לאחרונה התוודענו למכתבי רשות המסים לעוסקים שונים אשר קיבלו מענקי קורונה, המכונים בחוק 'מענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות', במסגרתם נדרשו העוסקים להשיב סכומים ניכרים ממענקי הסיוע שקיבלו, בנימוק כי אלו עולים על היקף ההוצאות הקבועות בעסק, שעה שחוק הסיוע בתכליתו, לפי טענת הרשות, נועד לסייע לעסקים בנטל ההוצאות הקבועות בלבד. נוסחת הזכאות בחוק, אשר יושמה במערכת המקוונת של רשות המסים, בה למעשה הוזנו נתוני העוסקים, בדיוק על פי משתני נוסחת החוק, אינה משקפת, כך נטען, את היקף ההוצאות הקבועות בעסק במקרים הספציפיים.
אלא שמקרים ספציפיים אלה רבים מאוד וזאת באשר חוק הסיוע, בנוסחו, אין בו מיסודו כדי לאמוד נכונה את הוצאותיו הקבועות של העסק, בסטייה לכאן או לכאן, וזאת היות ורכיב ההוצאות הקבועות אינו מובא בחשבון בנוסחת היקף הזכאות שגובשה בחוק. הפרמטרים המרכיבים את הנוסחה נועדו לאמוד בעקיפין דווקא את שיעור הרווחיות של העסק בתוספת עשירית מכלל תשומותיו השוטפות.
עולה אפוא סתירה פנימית בחוק, בין כותרתו לבין תוכנו בדבר שיטת חישוב המענק, סתירה אותה מוצאת המדינה ליישב כעת על גב העוסקים. ואף שהחוק מסמיך את מנהל רשות המסים לסטות מנוסחת החישוב שנקבעה כאמור, הרי שבשים לב לרמת הסתמכותם הגבוהה של העוסקים, סמכות זו, אותה מפעילה הרשות כעת, אינה מובנת מאליה.
הסתמכותם הגבוהה של העוסקים על כספי המענק מבוססת על היצמדותם הדבקנית להנחיות רשות המסים בהליך הגשת הבקשה למענק, הנחיות אשר פורסמו גם במסגרת הוראת ביצוע של רשות המסים. סמכות זו לסטות מנוסחת החוק לא מובאת אף לא בכל הפניה לכל בחינה שונה של הזכאות למענק מזו הקבועה בנוסחת החוק. נוסחה אשר נדונה בחוזר לפני ולפנים ומוצבת שם כמצפן היחיד המכריע לבחינת היקף הזכאות למענק ושעל פיה יישק דבר.
למעשה, יש לראות נוסחה זו, אותה גיבש המחוקק, בבחינת ברירת שיטה בת יישום שיש בה משום שקלול מאפייני מגוון העסקים לכדי פלטפורמת סיוע אחידה בנגישות וזמינות גבוהים, בהשוואה לשיטות אפשריות אחרות אשר עמדו לפני המחוקק עובר לאישור החוק, בהן היה לאמוד את ההוצאות הקבועות בכל עסק בצורה פרטנית ומדויקת יותר. אולם, נראה כי המחוקק ביכר את הזמינות על הדיוק, וחזקה כי ביודעין עשה כן. על כן, נשאלת השאלה, באם צפה המחוקק את סטייתה של נוסחת החוק מאומד ההוצאות הקבועות, האם מראש נתכוון לחלק את המענקים במטרה לאספם בהמשך?
בנוסף לשאלות הרוחביות לעיל, עולות שאלות פרטניות בנסיבותיו של כל עסק לגופו, לרבות בדבר רכיבי ההוצאות אותם סיווגה הרשות כקבועות לצורך קביעת גובה המענק. עוסקים אשר קיבלו מכתבי דרישה להשבת סכומי מענק שקיבלו, נדרשים, ככל שהם חולקים על דרישה זו, להשיג על ההחלטה בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה; ואילו עוסקים שבעניינם טרם התקבלה החלטה ונדרשו להמצאת מסמכים ודוחות, נדרשים לפעול מול הרשות, במקביל להמצאת המצגים כדי הנחת דעתו של המפקח, להצגת הטיעון המשפטי להצמדות לנוסחת החוק עליה הסתמכו.
מעבר למקרים, בהם דרישות הרשות כאמור מנומקות בסטיית הנוסחה מאומד הוצאותיו הקבועות של העסק, ללא כל טענה בדבר דיוק הנתונים שהוזנו בידי מבקשי המענק במערכת, לא מעטים גם המקרים בהם הרשות מעלה טענות בדבר אמיתות הנתונים הכספיים שהוצגו על ידי מקבל המענק, אם כמחלוקת חשבונאית, אם כטעות ואם כטענה למסירת פרטים לא נכונים במכוון.
לצד הסמכויות הנתונות למנהל לחקור חשד לעבירה של מסירת פרטים לא נכונים, שדינה מאסר שנה, החוק מסמיך את מנהל רשות המסים, במקרים בהם העוסק תבע מענק בסכום העולה על כפל המענק שאושר לו ולא הוכח כי העוסק לא התרשל בעריכת בקשתו למענק, להטיל קנס בגובה 25% מההפרש האמור.
עו"ד גלעד ברון ועו"ד (רו"ח) גרצן חייבטוב הם ממשרד ברון ושות'
האמור אינו מהווה חוות דעת לכשעצמו, אלא מקף עמדה שיש לבחון באופן פרטני מול כל מקרה ומקרה.