בית הדין האזורי לעבודה בנצרת דן בתאונת דרכים שקרתה למעצב שיער בדרך מבית הכנסת לבית אימו, כתאונת עבודה. מעצב השיער הגיש את התביעה באמצעות עורכי הדין דנית קמרון-שוורץ ותומר דור ממשרד עורכי דין מרקמן את טומשין נגד הביטוח הלאומי לאחר שהאחרון סירב להכיר בכך.
מעצב השיער טען כי ב-11 השנים האחרונות הוא עושה מדי יום הפסקת צהרים הכוללת מעבר דרך בית הכנסת לצורך תפילת מנחה ולאחריה נוסע לבית אימו או חמותו, במטרה לאכול צהרים ואז חוזר למספרה לעבודה עד הערב. ביום התאונה מעצב השיער, בשנות ה-30 לחייו, יצא מבית הכנסת הנמצא במרחק כמה מטרים מהמספרה, רכב על אופניים חשמליים בדרך לבית אימו, החליק ונחבל. באי כוחו טענו כי מדובר בהפסקת צהרים קבועה הכוללת תפילת מנחה וארוחת צהרים אצל אימו או חמותו וכי גם ביום התאונה לא חלה בנסיעתו הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת ולכן מדובר במקטע אחד.
הביטוח הלאומי טען כי יש לדחות התביעה כי חלה הפסקה של ממש בדרך המקובלת של התובע ממקום עבודתו למעונו שלא למטרה הכרוכה במילוי חובותיו במסגרת עבודתו. הוא היה בדרכו מבית הכנסת לבית אימו ולא למעונו והפסקת מעצב השיער לצורך תפילת מנחה ולא לצורך תפילת שחרית בדרך לעבודה אינה נחשבת להפסקה במסגרת החוק. לטענת הביטוח הלאומי, הדרך בה נסע ביום התאונה מאריכה בצורה משמעותית את משך זמן נסיעתו לבית ולכן מדובר בסטייה של ממש ולסיכום אין מדובר בהפסקת צהרים אלא בעבודה בפיצול.
השופטת הבכירה אורית יעקובס קיבלה את עמדת באי כוחו ממשרד עורכי דין מרקמן את טומשין והתרשמה ממהימנותו של מעצב השיער, שסיפר כי תפילת המנחה נמשכת כרבע שעה ומשם הוא ממשיך לארוחת צהרים בבית אימו או בבית חמותו. השופטת נימקה החלטה בכך שבית הכנסת בו נהג להתפלל תפילת מנחה בכל יום בו עבד, אכן ממוקם סמוך מאוד - מרחק של כמה מטרים מהמספרה שלו ובמקרה ספציפי זה, לא חלה הפסקה של ממש בדרכו המקובלת של התובע ממקום עבודתו ל"מעונו", ובמקרה זה, למקום בו נהג לאכול ארוחת צהרים.
בית הדין השתכנע כי מטרת הפסקת הצהריים של מעצב השיער אותה הוא עושה מדי יום - למעט יום שני בו הוא אינו עובד כלל ולמעט יום שישי שהינו יום קצר, היא לצורך אכילת ארוחת צהרים ולא לצורך תפילת המנחה. זאת כיוון שבימי שני בהם אינו עובד אין הוא הולך לבית כנסת כלשהו כדי להתפלל.
לכן, פסק בית הדין כי אותה "עצירה" כדי להתפלל תפילת מנחה, אינה מהווה הפסקה של ממש הקוטעת את דרכו של התובע מעבודתו למקום ארוחתו. אין זה נכון לראות את הליכת התובע לבית הכנסת הצמוד למספרתו כך באופן קבוע מזה 11 שנים, למקום בו הוא אוכל ארוחת צהרים כמקטע דרך שני. זאת לא בשל כך שתפילת מנחה הינה אכן תפילה קצרה כפי שמסר התובע לחוקר הביטוח הלאומי, אלא בשל כך שבית הכנסת בו הוא התפלל את אותה תפילה הינו סמוך ביותר למספרתו.
הואיל והתובע הוכיח כי מדובר במקטע דרך אחד וכי לא חלה סטיה מהדרך בה הוא הולך, מזה 11 שנה, כל הפסקת צהרים, בית הדין מכיר בתאונה שארעה לו כתאונת עבודה. בית הדשין חייב את הביטוח הלאומי לשלם למעצב השיער 3400 שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בעקבות פסק הדין, מעצב השיער יתייצב לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות שלו מהתאונה ובהתאם לכך יקבל פיצוי חד פעמי או קצבה חודשית לכל ימי חייו.