לשמור על האהבה גם אחרי שהניצוץ כבה

עד לא מזמן הייתם אוהבים ורומנטיים, לגמתם יין בשקיקה, דיברתם בלי הפסקה, ביליתם על שפת הים או במדרחוב משומר עד מאוחר, התכרבלתם בתוך פוך עם שוקו חם, הייתם ספונטניים ומסונכרנים, והנה, עברו כמה חודשים, מהבטן הגדולה הגיחו ילד או לילדה - והכול השתנה.

אתם עייפים, מותשים, לא תמיד יודעים מה התינוק שלכם צריך, עמוסים בהורמונים ובבני משפחה שמגיעים עם הרבה עצות ובלי שום התראה. בין המטלות החדשות לבין חוסר שעות השינה, בין הפגיעה בתחושת המהות האישית לבין צמצום חיי הפנאי והחברה - אין לכם זמן לתקשר, שלא לדבר על להתחבק, ומתוך הקושי עולה הציפייה שהשני יבין אותי ויעשה כרגע בדיוק את מה שאני צריכה.

רגע לפני Valentine's Day שפעם אהבנו לאמץ - איך נשמור על הזוגיות גם אחרי המעבר להורות?

אם נלך רגע אחורה, ניזכר איך באנו לדירה המשותפת אי אז עם המזוודות. ממש כמו אלה הפיסיות שבהן איפסנו חפצים אישיים - כך הגענו לזוגיות עם מזוודה של ערכים, אמונות, עמדות ודעות. עכשיו, עם לידת הילד הראשון, נתקלנו בצומת ראשונה בה אנחנו נדרשים לפתוח אותן, לעשות התאמות ולקבל ביחד הרבה החלטות חשובות.

ואם כבר חזרנו לעבר, נעביר את המחוגים עוד קצת אחורה ונעלה למודעות משהו שיעשה את ההבדל בהבנת המהות של הזוגיות ושל התפקיד של כל אחת ואחד מאיתנו בתוכה. את בן או את בת הזוג שלנו אנחנו לא בחורים סתם כך, ובסתר הלב, ממש בלי לדעת, אנחנו מתחברים לאדם שיספק לנו את מה שסיפקו לנו הורינו מבלי שאמרנו דבר או להיפך - לזה שיתקן את החסך וירפא את פצעי הילדות שלנו.

לפעמים, נדמה שזה עובד, ובמיוחד בשלב ההתאהבות - יש תחושה עילאית שהשני מבין בדיוק מה אנחנו צריכים גם בלי מילים. עם הזמן ועם הירידה בחומרים הכימיים שמופרשים בשלב "ירח הדבש" ואפילו בשלב ההיריון - אנחנו צריכים לפתוח את החוזה הזוגי הלא כתוב בינינו, ולערוך תיקונים.

שיחה על החוזה בינינו תעלה אותו לרובד הגלוי ותאפשר לנו לתאם ציפיות, להגיד מה נחוץ לנו ולבקש תמיכה היכן שקשה לנו, כמו גם להבין את הצרכים של השני ואת הנקודות שחשובות לו. היכולת לדבר פתוח תאיר את התפיסה הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו ותעשה לנו את החיים הרבה יותר קלים וטובים.

כדי להדק את החוזה - שווה לחזק אינטימיות תקשורתית לקראת הלידה או אחריה בדיוק כשהיחסים חווים טוויסט בעלילה. מעבר לסערה של החודשים הראשונים מאז שהפכנו להורים, המערכת הזוגית היא זו אמורה ללוות אותנו כמעט בכל תחנות החיים הבוגרים שלנו, ובחלקן, נדרש לפתוח שוב את החוזה ולעדכן אותו.

כדי לטפח את האינטימיות התקשורתית, נתאמן בהקשבה עד הסוף, נגלה אמפטיה, נמנע מביקורת ומשיפוטיות, נעודד את הזוגי שלנו, גם אם זה יהיה אחד הדברים היחידים שנצליח לעשות באותו הרגע. ככל שנהיה עסוקים בהעלאת הערך שלו ונצליח לענות באופן מודע על הצורך הפסיכולוגי הבסיסי שלו - כך יעלו הסיכויים שהעניין החברתי שלו בנו ובאחרים יגדל, ואיתו - תעלה רמת ההרמוניה בבית.

אחרי שדייקנו את הצרכים שלנו זה מזה - נעבור לגבש חזון הורי שיאגד את הערכים המשותפים שחשובים לנו ואת המטרות ארוכות הטווח שלנו בגידול הילדים. כשנדע לאיזה כיוון אנחנו מנווטים את הספינה המשפחתית - יהיה לנו קל יותר להגיע אל החוף. כמו בכל חתימה על חוזה, סביר שגם כאן יתנהל מו"מ ונצטרך להתאמץ כדי להגיע למצב של WINWIN אבל אם נסתכל על הזוגיות שלנו במשקפיים שיוויוניות ונקבל את התפיסה של השני גם אם היא שונה משלנו נוכל להשפיע ולמצוא את דרך המלך.

כדי לצמוח ביחד ולהתמודד עם כל המטלות ש"נפלו" עלינו בבת אחת, השינויים, מצבי הרוח, המשברים ושאר ירקות שעוברים עלינו אחרי הלידה הראשונה ולאורך השנים - נשתף זה את זה בתחושות וברגשות שלנו, נסביר גם את מה שנראה לנו הכי מובן מאליו ונתרגם את התלונות שלנו לבקשות.

בשביל לצלוח את המערך הלא פשוט שדורש הטיפול והגידול של ילד אחד או יותר - ננסה להגדיר מראש תפקידים בבית, ועם זאת, נשמור על אפשרות לגמישות וטריטוריות פתוחות כדי להתרענן ולהשתכלל בכל תחום, וגם כדי לשדר לילדים שלנו שכולם יכולים לעשות הכל. מי שוטף כלים ומי מחתל, מי עושה קניות ומי יוצא עם הכלבה בבוקר - אלה דיונים שכדאי לעשות מבלי לפתוח פנקס שחור ולרשום אלא מתוך התחברות לתפקידים מסוימים ורצון לתרום לתא המשפחתי בהתאם ליכולת האישית ולצרכים הכלליים.

מעבר להיבט הלוגיסטי שתופח לממדים גדולים עם בוא הילדים לעולם - חשוב שנשמור על זמן זוגי ועל ניצוץ שיש רק בינינו. כל האנרגיה שהושקעה קודם באיחוד בינינו - מופנית אחרי הלידה לתינוק, ולא פעם, מי שאינו הדמות המטפל העיקרית עלול לחוש נטוש ובצד. בעיקר, אם יש מעורבות גדולה של חברים ובני משפחה לטובת היולדת. העזרה הזו היא הדבר שהכי תצטרכו בתקופת ההורות הראשונה, אבל נסו להשתמש בה בגבולות שמתאימים לשניכם, ותוך ניצול של חלק מהזמן שמתפנה כדי להיות ביחד, רק שניכם כזוג.

כדי להחזיר את האינטימיות הזוגית שנראית כמו זן בהכחדה - קודם כל, תנו זמן לזמן. הרבה פעמים המעבר לאמהות ואבהות מתישה אותנו וגם מצמצמת את החשק המיני. נדבר על זה, נתקשר האחד לשני את הגעגוע ונתווך את המקום הענק ששמור לו או לה עמוק בתוך הלב שלנו. התרגום של הדברים החדשים שחשובים לנו עכשיו בזוגיות, העידוד על היכולת של השני להבין אותנו וחיזוק תחושת השייכות של הזוגי שלנו - יאפשרו לו או לה להרגיש בטוחים במקום שלהם.

כדי להוסיף את הריגוש שהיה לנו כשהתחלנו לצאת יחד, נצטרך לחשוב פעמיים, לגלות יוזמה ולהיות יצירתיים. יין או שייק טוב במרפסת, דייט לסרט בנטפליקס (עם אופציה ל-STOP), ארוחת בוקר במיטה או משלוח של ארוחת ערב ששנינו אוהבים עם מוסיקת רקע שתגרום לנו לרגע להרגיש שאנחנו במסעדה בקצה השני של אירופה - יאירו את הוולנטיין הפרטי שלנו גם כשבחדר השני יש תינוקת קטנה שתתעורר במקרה הטוב שוב בעוד שעה.

לצד המחוות הקטנות, כשיתאפשר - ננסה להיזכר ברגע זוגי מרגש מימי ההתאהבות ואולי נצליח לשחזר אותו בין כתלי הבית כשהקטנים עוד ישנים. גם את הרגעים הפחות מוצלחים ואת אלה שיפריעו לנו בהם - נתבל בהומור ובצחוק, ונזכור שהיחסים שלנו יהיו שם גם הרבה אחרי הבכי, ההאכלות והחיתולים.

"נישואים הם כמו קופסת שוקולדים", אמר אלפרד אדלר, מייסד התיאוריה ההומניסטית חברתית חיובית, "ומה שנשים בה - זה מה שיקבע איזה טעם יישאר לנו", אז, קחו קצת שוקולד בשביל המתיקות אבל תשקיעו בעיקר בתקשורת כנה ופתוחה, פירגון, כבוד הדדי והקשבה, צחוק, יצירתיות וזמן לאהבה.

קרן ארצי היא מנחת הורים ומשפחה, מכון אדלר