הנער נפצע, המעסיק התחמק, ושניהם שילמו מחיר כבד

על אף שהעסקת בני נוער דורשת משנה זהירות מצד מעסיקים, אנו עדים לאינספור הפרות בהעסקת בני נוער שחלקן אף נאכפות על ידי פקחי משרד העבודה, בעיקר בחודשי הקיץ, אלא שהסיפור הבא חריג ומדגים עד כמה רחוק מוכן ללכת מעסיק בשביל להתחמק מפיצוי של נער שנפגע במהלך העבודה.

מדובר בנער בן 16.5 שהועסק במשרה חלקית בבית העסק של שכנו, העוסק במכירת מוצרי חשמל למטבחים. באחד הימים התבקשו הנער וחברו לזרוק פלטות זכוכית עצומות וכבדות משקל, בפח זבל שנמצא במרחק של 40-50 מטר מדלת המחסן בה הונחו. לא צריך להיות ממונה בטיחות וגיהות בשביל להבין שזה יכול להיגמר באסון וכך אכן קרה: לאחר שגמא את המרחק בין המחסן לפח הזבל עם לוח הזכוכית בידו במהלך ניסיון העליה על המדרכה, הזכוכית נשברה, נפלה על השוק וגרמה לו לפציעה חמורה מאוד.

מדי שנה מתרחשות מאות אם לא אלפי תאונות עבודה, אך ההבדל הגדול הוא שבמקרה הזה המעסיק לא רכש כיסוי ביטוחי למקרה בו רשלנותו תוביל לנזק, או במילים אחרות - במקרה שייפסק כי הוא התרשל, עליו יהיה לשלם מכיסו מאות אלפי שקלים.

לטענת הנער שיוצג ע"י עו"ד יואח שכטר, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, מעסיקו לא טרח להדריך להדריך אותו כיצד לשאת הפלטה ולא הבהיר לו את הסיכונים שכרוכים בכך. לאור הרשלנות המשתמעת מכך ונוכח חומרת הנזק, הוגשה תביעה נזיקית לבית המשפט. השכן הנתבע לא הכחיש את עצם קרות התאונה, אך טען כי נסיבותיה שונות לגמרי שכן מי שגרם לה, הוא הנער עצמו, בהחלטתו לבעוט בחוזקה בזכוכית ולהביא לניפוצה. לדבריו, מדובר היה בנער בעייתי. בנוסף טען כי במקום לזרוק את המראה לפח האשפה, הוא הניח אותה באלכסון ושלח את רגל ימים לבעיטה אחורית, מתוך רצון לנפצה לרסיסים, ותוך כדי הבעיטה, המראה התנפצה וחתכה לו את הרגל.

כבכל תיק בו מתגלעת סתירה בטענות, נדרש בית המשפט לפסוק איזו מן הגרסאות משכנעת יותר. בעוד הנער הצליח למצק את טענותיו, שלל העדויות הסותרות והתמוהות של המעסיק לא הותירו מקום לספק לפיו המעסיק יעשה כל שאל ידו בשביל להימנע מתשלום הפיצויים לנער. להוכחת גרסתו, זימן הנער את חברו עימו עבד בצוותא והיה עד ראיה לתאונה. לדברי החבר מדובר היה על פלטות שגבוהות ממנו ומשקלן עצום. החבר אישש את גרסת הנער התובע וסיפר ש"שמעתי את הקול של הניפוץ, הסתכלתי על פלוני וראיתי את הדם פורץ לו מן הרגל".

הנתבע מצידו לא הצליח להוכיח את גרסתו. אמנם, בחקירתו הוא הדגים כיצד העובד בעט בזכוכית אך כשצלל עו"ד שכטר 'לעובי הקורה', התגלה כי הוא כלל לא ראה את התאונה וכי מדובר בהשערה בלבד. כמו כן, בחקירה התברר כי אין כל זכר בשלל המסמכים עליהם חתם הנתבע, לבעיטה שהובילה לפגיעה. בנוסף, גם טענתו של הנתבע שמיקום הפגיעה ברגלו של העובד אינה מתיישבת עם נסיבות התאונה - נהדפה ע"י בית המשפט, שוב, בשל היעדר תימוכין והיותה בגדר השערה בלבד, או כפי שמכנה זאת השופט "בבחינת טענות בעלמא".

'באורח פלא' גם גודלה של המראה, שתחילה הוערכה על ידו 'כקטנה', השתנתה. בתצהיר הוא מציין כי מדובר על 'מטר על מטר בערך', ואילו בחקירתו במוסד לביטוח לאומי העיד כי גודל המראה הנו ברוחב 80 ס"מ ובגובה 8 מטר. כאשר נשאל הנתבע בחקירתו על פערים אלו בגרסאות אשר לגודל המראה המאוזכרים על ידו במקומות שונים, השיב: "לא היה לי מטר למדוד, אני אומר בערך... אין לי תשובה. אמרתי בערך ככה וככה".

בסופו של יום, בית המשפט השתכנע כי הגרסה שמסר הנתבע במל"ל הינה הגרסה מהימנה יותר אשר לגודל לוח הזכוכית, בעוד ששאר הגרסאות המאוחרות המנסות לגמד את גובה לוח הזכוכית וכפועל יוצא את משקלו, חשודות במגמתיות באופן שיסייעו וישרתו את טענות ההגנה של הנתבע.

בית המשפט מצא כי על פניו עולה כי מדובר במשקל כבד העולה על 12.5 ק"ג כפי שמתיר חוק הנוער על תקנותיו, וזאת בהינתן העובדה כי מדובר בזכוכית. עוד מצא בית המשפט כי המעסיק לא סיפק לנער ציוד מגן, לא הנחה אותו כיצד לשאת את הזכוכית ואף לא השגיח על הנעשה.

יש לציין כי בעקבות הפגיעה נקבעה לנער נכות לתמיד מעבודה ובנוסף קבע מומחה בית משפט לתובע תקופת אי כושר זמנית מצטברת למשך 4 שנים וחצי לערך. המומחה מציין בחוות דעתו כי התובע יזדקק לטיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים, במידת הצורך. זאת ועוד, על אף נכותו התגייס הנער לצבא אולם לא סיים שירות צבאי מלא והשתחרר לאחר שנתיים בשל הורדת פרופיל רפואי נוכח מגבלותיו הרפואיות. בתצהירו טוען התובע כי לאחר שחרורו מצה"ל ובין השנים 2015-2018 ניסה להשתלב בחברות שונות, אך לא הצליח להחזיק מעמד באף עבודה יותר ממספר חודשים בודדים. לאור מצבו מצא בית המשפט להעמיד את נכותו התפקודית הכוללת של התובע, כמבטאת את צמצום האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפניו ועימן את הגריעה הפוטנציאלית מכושר השתכרותו בעתיד, בשיעור של 30%.

לסיכום מצא בית המשפט לפצות את הנער בסכום של למעלה מ-2 מיליוני שקלים, כאשר כמיליון וחצי ישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ואת היתרה ישלם המעסיק, מכיסו.

לדברי עו"ד שכטר, "התיק לא היה מסתיים באופן הזה אילו לא היתה מושקעת כאן עבודה אינטנסיבית מאוד של איסוף ראיות מוצקות והפרכה שיטתית של הטענות בעלמא של הנתבע שעשה כל שאל ידו בשביל לנסות ולהחמק מתשלום פיצויים".