אף על פי שיש לה שלושה ילדים קטנים, הצליחה תמר (השם המלא שמור במערכת) לזגזג בין טיפול בבית, חינוך הילדים וניהול חברה מצליחה שהקימה בשתי ידיה. את הרעיון להקמת החברה קיבלה כשגידלה תאומים והתקשתה לפקח עליהם 24/7. יותר מכל, חששה מתופעת מוות בעריסה - הפחד שמא היא לא תשמע כאשר אחד מהם, חלילה, ייחנק בשנתו.
היא ניסתה כמה מוצרים הבודקים את קצב פעימות הלב של התינוקות, אולם הם היו יקרים מדי או שלא הצליחו לוודא במאה אחוזים את בריאותם. והיא, כאם דאגנית, לא יכלה להרשות לעצמה להתפשר. היא חשבה על פתרון, ונדמה היה שעלתה על רעיון כיצד לייצר מוצר ייחודי, זול יחסית, שמעניק פתרון הרמטי יותר, לפחות לפי השקפת עולמה. תמר ייצרה אבטיפוס של המכשיר, שהתפתח והצליח ונפוץ אט אט. הרעיון קסם לאימהות טריות, ועד מהרה עבר מפה לאוזן. בעיקר עקב המלצות של אימהות בקבוצות פייסבוק שונות, התרחבה החברה וזכתה למוניטין יוקרתי ולתפוצת שיא מבחינתה.
ואז הגיע אותו בוקר שהיא לא תשכח לעולם.
תמר קמה בבוקר לחברה שהיא הקימה, לרעיון שהיא הגתה, חלמה, כתבה, יצרה - ודלת המשרדים הייתה נעולה. היא ניסתה להיכנס למשרד שלה, אבל מישהו, כך מתברר, החליף את המנעול. המחשב הנייד האישי שלה בפנים, במגירה האישית של שולחן הכתיבה שלה שוכבות גם תמונות של הילדים ומרשמים רפואיים אישיים.
כשירדה לבית הקפה כדי להבין מה קורה, ניסתה להיכנס לחשבון הבנק של החברה מהטלפון הנייד ונדהמה לראות שהיא מסורבת. היא לא יכולה לצפות בפירוט, בטח שלא לנהל את החשבון. היא טלפנה למזכירה בבהלה, וזו ענתה שהיא "מצטערת", אבל "קיבלה הוראה מהבוס שאסור לה להיכנס יותר למשרדים, ושאם היא תתעקש הוא יזמין לה משטרה".
הבוס, זה הזמן לגלות, הוא בעלה. הוא חשד כי היא בוגדת בו, ומצא דרך מקורית להעניש אותה.
אז היא התעקשה. משטרה הגיעה. השוטרים בדקו את מסמכי החברה, אלא שעליהם התנוסס שמו של בעלה. השוטר הסביר בנימוס שהוא מציע לה לפנות לעורך דין, כי הוא לא יכול לעשות דבר. היא מסבירה שזה נרשם על שמו רק מטעמי נוחות, שהיא טיפלה בילדים ושלמעשה לא היה לה זמן ללכת לרואה חשבון ולחתום על מסמכי ההקמה של החברה, שהם נשואים כבר 15 שנה ושהיא זו בעלת החברה - לשווא. חוק זה חוק.
מתוסכלת ומיואשת, היא הגיעה למשרד עורכי הדין. "במשך שנים רבות שימשתי כדולה", סיפרה לאיימי בכור בוני, עורכת דין לענייני משפחה, "עבדתי עם יולדות במשך שנים, עד שהגיתי את המכשיר המושלם הזה. בעלי בכלל עבד בסטארט-אפ כושל, ואני זו ששכנעתי אותו להרים חברה סביב זה". היא סיפרה שמכרה דירה קטנה שקיבלה מירושה והייתה שייכת רק לה, כדי להקים את החברה הזו. היא האמינה בה בכל מאודה. הוא נגרר אחריה, עייף מהחיים ומהאנרגיות האינסופיות שלה, מתקשה להאמין שיש בעסק שלה כסף. הוא איש של מספרים, היא אישה של אנשים.
לאט-לאט החברה התפתחה. תמר הצליחה לייצר את המוצרים בזול בסין ולמכור אותם במחיר אטרקטיבי. לפתע קיבלה פנייה להפצת המוצרים גם בארצות-הברית, לפתע פונים אליה מבתי חולים בארץ ורוצים לרכוש כמות מכובדת. הצלחה רודפת הצלחה, והחברה כבר שווה מיליונים. ואז, בבוקר אחד, לא נותנים לה להיכנס.
זה סיפור אמיתי והוא קורה לא מעט, בשלל וריאציות שונות. בני זוג נשואים ועובדים יחד, ומחליטים יום אחד להיפרד. ואז האחד מנסה להשליך את השני מהחברה המשותפת. במקרה של תמר, זה היה אקט כוחני.
מיד בוצעה פנייה לבית המשפט, בבקשה דחופה להחזרת הסטטוס-קוו על כנו ולקבלת צו מניעה. המטרה הייתה אחת: למנוע מהבעל לחסום את כניסתה. זה לקח זמן, ורק לאחר כחודש נקבע דיון. במשך חודש תמר הורחקה מהחברה שלה.
בסופו של תהליך בית המשפט הורה לבעל לסור מדרכה ולאפשר לה להמשיך בעבודתה. אמנם, מבחינה משפטית, כל עוד החברה הוקמה בחיי הנישואין היא משותפת לשניהם, ולכן אין עדיפות למי מהצדדים - גם אם אכן תמר יצרה את המוצר והוא רעיון שלה. הדרך היחידה לעגן שותפות לא שוויונית בחברה כזו היא בהסכם ממון. אפשר היה לחתום על הסכם ממון עסקי כזה, גם כשנשואים במשך שנים. כל עוד בית המשפט לענייני משפחה מאשר את ההסכם, ההסכם הוא זה שיקבע את המשטר הרכושי, ולא יהיה מצב שבו אם אתם עובדים יחד בחברה משותפת ומערכת היחסים עולה על שרטון, לא ניתן יהיה לנשל מי מהצדדים ממקומו בחברה.
אצל תמר, על אף שחזרה לחברה פיזית, החיים השתנו ללא הכר. העובדים, ממש כמו ילדים, התחלקו למחנות ובחרו צד. המזכירה לא העבירה לה שיחות ולא הכינה לה קפה, עובדים אחרים המתיקו כלפיה סוד. המצב הפך בלתי נסבל עבור כולם. כל שאפשר היה לעשות הוא לפרק את החבילה. בשלב הזה בית המשפט התערב ומינה מיד רואה חשבון שיישום את שווי החברה ונכסיה. ברגע שיש מספר, פורצת מלחמה בין שני הצדדים. מי יכול לקנות? למי יש יותר כסף להציע? "אבל החברה שלי", היא זעקה, "אני המצאתי אותה".
זה לא עזר: הבעל הסכים לשלם סכום גבוה פי אחד וחצי וזכה בחברה. "הוא לא יודע בכלל איך מפעילים את המכשיר", אמרה, לשווא. "אין לי ספק", ענתה לה עו"ד בכור בוני, "אבל זה כבר לא שיקול כלכלי עבורו. הוא רצה להראות לך מי שולט ומי מחליט, ולהשאיר אותך מחוסרת עבודה. זה חלק ממסע נקם שפצח בו, רק כי חשב שבגדת בו".
היא לקחה את הכסף הרב (מאוד) שקיבלה כתוצאה ממכירת החברה, ופתחה חברה חדשה. הוא, לעומת זאת, איבד את הדרך. ככה זה כשאתה מנסה לקחת משהו בכוח רק על מנת לפגוע.
היא, אגב, טוענת שלא בגדה בו מעולם. הוא מעולם לא הצליח להביא הוכחות לכך שכן.