מדובר בתקופה מאתגרת לאיטליה - הכלכלה האיטלקית התכווצה ב-2.0% ברבעון הרביעי, ובכך סיכמה ירידה שנתית של 8.9% בתוצר - גרוע מהצפי - והירידה החדה ביותר מימי מלחמת העולם השנייה. הקורונה הכתה בכלכלה האיטלקית באופן קשה במיוחד - בעיקר בגל של ספטמבר - עם למעלה מ-40 אלף נדבקים ביום וחוסר ספיקה בולט של מערכת הבריאות. ההאטה החריפה לוותה בדיכוי מתמשך של סקטור השירותים והתיירות החיוני כל כך לכלכלה המקומית, לאובדן כולל של 420 אלף משרות בשנה החולפת - רובן נשים, ולירידה מתמשכת בצריכה הפרטית.
חוסר היציבות מאפיין את הפוליטיקה האיטלקית שנים ארוכות: 6 ראשי ממשלה התחלפו במדינה בעשר השנים האחרונות, לצד שינוי תדיר במדיניות הממשלתית, כאשר כל ראש ממשלה שניסה ליישם רפורמה לשינוי מבני בשוק התעסוקה, בחוקה ובשיטת העבודה - זכה להבעת אי אמון מהפרלמנט ומהעם האיטלקי.
אם כך, מה הוביל את הנשיא סרג'יו מטרלה לבקש דווקא ממריו דראגי לחלץ את הכלכלה מהמשבר החריף?
לדראגי שילוב נחוץ של מספר גורמים: מדובר בכלכלן מוערך המחזיק בדוקטורט בכלכלה מ-MIT, כשעבודת הדוקטורט שלו התמקדה בשילוב של יציבות כלכלית ועמידה ביעדים מאקרו כלכליים ארוכי טווח. לאחר קריירה קצרה יחסית כמרצה באוניברסיטת פירנצה, עבד מספר שנים בתחום התמתחותו בבנק העולמי, כשבשנת 1991 נקרא לדגל לראשונה ע"י שר האוצר האיטלקי בכדי לנהל את פעילות המשרד. במסגרת עבודה זו פעל דראגי באופן נרחב לשינוי הפיקוח על מוסדות פיננסים תאגידים ושוק ההון האיטלקי. לאחר כעשור במשרד האוצר, ו-5 שנים כמנהל בכיר ב-Goldman Sachs, נקרא ב-2006 שוב לדגל להוביל הבנק האיטלקי המרכזי - במסגרתו פעל לשיתוף פעולה עם הבנקים המרכזיים בעולם בייצוב המערכת הפיננסים, שיפור יעילות והפחתת סיכונים בשוקי האשראי והנזילות, לצד פעלתנות מול הממשל לעידוד רפורמות כלכליות.
כל אלו הכינו אותו ל-"משרה של חייו" - בשנת 2011 נבחר לנווט את הבנק האירופאי המרכזי באחת התקופות המאתגרות שידע האיחוד: נטילת חובות מוגזמת של חלק ממדינות האיחוד, שנודעו אז כ-PIIGS (ראשי תיבות של פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד), שלא גובתה בצמיחה החזויה - הובילה לקשיי נזילות, ירידה ביכולת הפירעון וסיכון מהותי למצבן הפיננסי. דראגי יישם את גישת "Whatever it takes" תוך שהוא מפחית במהירות את רמת הריבית לרמה אפסית ואת ריבית הפיקדונות לרמה שלילית, השקת תכנית אשראי לטווח ארוך (שחודשה מספר פעמים מאז) בהיקף של 640 מיליארד דולר (LTRO) ורכישת אגרות חוב קונצרניות וממשלתיות בהיקפים ניכרים שסיפקו יציבות נדרשת בסביבה של אי ודאות כלכלית. בנוסף, דראגי פעל באופן עקבי להנעת הממשלות העשירות יותר באיחוד לפעול בסולידריות לצד רפורמות נדרשות בשוק התעסוקה בקרב חלק מהמדינות שנפגעו.
כיצד תיראה כהונה של דראגי כראש ממשלה? הנשיא מטרלה כבר הכריז על גיבוי מוחלט למועמד שלו בהרכבת הממשלה ויצירת בריתות בין המפלגות השונות - במדינה המתאפיינת בריבוי מפלגות קטנות וקושי לייצר קואליציה רחבה הנדרשת ליישום רפורמות ארוכות טווח. הנשיא אף פנה למפלגות המובילות שיירתמו להרכבת קואליציה רחבה בשני בתי הפרלמנט האיטלקי. עם זאת, כבר כעת הכריזה המפלגה הגדולה בפרלמנט, מפלגת הימין הקיצוני "חמשת הכוכבים", כי לא תירתם למאמצו של דראגי וכי לממשלה המונהגת ע"י מועמד שלא נבחר ע"י הציבור "השלכות שליליות לאזרחים".
לסיכום, ניכר כי סופר מריו עשוי להיות הגורם היציב והאחראי שהכלכלה האיטלקית זקוקה לו בעת הזו. עם זאת, בהחלט ייתכן כי התנגדות מצד האזרחים ומהשותפים לפרלמנט לרפורמות ושינויים - יימנעו גם מהכלכלן הבכיר ליישם את המנדט שקיבל מהנשיא.
שי צסלר הוא אנליסט שווקים גלובליים ביחידת המחקר של בנק הפועלים