ממשלת ישראל החליטה להחיל את התו הירוק על ענף הספורט, חדרי הכושר והסטודיו לפילאטיס וריקוד. בכך היא ממשיכה את האפליה חסרת הבסיס בין המגזרים העסקיים במדינה, דנה את ענף הכושר לחידלון, ומחלקת את הלקוחות לסוג א' וסוג ב'. אם לא די בכך, אני כבעלת סטודיו, צריכה לחזור ללבוש מדים, עליהם הזדכיתי באפסנאות לפי אי- אילו שנים - ולעמוד בש"ג. עליי למנוע כניסה לשיעור פילאטיס מלקוחה בטיפולי פוריות שלא רוצה להתחסן, נערה בת 15 עם עקמת שלא יכולה להתחסן, בחור בריא בן 20 שרוצה להמתין עוד קצת לפני הזריקה, ומתעמלת וותיקה עם אלרגיות חמורות שחוששת.
כן התחסנתי. כך חייב להתחיל היום כל דיון. לא - לא חושבת שלגיטימי לכפות זאת.
בשנת הקורונה, ראינו דוגמאות רבות לפגיעה בזכויות יסוד הפרט, החירות, הבחירה והתנועה, עליהן מושתתת הדמוקרטיה, לטובת בריאות הציבור ובשם המלחמה במגפה. בשם הסולידאריות מוכשרת הקרקע לעריצות הרוב. מפתיע לראות כמה אנשים נאורים, מלומדים, ליברלים וחברתיים מסביבי בעד כפיית חיסונים, אם לא באופן ישיר, אז באופן עקיף תחת התו הירוק.
על הכול מנצחים פוליטיקאים שעסוקים שנה בהפחדה ודמוניזציה, ולצידם, אנשי רפואה ציבורית שמחזיקים בעליונות מוסרית כלשהי שמאפשרת להם לקבוע איזה זכויות יינתנו ואיזה יילקחו מהאזרחים. שנה שלמה מסבירים לנו שיש ללמוד את הנגיף, שזו מחלה חדשה, שהמדע עוד בלמידה, שהווירוס משתנה ופרוטוקולי הטיפול מתעדכנים. גישה זו נכונה רק למחלה. וכשמדובר בחיסון? היהירות שולטת שהרי החיסון בוודאות יעיל ובטוח, על כך אין עוררין.
בשם המצווה "והדרת פני זקן" אנו לא שומעים את הדור הצעיר פוצה פה. דור שלם שהקריב שנה, ילדים שלא הלכו למסגרות, לחוגי בלט וג'ודו, צעירים שנשארו סגורים בבתים, נערות ששמו את החלומות שלהם בהמתנה, חניכי תנועות נוער שלא יצאו לטיולים - והכול למען המבוגרים שבקהילה. אלא שהערבות ההדדית היא חד כיוונית - כעת הדור הזה ששמרנו עליו מכל משמר מבקש להשאיר את הצעירים עוד קצת בבתים, שלא ייכנסו לקניונים, יסתובבו, ילכו למופעים, חוגים או יתאמנו בחדרי הכושר. מה אתם מלמדים אותנו, חכמי העם? שתחת הסיסמא "שלא יסכנו אותי" ניתן לקחת לאדם את חופש התנועה והבחירה? ואם אתם כבר מחוסנים, שומרים מרחק ומסיכה, כמה באמת מסכן אתכם אותו צעיר לא מחוסן, וללא תסמינים שרוקד בהופעה?
על פי מספר מחקרים שנערכו בארצות הברית, אנגליה, האיחוד האירופי ועוד, עולה כי מתוך כ-100 מיליון ביקורים במועדוני הכושר, רק 0.0023 אחוזים נמצאו חיובים לקורונה. לכן, רוב מדינות העולם החריגו את מועדוני הכושר, כתחום עיסוק חיוני שממשיך לפעול לצד המגיפה העולמית. המדריכות שלנו מחכות כבר ליום שבו יוכלו לחזור לפעילות, וזוהי תהיה תרומתנו הצנועה להתנעת הכלכלה, ותרומתנו הגדולה בשיפור המצב הנפשי והבריאותי של הציבור בישראל אחרי השנה האחרונה.
אבל מדינת ישראל, החליטה להמשיך להתעלל בענף הספורט, אשר סגור כבר חצי שנה. החלת התו הירוק על חדרי הכושר לא נובעת מדאגה כנה לשלום הציבור, היא נובעת מהרצון לכפות על צעירים, שהם רוב קהל הלקוחות של הענף, לבחור בחיסון. בעלי העסקים בתחום הם כעת בשר התותחים בכלי הנשק החדש במבצע "לתת כתף".
בשם המגפה הקריבו את העסקים הקטנים. יזמות ויצרנות, תשוקה וחזון של אנשים שבנו בעמל רב ובעשר אצבעות את החלום שלהם, והביאו ערך רב ללקוחות, חלקם נסגרו, אחרים בקשיים. לא הנגיף פגע בביקוש למוצרים שלנו אלא המדינה אשר החליטה שהמוצר שלנו איננו חיוני. אותם מקבלי החלטות שהשאירו את נתב"ג פתוח, אפשרו את ההילולות בדובאי, לא אכפו לוויות המוניות ואיבדו את אמון הציבור בתקנות לא הגיוניות. הם ממשיכים לפגוע בטיפת זכויות החירות, הפרט והפרנסה שעוד נותרו לנו.
נשאלת השאלה, מהו הקו האדום של התו הירוק? כעת כשהגיעה השעה לשיקום ההריסות, לבנות מאפס את שקרס, להשקיע מחדש בתקווה ובאהבה, לבנות ולהיבנות, מתבקשים בעלי ובעלות העסקים בענף הספורט לעשות סלקציה בכניסה לסטודיו. היום זה למנוע כניסה מלא מחוסנים, מחר זה יכול להיות נגד מלוכסנים. ומה אם רמת התחלואה תעלה? אין שום בעיה - תמיד אפשר להאשים את הש"ג.
ענת ברוך היא בעלת סטודיו לפילאטיס מכשירים ובית ספר לריקודים סלונים בחיפה