החלטת נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, לפיה יש לפסול את שופט בית-המשפט לענייני משפחה יורם שקד מלדון בתיק בו קבע כי הגבר שם לו למטרה לרדוף את האישה, היא מהלך מסוכן, שאף יכול כי מרמז על הניתוק המאפיין את שופטי בית-המשפט העליון בכל הנוגע להתנהלות בבית-המשפט לענייני משפחה.
בשבוע שעבר קיבלה נשיאת העליון החלטה נדירה, וקבעה כי יש לפסול את השופט שקד מלהמשיך לדון בתיק של זוג שהתגרש ומנהל הליכים משפטיים רבים בפניו. זאת, לאחר ששקד קבע כי הגבר "שם לו למטרה להמשיך ולרדוף את האישה ויהי מה", וכי הוא "גורר אותה לבית-המשפט לתביעות שאין בהן דבר ואבק של דבר".
על-פי ההלכה שהתפתחה ברבות השנים בעליון, גורלם של רובם המכריע של הערעורים בבקשה לפסול שופט מלדון בתיק, הוא לדחייה. רק במקרים נדירים, חריגים וספורים, מתקבל ערעור כזה. אלא שהמקרה הזה, קבעה הנשיאה, הוא דווקא כן אחד מאותם "מקרים חריגים שבהם התבטאות בית-המשפט הן בעלות אופי מובהק ונחרץ, אשר מוביל למסקנה שקם חשש ממשי למשוא פנים". זאת, כפי שנימקה הנשיאה בהחלטתה, מכיוון שחלק מההליכים בהם נקט הגבר כלפי האישה עדיין תלויים ועומדים בפני שקד, ולכן התבטאויותיו האמורות "חורגות מן הזהירות והמתינות שבהם מחויב שופט לנהוג כאשר לפניו הליכים בין אותם צדדים שבהם אותם הכריע".
על-פניו, מדובר בנימוק המתעלם במובהק מהדינמיקה המאפיינת תיקים בבית-המשפט לענייני משפחה, ומהאופן בו לעתים תכופות מתנהל צד לסכסוך גירושין רווי יצרים והאשמות.
אני לא מייצגת בתיק הזה, ולכן כמובן לא מכירה את התיק מלפני ומלפנים. ובכל זאת, למקרא פסק-הדין של הנשיאה עולה בי תחושה כבדה כי נפלה בו טעות קשה שעלולה להחדיר רוח במפרשים לכל מי שנוהגים ב"אלימות משפטית" ומרבים בהגשת תביעות סרק במסגרת הליכי גירושין, ולצערי מדובר בתופעה שאינה נדירה כלל ועיקר.
נכון למועד מאמרי זה, אין לי כל תיק שמתנהל אצל השופט שקד. עם זאת, מהיכרותי כעורכת דין לענייני משפחה המרבה להופיע בבית-המשפט, אני סבורה כי שקד הוא שופט מצוין, שמכיר את החוק והפסיקה על בוריים, ואף מקפיד לקרוא היטב את כתבי הטענות של התיקים המתנהלים בפניו ומגיע מוכן לכל דיון.
מעובדות המקרה, כפי שמצטיירות מפסק-דינה של הנשיאה, עולה כי לא מדובר על תיק בודד שהגיע אל השופט שקד, או באמירה שנאמרה על-ידו עוד בטרם הכיר היטב את הנפשות הפועלות. אני לא מכירה את השופט שקד כשופט פזיז או חם מזג, ולכן אני בטוחה כי הוא לא היה מרשה לעצמו לקבוע קביעה כמו זו שקבע, אלמלא היה נחשף להתנהלות כזו מצד הגבר באופן שאינו משתמע לשני פנים, המעיד על ניצול מערכת המשפט לרעה.
אדרבא, אני מצפה משופט בבית-משפט לענייני משפחה להבחין מתי צד מתנהל כך, ולהרים דגל אדום. לא סתם, אחד מכללי הברזל בדיני משפחה הוא ""one family, one judge, קרי שכל התיקים של אותה משפחה, יתנהלו בפני אותו השופט. הוא מאפשר לשופט לראות את הסכסוך בין הצדדים שכולל פעמים רבות לא מעט הסתעפויות, ממעוף הציפור, כמקשה אחת, כפי שראוי שיהיה. שופט שקדן וחכם כמו השופט שקד, בהחלט יכול ולעניות דעתי אף צריך, להסיק על-פי היכרותו עם הצדדים וכתב התביעה, האם מדובר באלימות משפטית ומסכת תביעות שמטרתן להתיש נפשית וכלכלית את האישה.
כעת ברור כי השופט שיקבל לידיו את התיק לא ימהר לקבוע קביעות נחרצות כלשהן ולנהוג באיפוק מירבי, מה שעלול לאפשר לגבר להמשיך ולהתעמר באישה. אם לוקחים בחשבון שכל פסק-דין של העליון מעורר הדים הרבה מעבר למקרה הספציפי בו ניתן, הרי שאנו עלולים למצוא את עצמנו עד מהרה עם שופטים מהססים ושתקנים, המעניקים למעשה פרס למבקשים לנצל את המערכת.
הילה צאירי היא עו"ד ומגשרת , מנהלת מחלקת דיני ירושה ומשפחה במשרד גדעון פישר ושות'.