סעיף 25 לחוק הערבות מגביל את גובה הערבות שמותר לגבות מערב יחיד (להבדיל מהחייב העיקרי בתיק) ומגביל אותה לעד 4 נקודות האחוז מעל הריבית החוזית (הריבית הרגילה באין פיגור בהחזר). המבקשים בתביעה ייצוגית כנגד בנק דיסקונט טענו כי הבנק נוהג לגבות ריבית פיגורים, ללא אבחנה בין ערבים יחידים לחייבים אחרים, ובכך גובה מערבים יחידים רבית החורגת מהמותר לפי חוק הערבות. לאור זאת, הגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד דיסקונט ובנק אוצר החייל בטענה שבבנק ישנה מדיניות של גביית ריבית פיגורים מערבים יחידים, מעל למותר בחוק הערבות.
בנק דיסקונט טען בתגובה, באמצעות עורכי הדין יגאל בורוכובסקי ועברי פיינגולד, כי הוא לא גובה ריבית אסורה מערבים יחידים, וככל שאירעה גבייה בשיעור חריג, הרי שמדובר במקרה נקודתי שאינו מצדיק תביעה ייצוגית.
בנק דיסקונט הראה כי לא נוהגת בו מדיניות של גבייה אסורה מערבים יחידים. הבנק הראה כי הוא מנחה את עובדיו ואת עורכי דינו להקפיד שלא לחרוג מהוראות חוק הערבות. עוד הראה הבנק כי הוא נוהג להגיע להסדרי חוב רבים ולמחוק חובות בסכומים העולים על בהרבה על הנזקים הקבוצתיים להם טענו המבקשים. באשר למבקש, הבנק טען כי הוא אינו מתאים להיות תובע ייצוגי מאחר ומקרהו חריג ולא מייצג. בין היתר, הראה הבנק כי המבקש היה מיוצג ומודע לזכויותיו וניהל מו"מ עם הבנק באמצעות עורכי דין ואף קיבל הצעות לפשרה ולהפחתת החוב, אולם נטש את המו"מ ומיהר לשלם את כל החוב והרבית, ובכך ייצר לעצמו תביעה ייצוגית יש מאין.
במישור המשפטי טען הבנק שערב שבוחר להיכנס לנעלי החייב העיקרי ולסלק את החוב במקומו, כפי שערב זכאי לעשות בדין, מביאה לאיבוד ההגנות הקיימות לו כערב יחיד. מדובר בזכות של ערב, וככל שהוא בוחר לממשה, הרי שהוא נכנס "בנעלי החייב" לכל דבר ועניין. הבנק טען כי כל פרשנות אחרת תיצור מצב בו ערבים יחידים נכנסים בנעלי חייבים ומותירים את הנושה ללא חייב עיקרי להיפרע ממנו בתנאי החוזה.
בית המשפט גילה אוזן קשבת לטענות הבנק והבהיר לתובעים כי בקשתם מוקשית וסיכוייה נמוכים. בעקבות המלצת בית המשפט, בין הצדדים התקיים מו"מ לפשרה בעזרת המגשר עו"ד יצחק מירון, במסגרתו הסכים הבנק לקיום בדיקה ע"י מומחה חיצוני שיבחן האם מתקיימת בבנק תופעה של גביית ריבית פיגורים אסורה מערבים יחידים.
הצדדים מינו את רוה"ח הבכיר צבי שיף מחברת רוה"ח BDO זיו האפט, שקיים בדיקה מדגמית בחשבונות פתוחים בבנק שיש בהם ערבים יחידים. בדיקה זו העלתה כי מבין 135 חשבונות שנבדקו, רק באחד התקיימה גביית ריבית פיגורים אסורה מערב יחיד. לאור הבדיקה הסכימו התובעים כי תביעתם אינה מתאימה להתברר כתביעה ייצוגית, והצדדים הגישו לבית המשפט הסדר פשרה מוסכם לאישורו. לפנים משורת הדין ולמרות שנמצא כי אין פסול במדיניות הבנק בעניין זה, במסגרת הסדר הפשרה הסכים הבנק לנקוט צעדים שימנעו כל אפשרות לגבייה אסורה מערבים יחידים.
בית המשפט מצא כי מקום בו תביעה אינה מתאימה להתברר כייצוגית, אין לאשר הסדר פשרה, וכי התובעים רשאים להגיש הודעת הסתלקות. בהמלצת בית המשפט הסכימו התובעים כי הבקשה לאישור הסדר הפשרה תתקבל כבקשה להסתלקות והצדדים הסכימו להותיר את גובה שכה"ט והגמול לתובעים לשיקול דעת בית המשפט.
בית המשפט סילק את הבקשה ופסק שכ"ט בגובה 30 אלף שקל וגמול של 3,000 שקל לתובעים, נוכח הסכמתו של הבנק לנקוט בצעדים למניעת אפשרות לגבייה של ריבית פיגורים אסורה מערבים יחידים.
את בנק דיסקונט ייצגו עוה"ד יגאל בורוכובסקי ועברי פיינגולד ממשרד יגאל בורוכובסקי ושות'. את המבקשים ייצגו עוה"ד גיל רון ואהרון רבינוביץ ממשרד גיל רון ושות'.