פיטורים ועבירות קטנות

באחת מרשתות השיווק הגדולות נהג עובד לקחת לילדיו מדי שבוע מוצר מהמדפים; במפעל המייצר פסטות וחטיפים הטמינה עובדת תיקה כמעט מדי יום 6-5 שקיות של נישנושים; בסניף ירושלים של בנק למשכנתאות נמצא חוסר של כמה מאות שקלים בקופה של אחד העובדים; בבסיס צה"ל באזור המרכז התגלו באחרונה ברכבו של איש צבא קבע ציוד רב ערך ומזון טרי; במכללה להכשרת עובדי היי-טק פוטר עובד שנחשד כי העביר למכללה אחרת, הנמצאת בשלבי הקמה, רשימה שמית מפורטת של כל התלמידים; במערכת עיתון פוטר עובד לאחר שהתגלה כי במקביל לעבודתו עסק, בלא אישור הממונים עליו, בעריכת עיתון מקצועי הפונה לאותו קהל קוראים.



עבירות אלה ודומות להן אינן מתפרסמות בעיתונים בגלל ערכו הכספי הנמוך יחסית של הנזק הנגרם מהן. ואולם עורכי הדין עופר דקל וירון הרמן אומרים שהמיתון, ההרעה במצב הכלכלי של עסקים רבים והצורך לפטר עובדים בשל הצורך להתייעל, מציבים בפני ההנהלות פיתוי לא קטן: לעקוב אחר עובד החשוד בביצוע עבירות, אפילו קטנות, כדי לפטר אותו. עובד כזה ייאלץ לעזוב את מקום העבודה בלי פיצויים ובדרך כלל גם בלי תשלום של חודש הודעה מוקדמת. גם אם הוא מועסק במקום שבו קיים הסכם עבודה קיבוצי - לא יוכלו ההסכם ואנשי הוועד למנוע את פיטוריו.



רוב העבירות שבהן נכשלים עובדים אינן גניבות של ממש, אומרים דקל והרמן, אלא הפרות משמעת חמורות הפוגעות בתפקודו התקין של הארגון. מדובר בין היתר בהחתמת כרטיס נוכחות בעת היעדרות מהעבודה על ידי עובדים אחרים; הצגת אישורים רפואיים כוזבים על מחלה; דיווח על הוצאות אש"ל או נסיעה שלא בוצעו בפועל; ניפוח הוצאות; דיווח על מספר שעות נוספות גבוה מזה שבוצע בפועל; גלישה לאתרים שנאסר להיכנס אליהם בשעות העבודה, כגון אתרי חדשות ופורנוגרפיה; צילום מסמכים סודיים של הארגון הכוללים מידע שיש בו עניין לגורם מתחרה, תוך הפרה של יחסי האמון המיוחדים הקיימים בין העובד לארגון (זו גם הפרה של חוק עוולות מסחריות); הטרדה מינית, בוטה או עקיפה.



"כיום, ראוי שעובד המתכוון להפר משמעת יחשוב פעמיים, מכיוון שכל מעסיק העומד בפני הצורך לצמצם את מצבת כוח האדם עקב מצוקה כלכלית, יציב עובד כזה בראש רשימת המופטרים", מזהירים דקל והרמן. "היעדרות ממושכת מהעבודה בלי הסבר משכנע היא בור מסוכן העלול להוביל לפיטורים. לא פחות מכך קיימת סכנה בנקיטת שביתה איטלקית, למשל כצעד ספונטני של עובד הכועס על ההנהלה על כך שלא קיבל קידום בשכר או מחשב משודרג".



לדברי דקל והרמן, מעסיק במגזר הפרטי שאינו חתום על הסכם קיבוצי לא נדרש לתת הסברים על הסיבה לפיטורים, מעבר לנאמר במכתב הפיטורים הנמסר לידי העובד. לעומת זאת, במשרדי הממשלה ובמגזר הציבורי בכלל מתקיים לעובד הליך שימוע תוך היוועצות עם ועד העובדים. ואולם רוב המעסיקים הפרטיים נוהגים לקיים הליך של שימוע לעובד החשוד בביצוע עבירה או הפרת משמעת חמורה לפני החלטה סופית על פיטוריו. הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה, ובמיוחד זו שיצאה מתחת ידה של סגנית הנשיא, אלישבע ברק, נוטה לתת לעובד זכות שימוע גם בארגון פרטי.



"גם עובד שאינו נוטה להפרת משמעת עלול להתפתח ככזה - אם ירגיש שהנהלת המוסד נוהגת כלפיו ביחס מנוכר", אומר חנוך וייגלר, הבעלים של חברת צופן המתמחה באיתור מועמדים לעבודה בעלי נטייה לביצוע עבירות או הפרות משמעת. "לדוגמה, בבנק הפועלים נדרשו 900 המפוטרים לא לחזור לעמדות העבודה שלהם, אלא רק כדי לקחת עמם את חפציהם האישיים. בעקבות זאת עלולים העובדים הנותרים לחוש ניכור כלפי הדרג הבכיר בבנק. הירידה בתחושת ההזדהות עם הארגון, עלולה להוביל להגדלת היקף מעשי המרמה מצד עובדים כלפי הבנק. יש להניח שהנהלת הבנק ערה לאפשרות זו, והיא תגביר את אמצעי הבקרה הפנימיים כדי למנוע גרימת נזק משמעותי".



לדברי וייגלר, מדי שנה ניכר גידול בהיקף הגניבות או מעשי התרמית מצד עובדים בתוך הארגון. "הסיבה לכך נעוצה בכך שאנשים כיום פחות מכירים בקיומם של גבולות. גניבות בהיקף מוגבל או הונאת הארגון בסכום לא גדול אינן נתפסות כגבול שאין לחצות אותו, בעיקר בקרב צעירים בשנות ה-20 לחייהם", הוא מסביר. "נכון שקשה מאוד לבצע גניבה מהארגון בסכום של מיליון שקל, אך גניבות קטנות או מעשי הונאה בסכומים של עשרות או אף מאות שקלים נעשים מדי יום לאלפיהם ואינם מדווחים".



60% מכלל ההונאות כלפי ארגונים, מוסיף וייגלר, נעשים על ידי עובדים ולא על ידי גופים חיצוניים כמו ספקים, מתווכים או ארגונים אחרים. לדבריו, הרבה יותר עובדים שולחים ידם במעל מאשר מנהלים ובעלים של חברות. עם זאת, גניבה ממוצעת של גורם בכיר בחברה או של הבעלים גדולה פי-15 ויותר מכך משווי הגניבה של עובדים זוטרים.



"מרבית העובדים שגונבים אינם בעלי עבר פלילי לאו דווקא מפני שלא גנבו מעודם אלא בעיקר בגלל שהם לא נתפסו", מציין וייגלר. "בדרך כלל לא נמסר למשטרה דיווח על העבירה ולא נפתח לחשוד תיק פלילי, מכיוון שההנהלה מעדיפה לסגור את המקרה בתוך הארגון. בתמורה להשתקה מקווה ההנהלה כי תקבל בחזרה חלק מכספי הגניבה, ולא ייגרם לארגון נזק תדמיתי".