האב בן ה-93 תבע את בנו בן ה-71: גזלת את כספי. מה פסק ביהמ"ש?

בן 93 תבע כחצי מיליון שקלים מבנו בן ה-71 שטיפל בו בטענה שמשך כספים כששימש מיופה כוח בחשבונו וגזל חלק ניכר מכספי מכירת הדירה באשקלון. בית המשפט בחן את הדברים לעומק

  • זקנה

בן 93 תבע מבנו בן ה-71 כ- 461 אלף שקל בטענה כי בעת הטיפול השוטף בו ב-10 השנים האחרונות הוא הונה אותו וגנב את כספו באמצעות כרטיס הבנקט, זאת כששימש מיופה הכוח בחשבונו. הוא אף גזל, לכאורה, חלק ניכר מכספי מכירת דירתו בעיר אשקלון.

האב טען בתביעה, כי בנו פתח חשבון בבנק על שמו תוך זיוף חתימתו, ביצע מהחשבון כ-70 משיכות בנות 2000 שקל כל אחת בעזרת הבנקט בסכום כולל של 138 אלף שקל, ושלשל לכיסו 156 אלף שקל נוספים כשהעביר ממכירת הדירה שנמכרה ב-356 אלף שקל, כשרק 200 אלף שקלים מהם הלכו לחשבונו של האב. במסגרת התביעה, האב ביקש לחייב את הבן להמציא את כל הקבלות ודפי החשבון שהוציא במהלך 10 השנים שבהם טיפל בו וניהל את ענייניו הכספיים. בנוסף, האב טען כי היה תלוי בבן באופן מוחלט ותלות זו הובילה לקבלת ההחלטות אשר חלקן אינן מתיישבות עם הגיונו של האדם הסביר.

עוד בוואלה!

הכוכבת מספרד: פאייה משפחתית

אבי ביטון
לכתבה המלאה
יש אמת בטענות של האב? (צילום: ShutterStock)

בתגובה, טען הבן באמצעות בא כוחו עו"ד אבי טויזר מאשדוד, כי מדובר בתביעה כפוית טובה ונטולת כל בסיס עובדתי ו/או משפטי מצד האב, אשר הוגשה לאחר עידוד והסתה מצד אחיו, אשר הטעו את האב לחשוב שאמנם כך הם פני הדברים. לטענת הבן, חתימת האב לא זויפה ולהוכחה ציין כי חתימתו מתנוססת 30 פעמים במסמכים לפתיחת החשבון. לגבי הבנקט הבן טען כי אביו מסר לו הבנקט לידיו כדי שימשוך עבור האב 2000 שקל לחודש לטובת בזבוזים ודמי כיס. זאת כשבמקביל משך בהסכמת האב, בכל חודש 2000 שקלים נוספים, למימון ההוצאות השוטפות של אביו כמו מזון, תרופות ועוד ועבור תשלום לאחותו על שירותי הניקיון שסיפקה לאביה והוצאות הדלק של אחות אחרת שהסיעה את האב לטיפולים ולרופאים.

עו"ד טויזר טען כי האב נהג כלפי הבן בכפיות טובה של ממש: במקום שהאב יודה לו על פועלו משך שנים רבות להוריו, הוא בוחר להאשים אותו האשמות פוגעניות ומשפילות על גזל וגניבה. מצבם הכלכלי שלו ושל אשתו טוב מאוד לאורך השנים בעוד שיתר אחיו הם קשיי יום וכפי הנראה הקנאה בו ורמת החיים הגבוהה שלו הובילה אותם להסית את האב נגדו.

לגבי מכירת הדירה, הבן טען כי לאחר כשנה שלא הצליחו למכור את הדירה שהייתה במצב גרוע במיוחד, מתווך מצא להם רוכש בסכום של 200 אלף שקל. בהמשך המתווך ביקש לרשום בחוזה המכירה סכום פיקטיבי של 356 אלף שקל, כדי שהרוכש יוכל לקבל משכנתא גבוהה יותר. הבן לא התלהב מהרעיון אך לטענתו, אביו לחץ עליו להמשיך בהליך המכירה ולהשאיר את הסכום הפיקטיבי. בדיעבד, ובעקבות צווים שביקש ב"כ הבן ושניתנו על ידי בית המשפט לבנקים השונים, הבן גילה, כי הרוכש אמנם שילם בפועל 356 אלף שקל, זאת כאשר סכום המשכנתא מתוך סכום זה בסך 200 אלף שקל, הועבר על ידו לעורך הדין שטיפל בעסקת המכר. משם הגיע הסכום באופן לא ברור ותמוה לחשבון בבנק איגוד על שם אביו, אותו פתח עורך דין אחר , שלא היה מעורב כלל בעסקת המכר. זאת ללא נוכחות וללא ידיעת האב ובנו, כשגם האב וגם הבן טענו כי הם כלל לא ידעו על חשבון בנק זה והם אף אינם מכירים את אותו עורך הדין, אשר עובדיו משכו את הכספים מהחשבון תוך זמן קצר במספר משיכות במזומן.

יצוין כי כאשר נודעו הדברים במהלך המשפט, האב הגיש תלונה למשטרת ישראל על דבר גניבת הכספים. אלא שמשטרת ישראל נמנעה מלחקור את הדבר, זאת בטענת התיישנות העבירות. גם עתירה לבג"צ כדי שהמשטרה אמנם תחקור את הדבר, ואשר הבן תמך בה, לא הועילה.

עו"ד אבי טויזר (צילום: יחצ)

השופטת עופרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחתה את טענות האב בנוגע למשיכות מהבנקט ומכירת הדירה. השופטת קיבלה את טענותיו של הבן וקבעה כי טענות האב כי היה תלוי בבנו מופרכות. "התרשמתי שהאב חריף, דעתן וצלול. אין מדובר באדם תלותי וחסר יכולות לקבל החלטות בכוחות עצמו ולהוציאן אל הפועל. הוא ידע להפעיל את ילדיו לצרכיו השוטפים, נתן אמון בבן בניהול כספיו לאור מצבו הכלכלי האיתן. הוא חש בטוח כי הבן לא ימעל בכספיו, תחושה אותה לא הרגיש כלפי יתר ילדיו האחרים".

השופטת קיבלה את טענת עו"ד אבי טויזר, בא כוחו של הבן, וקבעה כי אין זה סביר בעיני כי הבן ישמור קבלות אודות הרכישות השונות שביצע משך שנים רבות בהן טיפל באב. ..אין להטיל מורא על היחסים המשפחתיים ולאלץ את בני המשפחה לנהל פנקס הוצאות והכנסות שמא ביום מן הימים יעשו שימוש בחומר שנשמר בו. קביעה כזו יש בה כדי לכרסם בניהול חיי משפחה תקינים והיא עשויה להוביל לפגיעה קשה בבן המשפחה הזקוק לתמיכה משפחתית, שכן, קביעה זו תגרום לבני משפחה לחשוש לסייע להוריהם פן יבולע להם.

לגבי מכירת הדירה, השופטת קבעה כי "לא התרשמתי מזה שהאב חתום על ההסכם למכירת הדירה מבלי שקרא אותו או יקריאו אותו בפניו. לגבי גורלם של כ-160 אלף שקל ממכירת הדירה, שהאב טען כי נלקחו במרמה על ידי הבן, השופטת קבעה כי עדויותיהם של עורכי הדין שהיו צדדים להסכם הרכישה הייתה מתחמקת ובעייתית. עדותם העלתה ספקות רבים בדבר כשרות עסקת המכר. כך גם עדותו של המתווך שבחר לזכור רק מה שהיה לו נוח לזכור מהעסקה. עורכי הדין לא שמרו על הניירת הקשורה לעסקת המכר. עו"ד מ' טען שהמסמכים הושמדו כשהיה שיטפון במשרד שלו. על מרבית השאלות השיבו כי "לא זוכרים". הם לא הביאו הסבר שיניח את הדעת כיצד 200,000 שהתקבלו מהמשכנתא מרכישת הדירה הגיעו לעו"ד י' ולא עלה בידם להסביר איך עו"ד י' נכנס לעסקה למרות ששני הצדדים העידו כי לא העבירו לי' ייפוי כוח. גם הרוכש וגם האב העידו כי אינם מכירים את עו"ד י'.

השופטת ציינה כי "דעתי אינה נחה מעדויות עורכי הדין והמתווך העסקה. ברור כי האב לא קיבל לידיו את התמורה ששולמה עבור עסקת הדירה. חרף סימני השאלה הקשים שהתעוררו עם מסירת גרסתם של כל הנוגעים בעסקת המכר, לא הוצגה כל ראיה הקושרת את הבן עם עסקת המכר, לכן דין עתירת האב להידחות".

בית המשפט קיבל רק טענה אחת של האב, וקבעה כי על הבן להחזיר לו 29 אלף שקל בלבד, עבור צ'ק מתנה על סך 25 אלף שקל שרשם על שמו ועוד כ-4000 שקל עבור העברה שביצע הבן מחשבון האב לחשבונו לטובת העברת מתנה בשם האב לאחותו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully