"מצאתי את עצמי עובדת כמעט 24 שעות ביממה מאז שפרצה הקורונה, לא הייתה ברירה", אומרת יפעת שכטר, מורה למתמטיקה בחטיבת הביניים רודמן בקרית ים. "במקצוע שלי, כל מה שהכרנו במשך עשרות שנים, כל מה שהפך לשגרה, ממש נמחק. ומצד שני, אתה רואה תלמידים שוויתרו. אני מתקשרת אליהם ושואלת למה הם לא מתחברים לשיעור והם אומרים שקשה להם ללמוד. אבל אלה החיים שלהם והעתיד שלהם וכל פער שהם פותחים יהיה קשה מאוד לצמצם. אז היו שתי ברירות: לוותר גם או להמציא את עצמי מחדש. בחרתי בברירה השנייה".
יפעת היא זוכת פרס טראמפ להוראה איכותית לשנת 2020. הפרס, שניתן אחת לשנה מטעם קרן טראמפ לחינוך, מוקיר מורים מובילים מתחומי המתמטיקה והמדעים בחטיבות הביניים. השנה הוא עומד בסימן הקורונה ומוענק למורים שעשו מעל ומעבר בתקופה הקשה תוך השקעה יוצאת דופן. ועדת הפרס, שמורכבת בעצמה ממורים שזכו בפרס בעבר, בחרה להעניק את הפרס הראשון בסך 80 אלף ש"ח למורה יפעת שכטר. שתי מורות נוספות קיבלו ציון לשבח וזכו בעשרת אלפים שקל.
אורית אביטל-לוי, שזכתה בציון לשבח ומלמדת מתמטיקה בבית ספר גשר הזיו, מספרת גם על שגרת עבודה חדשה. "שעות ההוראה הרגילות עפו דרך החלון. היו מתקשרים אלינו תלמידים במשבר, אומרים שהם לא מצלחים להתרכז, שהם לא יכולים להבין. השעה שמונה, תשע אפילו עשר בערב. אפילו בשישי ובשבת. לא נענה להם? בהחלט נענה. בבוקר לימדנו ובערב היינו הפסיכולוגיות של התלמידים ונתנו שיעורים אחד-על אחד.
"מתמטיקה היא מקצוע שמשפיע לא מעט על ההערכה העצמית של התלמידים. אני מלמדת כיתות מצוינות שמיועדות להמשיך לבגרות חמש יחידות. אלו תלמידים שכעיקרון היית אומר שלא ממש צריך לדאוג להם, גם בתקופת הקורונה, כי הם יודעים ללמוד ויש להם מוטיבציה. אבל המציאות היא אחרת. פתאום התלמידים הללו שהיו רגילים להיות מצליחים, נכנסו לקשיים. שיטת ההוראה החדשה זרקה אותם למקום שבו הם מתקשים ואלו ילדים שלא יודעים איך להיכשל. אלו בני נוער שמגיל צעיר חלמו להיות רופאים או לשרת ב-8200 ולהיכנס להייטק ויש להם ממש עתיד מתוכנן. פתאום לראות את העתיד הזה נכנס לסימן שאלה, לחשוב שאולי לא יהיו להם את הציונים להמשיך במסלול שהם מייעדים לעצמם, זה היה הלם מבחינתם. היה צריך ללמד אותם להיבנות מהכישלונות ולא להישבר מהם".
מה צריך לקחת מהתקופה הזו ליום שאחרי הקורונה?
"אם הילד לא מסוגל לשבת שעות מול מסך, זה התפקיד שלי למצוא דרך לעניין אותו", אומרת דנה אבריאן, מורה למדעים בכיתות חטיבת הביניים בבית ספר בורוכוב בגבעתיים, שזכתה גם היא בציון לשבח. "מדעים לפעמים נחשב למקצוע שהוא יותר לתלמידים 'חנונים'. כדי להפוך אותו ליותר כיפי, השתמשתי בשיעורים שלי באמצעים טכנולוגים מגוונים כמו משחקי מחשב, חדרי בריחה וחידונים. בנוסף, בכיתות ז' ערכתי מסיבת יום הולדת מדעית. כל קבוצה הייתה צריכה להכין ניסוי או דגם הקשור לאלמנט של מסיבת יום הולדת, כמו עוגה, בלונים, חטיפים ולהסביר איך זה מתקשר לחומר שלמדנו בכימיה. בזמנים האלה כשאין לי מעבדה, הפכתי את הבית למעבדה וביצעתי ניסויים בשידור חי. היו שיעורים בהם גם התלמידים עשו באותו הזמן את הניסויים יחד איתי, כך שגם התלמידים השקטים הצליחו לבוא לידי ביטוי. עוד יוזמה היא שיעורי בישול מדעיים: השתמשתי באפונים כדי לדמות את הכלורופלסט בתא והנוזל היה הציטופלזמה". דנה, שהייתה שחקנית כדורסל בליגה הארצית, הייתה משחקת כדורסל באופן קבוע עם תלמידים שהתקשו בלימודים כדי ליצור איתם קשר.
גם אורית, שקמה כל בוקר לריצה של 6 קילומטרים, הייתה רצה עם התלמידים שלה ומיישמת שיטות יצירתיות. "ברגע שהתלמידים רואים בעיות אמיתיות ולא רק נוסחאות, זה מתחבר להם יותר טוב. הם רואים את הערך ואת הרלוונטיות במה שהם לומדים. למשל, לימדתי על מקדם ההדבקה כדי להמחיש להם את עקרון החוקיות המתמטי. יזמתי גם "האקתון" בבית הספר, במסגרתו התלמידים הולכים להמציא ולפתח מוצר שישפר את השימוש במסיכות פנים. הם ישתמשו בכל מה שלמדו כדי ליצור מוצר אמיתי והעיצוב הזוכה יודפס במדפסות תלת מימד. כדאי מאוד לחבר את הלימודים לחיים האמיתיים".
"הדבר הכי מדהים שהקורונה אפשרה לנו לעשות זה להתאים את אופן הלמידה לכל תלמיד ותלמיד" מספרת יפעת, "כבר שנים מדברים על זה, שאין שיטת לימוד אחת שמתאימה לכולם. אבל כל כך קשה באמת לעשות פרסונליזציה בחינוך, אפילו בכיתה כשלומדים באופן רגיל. מרגע שהגיע הנגיף, לא הייתה לנו ברירה. כל אחד מהתלמידים חווה את המציאות אחרת והיינו צריכות לתפור לכל תלמיד פתרון משלו. הוכחנו שאפשר לעשות את זה, אבל ההשקעה אדירה".
למרות העומס, יפעת גם חונכת פרחי הוראה ומתרגלת מורים להוראה בטכניון. אורית מעבירה השתלמויות למורים אחרי הצהריים. כולן מסכימות שהכרחי ללמד את התלמידים אסטרטגיות למידה. תלמידים רבים לא יודעים ללמוד לבד, איך לתכנן את הזמן שלהם ואיך ליצור סדר למידה.
ומה עם תלמידים שוויתרו ולא רוצים ללמוד?
"פה באה לידי ביטוי המקצועיות שלי כמורה והיכולת ללמד תלמידים להאמין בעצמם וביכולות שלהם, ובמילים אחרות, לדרוש מתלמידים מצוינות", אומרת יפעת. "כשהייתי תלמידה, המורות שלי היו אומרות להורים שלי בימי הורים 'יש לה פוטנציאל אבל הוא לא ממומש'. הלימודים לא באו לי בקלות. כשהפכתי למורה אמרתי שאני אהיה אחרת עבור התלמידים שלי. אני רואה את עצמי כמנטורית לחיים. התפקיד שלי הוא לוודא שהתלמידים שלי יצאו מהכיתה שלי עם הרגשה שאני רואה אותם ואת הפוטנציאל שלהם ומאפשרת להם לממש אותו".