"כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו", אמר וצדק הרב שלמה קרליבך. כך הן גם הנשים הנלחמות על חייהן ויציאתן ממעגל הזנות בישראל, אשר כל מבוקשן הוא לחזור למעגל חברתי נורמטיבי וקבלת יחס שווה בחברה הישראלית.
כחלק מתהליך הטמעת המלחמה בצרכני הזנות וחוק איסור צריכת זנות בישראל, הכריזו נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר המשפטים (לשעבר) אבי ניסנקורן על מתווה למחיקת רישום פלילי ועידוד יציאה ממעגל הזנות ונטעו תקוות בליבן של אלפי נשים. אולם לאחר בחינת תנאיו של המתווה חייבים לשאול האם לכך פיללו כבוד הנשיא והשר לשעבר, או שמא מדובר בהחזרת תוכנית המתיחות "פספוסים" לחיינו על חשבונן של נשים חלשות.
מדינת ישראל על 73 שנותיה לא השכילה להגדיר את "מקצוע" הזנות כמעשה פלילי, ובעשותה כך סללה לאלפי נשים קשות יום את הדרך למכור את גופן לכל המרבה במחיר מתוך מטרה לשרוד. הטעות הגדולה שלא נלקחה בחשבון הוא ניצולן של אותן נשים, הן בסחר בגופן והן לסחר בסמים המקהים את חושיהן ו"מקלים" עליהן את "העבודה". די בסיבוב קטן ברחובות הסמוכים לתחנה המרכזית בתל אביב על מנת לראות ולהבין את תוצאות הפדיחה של המדינה.
מנגד, הגדירה מדינת ישראל כל אדם המקבל תמורה מינית בעבור תשלום או נמצא במקום בו מתבצע סחר מיני בעבור תשלום כמי שביצע עבירה. התשלום לא תמיד הוא כספי - ישנם מצבים שבהם מנת סם שווה יותר מכסף עבור הנשים הללו.
כך יוצא שבכל מעצר שמבצעת משטרת ישראל נעצרות הנשים "שעובדות" בתעשיית הזנות. הן נלקחות לתחנת המשטרה הקרובה, "נחקרות", מטביעות את אצבען בדיו על דף לבן ונפתח כנגדן תיק פלילי בגין סעיפים שונים ומשונים, כגון התערטלות בציבור, הפרעה לסדר הציבורי ועוד סעיפים זניחים אחרים. במקרה הטוב, אותן נשים מועמדות לדין ומורשעות ובמקרה הפחות טוב (לאור המתווה), הן חוזרות כלעומת שבאו לתעשייה, כשבכיסן עוד דף המעיד על רישום פלילי כזה או אחר וחסר משמעות בעבורן.
למזלן של חלק מהנשים קמו במרוצת השנים אגודות סיוע לנשים המבקשות לשנות את מסלול חייהן ומחפשות דרך חדשה מחוץ למעגל הזנות. הנשים הללו מוגדרות כ'שורדות זנות', וייאמר לזכותן של אותן אגודות כי הן עושות ככל ביכולתן לסייע לשורדות זנות לשקם את חייהן. אך לאחר השיקום הראשוני הקשה מתחילה המלחמה היומיומית של השורדות - השילוב בחברה הישראלית ללא סטיגמה וללא שאריות של חייהן הקודמים. השורדות נתקלות בקושי למצוא עבודה איכותית, דירות להשכיר ובאופן כללי הן הופכות שקופות בפני החברה הישראלית, המצטיינת בביקורת כלפי החלש.
היום, לאחר ההכרזה על המתווה המבורך (שעדיין יש לערוך בו מקצה שיפורים מרחיק לכת), מתברר כי אחוז הנשים שיצאו ממעגל הזנות ויזכו לחנינה מבית הנשיא, עומד על פחות מסטיית תקן של סקר בחירות וליתר דיוק 2% בלבד ומדוע?
התשובה היא שזהו האחוז של נשים שנשפטו בבית המשפט בגין עבירות הקשורות לעיסוקן בעבר, אך לא הושת עליהן מאסר בפועל מחד, ומאידך הן זכו לעמוד למשפט ולא נשארו רק עם רישום פלילי. שורדות מהסוג השני (רישום פלילי בלבד) מופנות לחסדי משטרת ישראל ותנאי מחיקת רישום פלילי הטומן בחובו תקופת התיישנות של העבירה + תקופת מחיקה, תקופות הנספרות אחת אחרי השנייה וחלילה בחפיפה אחת לשנייה.
ביום בו הכריזו על המתווה הנשיא אמר ש"החוק לאיסור צריכת זנות מבקש להעביר מסר לציבור בישראל, לגברים ולנשים, לנערות ולנערים. מסר לפיו גופן של נשים איננו סחורה. נשמתן של נשים איננה סחורה ושירותי מין אינם יחסי מין. שירותי מין הם יחסים של ניצול ואין להם מקום בחברה שלנו, חברה שדוגלת בערכים של שוויון ושל כבוד - לכל אדם ולכל אישה, מכל המגדרים ומכל המגזרים". הנשיא הוסיף כי "במתווה חנינות מיוחד למחיקת הרישום הפלילי של עבירות שבוצעו על רקע החיים במעגל הזנות. לצד האיסור על צריכת זנות, החובה שלנו, כמדינה, כחברה, היא לדאוג לשיקום של נשים בזנות ולמנוע מאוכלוסיות בסיכון להגיע למצוקה שמובילה אותן למעגל הזה. אני תקוה שתמצאו בתוככן את הכוחות לתת אמון ולאחוז בידה המושטת של המדינה".
לאור התנאים שנקבעו במתווה והדברים שנאמרו ע"י הנשיא ושר המשפטים לשעבר עולות השאלות האם המתווה אינו סוחר בגופן של אותן שורדות לאחר שהשתקמו, ומדוע לא להקל על כלל הנשים שעברו כברת דרך? או שמא באמת עדיף רק אדם אחד שמאמין בך על פני ידה המושטת של המדינה?
הכותב הוא עו"ד שעוסק בתעבורה ופלילים