תביעת נזיקין, אך במקרה הזה, לא רק שיצטרכו להוכיח את הקשר הסיבתי בין החיסון לנכות שלהם או למוות של קרובם, אלא שיצטרכו גם להוכיח קיומה של רשלנות רפואית. המסלול השני הוא של דרישת פיצוי מהקרן, במסגרתה אין צורך להוכיח רשלנות, כי אם רק קשר סיבתי בין החיסון לפגיעה.
לכאורה, נתיב הפיצוי באמצעות הקרן קל יותר, אך גם העול של הוכחת הקשר הסיבתי אינו קל, ולכן מיעוט התביעות לאורך השנים. כל אימת שמוגשת תביעה לקרן, ממנה שר הבריאות ועדת מומחים שצריכה לבחון את הפנייה ולבדוק באם קיים אותו קשר סיבתי בין החיסון לפגיעה. אין זה מקרה שברוב המקרים התביעות נדחות, תוצאה של קושי אובייקטיבי להוכחת הקשר, אך אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שאנשים הממונים על ידי משרד הבריאות נדרשים להחליט החלטות בעלות משמעות רבה למשרד עצמו. בהקשר זה, יש לזכור שאישור תביעה אחת יכול להביא בעקבותיו מבול תביעות, והנה סיבה נוספת להמעיט באישורים.
ביחס לחיסוני הקורונה, הציבור מבקש ביטחון. המדינה לוחצת על האזרחים להתחסן, מפתה אותם ב"דרכון ירוק", ובחזרה לשגרה שרובנו כמהים לה, אבל במקביל חייבת גם להרגיע חששות ולתת ביטחונות. ההחלטה לאפשר פיצוי מקרן החיסונים למי שיפגעו מחיסון הקורונה היא צעד בכיוון הנכון, אבל עדיין יש מקום מצד אחד להגדיל את סכומי הפיצוי לכאלו שיישקפו את הנזק האמיתי ובמקביל להקל את נטל הקשר הסיבתי, שני דברים שנחוצים כדי להפוך את הקרן מאות ריקה לקרן שאפשר לסמוך עליה שאם יקרה משהו, היא תהיה שם למעננו.
עו"ד נתי רון הוא שותף במשרד רון-פסטינגר העוסק בדיני נזיקין, רשלנות רפואית וביטוח