אנחנו חיים בתקופה יוצאת דופן. מגפה משתוללת בעולם, ומאות מיליוני אנשים סגורים בבתים. הבנקים המרכזיים מזרימים טריליונים למערכת הפיננסית, והממשלות מחלקות מזומן ישירות לחשבונות הבנק של האזרחים. הנזילות מציפה את השווקים - כבר שנים.
קחו את כל זה, ותוסיפו חדשנות טכנולוגית. אפליקציות כמו רובין הוד מאפשרות למשקיעים קטנים, כאלה שלא קנו בחייהם מניה, לסחור בקלילות מהטלפון. אם אין להם מספיק כסף לקנות מניה כמו אמזון שעולה אלפי דולרים, אין בעיה. אפשר לקנות שבריר מניה. ללא עמלות. ולמה לקנות רק מניות? אחרי כמה צעדים פשוטים רובין הוד מאפשרת גם לסחור באופציות, מכשירים פיננסיים עם לא מעט סיכון, שלא בהכרח היו נגישים למשקיע המתחיל. תוסיפו לזה הייפ ברדיט, טוויטר וטיקטוק, ותקבלו זינוקים והתרסקויות מפוארות, כמו שראינו בשבועות האחרונים.
יש מי שמדבר על דמוקרטיזציה של שוק ההון, או על שינוי חוקי המשחק לטובת המשקיע הקטן. למשל ולאד טנב, מנכ"ל רובין הוד ואחד מהמייסדים, שמספר שהרעיון לאפליקציה נהגה בעקבות תנועת 'אוקיופיי וול סטריט', במטרה לאזן את מגרש המשחקים. במאמר שפרסם לאחרונה הוא מתפייט ש"האתוס הלאומי של 'החלום האמריקאי' ישן כמו האומה עצמה. במאה ה-20 הוא היה קשור לבעלות על בית, והונע בחלקו על ידי המשכנתאות הקבועות לשלושים שנה. עכשיו, כשהעמלות ודרישות המינימום נעלמו, הבמה פנויה לחלום אמריקאי חדש, כזה שבו קרוב ל-100% מהאזרחים שלנו הם משקיעים. בואו ניצור אותו - ביחד".
האם הרגע הזה באמת שונה ומיוחד? או שאולי כדאי לשקול את האפשרות שבעצם מדובר בתופעה מוכרת: בועה. כי העניין הוא שבשווקים הפיננסים בעצם אין יותר מדי חדשנות, גם אם זה נראה אחרת. "עולם הפיננסים מהלל את המצאת הגלגל פעם אחרי פעם, לעיתים קרובות באופן קצת פחות יציב". זו לפחות אחת התובנות המרכזיות שמציע ג'ון קנת גלבריית, מהכלכלנים הנודעים באמריקה במאה ה-20, בספר הקלאסי שפרסם ב-1990, "היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית".
גלבריית סוקר בספרו שורה ארוכה של בועות לאורך ההיסטוריה, מקדחת הצבעונים בהולנד של המאה ה-17 ועד לבועת 'אג"ח הזבל' בוול סטריט של שנות ה-80 (שם שמככב בספר בהקשר הזה: דונלד טראמפ). הוא מוצא שורה של מאפיינים משותפים לבועות האלה. למשל, האמונה שיש כאן משהו חדש.
בפועל, מסביר גלבריית, רוב החידושים הפיננסיים הם פשוט דרכים שונות לבצע השקעות ממונפות. "הניסיון מלמד כלל חשוב", כותב גלבריית. "הפעילות הפיננסית לא מתאימה לחדשנות. מה שמתארים וגם חוגגים באופן חוזר ונשנה בתור חדשנות פיננסית הוא ללא יוצא מהכלל וריאציה על דפוס מוכר".
אבל למרות שבועות הן תופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ומהווה חלק בלתי נפרד מהשווקים, וגם מתנהלות באופן דומה, גלבריית מסביר שאנחנו פשוט לא לומדים מההיסטוריה. וזה קורה אפילו אם חולפות רק כמה שנים בין בועה לבועה (להתרסקות בוול סטריט ב-1929, למשל, קדמה בועת נדל"ן בפלורידה שהתרסקה ב-1926).
"כשאותן נסיבות דומות חוזרות על עצמן, לפעמים אחרי שנים ספורות בלבד, הן מהוללות על ידי דור חדש, לעיתים קרובות צעיר, ותמיד בטוח בעצמו להפליא, בתור תגלית חדשנית ומבריקה בעולם הפיננסי והכלכלי. יש מעט תחומים של פעילות אנושית שבהם מייחסים כל כך מעט משמעות להיסטוריה כמו בעולם הפיננסים".
אלה שחושבים שהם מבינים
אפשר לתהות האם באמת ניתן לזהות את כל מאפייני האופוריה שגלבריית מדבר עליהם גם ברגע הנוכחי. למשל, הוא מדבר על הופעת גאונים פיננסיים, שעושרם הרב מהווה לכאורה הוכחה לכך שהניתוח הפיננסי שלהם נכון. קצת קשה לזהות פיננסיירים נערצים כאלה כרגע - אלא אם מכניסים לתמונה את אילון מאסק, מהאנשים העשירים בעולם, שהפך גם למלך ממים באינטרנט, ומלהיב את העוקבים שלו בהמלצות על גיימסטופ או ביטקוין.
אבל בכל זאת, האם יש כאן אופוריה? הרי המשקיעים החדשים, או לפחות חלקם, יודעים מה הם עושים. הם מודעים לסיכונים, ולעובדה שהשקעות על סמך ממים באינטרנט הן דבר מסוכן. אנשים אפילו מעלים צילומי מסך של ההפסדים שלהם לרדיט. הכול על השולחן, וחיים רק פעם אחת.
אבל גם לזה אפשר למצוא הדים אצל גלבריית. יש מי שמאמין שאנחנו בעולם חדש שבו השוק יעלה ויישאר ככה, הוא מסביר. "ויש גם את אלה, שהם באופן שטחי ממולחים יותר, ובדרך כלל גם מעטים יותר, שמבינים, או חושבים שהם מבינים, שמדובר ברגע של הלך רוח ספקולטיבי. הם כאן כדי לרכב על הגל העולה, והגאונות האישית שלהם, הם משוכנעים, תאפשר להם לצאת לפני שהספקולציה תמצה את עצמה".
זה המקום להוסיף עוד הסתייגות. המשקיעים הקטנים שנכנסו לתמונה בחודשים האחרונים הם בדיוק כאלה: קטנים. למרות שמלחמת המשקיעים מרדיט בקרנות הגידור שעשו שורט על מניית גיימסטופ היא אירוע מבדר ומלא תהפוכות (והפסדים), בסופו של דבר זה גם אירוע זניח יחסית לגודלו של שוק ההון. אי אפשר בהכרח ללמוד ממנו על בועה כללית ששוררת בשוק כולו.
כשהשכן שלך מתעשר
מצד שני, אולי אירועים כאלה הם סימפטומים. זה מה שמסביר המשקיע האגדי ג'רמי גרנתהם, מייסד חברת ההשקעות GMO, במכתב למשקיעים שפרסם בחודש שעבר. "המאפיין האמין ביותר של השלבים האחרונים של הבועות הגדולות בהיסטוריה", הוא כותב, "הוא התנהגות משקיעים ממש מטורפת, במיוחד מצד בודדים. בעשר השנים הראשונות של השוק השורי הנוכחי, שהוא הארוך בהיסטוריה, לא ראינו ספקולציה פראית. אבל עכשיו יש כזאת, בכמויות שיא".
גרנתהם בן ה-82 - שנוקט בקו פסימי כבר שנים, צריך לציין - משוכנע שמדובר ב"בועה בממדים אפיים" שעוד תיכנס לספרי ההיסטוריה. "עם תמחור יתר קיצוני, עליות מחירים נפיצות, הנפקות קדחתניות והתנהגות משקיעים ספקולטיבית באופן היסטרי, אני מאמין שהאירוע הזה ייזכר בתור אחת מהבועות הגדולות בהיסטוריה הפיננסית, לצד בועות הים הדרומי (בשנת 1720, א"פ), 1929, ו-2000".
אבל גרנתהם גם מסביר שמאוד קשה לעשות עם הניתוח הזה משהו כל עוד הבועה ממשיכה, כולל למשקיעים מקצועיים. "אין משהו יותר מעצבן מאשר לראות את השכנים שלך מתעשרים", הוא כותב, ומספר על החוויות האישיות שלו בשנים שבהן החליט להמר נגד שוק המניות היפני ב-1987, שלוש שנים לפני ההתרסקות, ובמשך שנים רשם ביצועי חסר מול המתחרים.
אז האם יש בועה? לכו תדעו. ד"ר מוחמד אל עריאן, היועץ הכלכלי הראשי של ענקית הפיננסים אליאנץ, מדבר על 'בועה רציונלית', שנתמכת על ידי הפדרל ריזרב. ויכול להיות שהמצב ימשיך ככה עוד שנים. באמת שאין לדעת.
אבל רק לצורך האיזון, במקביל להבטחות סטייל 'החלום האמריקאי החדש', והדיבורים על חדשנות פיננסית, כדאי אולי לזכור את השורה התחתונה של גלבריית. "אולי באמת יש כאן הזדמנות. אולי יש באמת אוצר על קרקעית הים האדום. אבל יש היסטוריה ארוכה שמוכיחה, שלעיתים קרובות, ואולי ברוב המקרים, יש כאן אשליה ואשליה עצמית".