הנגיף של המשק הישראלי הוא לא קורונה, הוא ביורוקרטיה

בחודשים האחרונים נשמע קולם של העצמאים כפי שלא נשמע מעולם. משבר הקורונה הצליח להכניס לתודעה הציבורית את בעלות ובעלי חנויות הרחוב, המספרות ומכוני הטיפוח, המסעדנים, חנויות האופנה ושאר העצמאיות והעצמאים. בפועל, המשבר פשוט הפשיט את המערכת הציבורית וחשף את עליבותה הרגולטורית. לפתע, הרגולציה החונקת, הבלתי נגמרת שאיתה התמודדו בעלי העסקים בחריקת שיניים, פשוט איימה לקבור את המגזר העסקי כולו. לפתע, הציבור כולו ראה את מה שאנחנו זועקים עליו כבר שנים - הרבה לפני נגיף הקורונה, המשק הישראלי היה חולה בנגיף הביורוקרטיה והרגולציה.

למרות הבטחות חוזרות ונשנות, העסקים הקטנים והבינוניים לא קיבלו קמצוץ של גיבוי מממשלת ישראל, שהשאירה אותם לגווע לבדם בקרב מול רשויות המס, לקוחותיהם וספקיהם.

המענקים שניתנו כסיוע חוזרים כעת כבומרנג לעצמאים והעצמאיות, כאשר רשות המסים דורשת החזרים על חלק מהמענקים בגלל "שינויים בתחשיבי המענק" וסגירתם של 75,000 עסקים בשנה 2020, רק מוכיחה כי התנהלותם השגויה של משרדי הממשלה הפכו את בעלי העסקים הקטנים והבינוניים במדינת ישראל, לאזרחים סוג ב' מול עובדי המגזר הציבורי, אותם המדינה נזהרת מלהכניס תחת האלונקה.

הבעיה העיקרית במדיניות הממשלה היא חוסר מוחלט בתוכניות ארוכות טווח ליציאה ממשבר הקורונה לצד חוסר הבנה מוחלט של איך מנהלים עסק חי במדינת ישראל.

הממשלה חייבת להפסיק את 'כיבוי השריפות' ולייצר תכנית התנעה שתעודד עסקים לחזור לפעילות, להשקיע וליזום. מדינת ישראל חייבת להחזיר את אמון היזמים הישראלים ולהציג תכנית שתחזיר את היוזמה הפרטית לפעילות.

עיקרי הפעולות שצריכה הממשלה לעשות יש לחלק לשלוש נקודות עיקריות: סיוע מידי לעסקים בגין הקורונה, רפורמת מיסוי לעידוד עסקים, ותכנית צמיחה למשק.

• סיוע קורונה מיידי: יש לפשט את התהליך ולאפשר קבלת תמיכה כבר מירידה של 25% במחזור הפעילות, כשאישור רו"ח על ירידה בהכנסות יהווה אסמכתא לזכאות והסיוע יינתן לזכאים תוך 21 יום מהגשת הבקשה אם היא נעשתה באופן תקין.
• כמו כן, חייבים להאריך את הפטור מארנונה עסקית, גם לאחר השחרור מהסגר, על מנת לאפשר להם להניע מחדש את הפעילות.
• רפורמת מיסוי: יש להרחיב את ההוצאות המוכרות. בכך ניתן לייצר עידוד יציאה לעבודה, מניעת כלכלה שחורה ועידוד פעילות במשק. כך למשל, הכרה בהוצאות טיפול בילדים, כששני בני הזוג עובדים, תעניק תמריץ יציאה לעבודה, תשאיר יותר כסף פנוי במשקי הבית ותמנע כלכלה שחורה. בנוסף, יש לאפשר לקזז הפסדים הצפויים ב- 2020 על חשבון הרווחים שנרשמו בשנת 2019.
• תכנית צמיחה למשק: יש ליזום פרויקטים לאומיים בשיטת ה B.O.T / P.F.I , שיניעו את הכלכלה ויסייעו בבניית תשתיות משמעותיות. כמו כן, בדומה למשבר הכלכלי הגדול של שנות ה - 80, אז בוצעה עיסקת חבילה עם כל הגורמים במשק, גם כעת נדרשת יוזמה כזו. יש לכנס את נציגי כל הגורמים הכלכליים - משרד האוצר, ההסתדרות, ארגוני המגזר העסקי (הגדולים והקטנים), ובנק ישראל, לטובת קידום עיסקת חבילה, בה כל המגזרים לוקחים חלק ומוציאים את המשק הישראלי מהבוץ.

התכניות דורשות מנהיגות, אומץ ויכולת קבלת החלטות. הדמות היחידה במערכת הפוליטית כיום, שיש לו את הניסיון והידע, לצד יכולת ביצוע ועמוד שידרה מספיק חזק כדי לקבל הכרעות קשות, הוא אביגדור ליברמן. בעת משבר כלכלי עם גירעון תקציבי של למעלה מ-150 מיליארד שקל, כל פוליטיקאי ממוצע מנסה לברוח מהאחריות ומתיק האוצר. העובדה שח"כ ליברמן הודיע שידרוש אותו, מוכיחה שהוא קורץ מהחומרים הנכונים להנהגה הנדרשת בעת משבר, ואין לי ספק שהוא ידע להוציא את העגלה מהבוץ והדברים שכתבתי כאן יהפכו ממאמר לתכנית עבודה.

ח"כ עודד פורר הוא יו"ר סיעת ישראל ביתנו ויו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי