"אני יודע שאני חי על זמן שאול", אומר גדי (השם המלא חסוי), תושב הצפון בן 50. פעמיים ניסו פושעים בעולם התחתון לחסל אותו מטווח קרוב, פעמיים ניצל בנס. פעם אחת ניצל בגלל מעצור בנשק, פעם שנייה ניצל למרות שארבעה כדורים פילחו את גופו. "מתחילים להיגמר לי הנסים", הוא אומר כמי שהשלים עם גורלו. "אני לא אגיע לפנסיה ולא אזכה לראות את הנכדים. כל יום שאני עדיין חי הוא מתנה".
"לא אמות מזקנה"
הוא גדל במשפחה קשת יום, וכבר בגיל 12 נאלץ לעזוב את הלימודים וללכת לעבוד. "תמיד עבדתי למחייתי", הוא מספר בגאווה. "השתכרתי בשכר מינימום עד שפתחתי עסק".
ההתחלה הייתה מבטיחה. גדי הצליח להתפרנס ולהתחתן עם חברתו לחיים, ממנה הביא לעולם שלושה ילדים. לאחר 15 שנות נישואין עלו יחסיהם על שרטון ומצבו הכלכלי הידרדר. הוא לא התייאש ובחר להסתער שוב על החיים - מצא בת זוג חדשה, ממנה נולדה לו ילדה נוספת, ופתח מאפייה באזור מגוריו. "ניהלתי את העסק ביד רמה", הוא מספר. "ההכנסות היו גבוהות וניהלתי אורח חיים תקין ונורמטיבי ללא חובות".
אלא שאז הכול השתנה. "באיזשהו שלב העולם התחתון ניסה להשתלט על העסק, ועבריינים דרשו ממני מדי חודש לשלם דמי חסות. התנגדתי, כמובן, ובאותו רגע גזרתי את גורלי: התחילו לאיים על החיים שלי, שרפו לי את האוטו, איימו לפגוע בילדים שלי. באיזשהו שלב האישה נלחצה וברחה ממני. מצאתי את עצמי מתמודד לבד מול פושעים מסוכנים.
"בחודשים הראשונים המשטרה אבטחה אותי, אבל מהר מאוד הרגשתי שזה חונק אותי. השוטרים הלכו איתי גם לשירותים. זה הכניס אותי לסטרס נוראי, אז חתמתי למשטרה שאני מוותר על האבטחה. אחרי שאתה מאבד את כל מה שיש לך - את הבית, את המשפחה, את העצמאות - אתה כבר לא מפחד מכלום. אני יודע שאני אמות - ולא מזקנה. אתה מדבר עם אדם חי מת".
הביטוי הזה, "חי מת", הוא לא רק תחושה סובייקטיבית של גדי, הוא המציאות הרפואית שבה הוא מתקיים כבר כמה שנים, מאז אובחן על ידי הפסיכיאטר המחוזי כמי שסובל מפוסט טראומה. "אני חי על כדורים, ואני מת על כדורים", הוא אומר בצחוק מריר. "אתה היית אופטימי אם היית במקומי? אפשר להיות אופטימי כשאתה חייב מיליונים וכל הזמן מסתכל מאחורי הגב לראות אם מישהו שולף אקדח? לא נראה לי".
אוסף בקבוקים מהזבל
לדבריו, הוא ישן לסירוגין, בכל פעם במקום אחר. לפעמים אצל הוריו, לפעמים בבית חולים. "אני הולך למיון ומספר להם שיש לי כאב ראש, הכול בשביל להעביר את הלילה תחת קורת גג".
ממה אתה מתקיים?
"אני מקבל מביטוח לאומי קצבה של 1,600 שקל ואני אוסף בקבוקים מפחי זבל".
אלא שבכל הזמן הזה נוצרו חובות ענק - כתוצאה מתשלומים שלא הועברו לספקים, מריביות, משכירות בלתי נגמרת. רגע לפני שהוא הגיע לחובות של 10 מיליוני שקלים, חלה תפנית. בנקודה הזו נכנסה לתמונה עו"ד אורטל נחמני ממשרד הופמן-רוז, שהצליחה לשכנע את בית המשפט לשלב את גדי בהליך של שיקום כלכלי.
"הסיפור של גדי, שנשמע כמו טלנובלה טורקית, אמיתי וכואב", היא אומרת. "הוא בא אלינו עם חובות בגובה 10 מיליון שקל. נפתחו לו תיקים של הוצאה לפועל, ובמשך שנים הוא היה ללא רישיון נהיגה ולא יכול היה להשתלב במעגל העבודה. ברגע שנכנסנו לתמונה, החזרנו לו את הרישיון והופסקו נגדו כל ההליכים בהוצאה לפועל. למרות חובות של מיליוני שקלים, הוא צריך היום להחזיר רק 500 שקל בחודש. גם בסכום המינימלי הזה הוא לא עמד ונוצרו לו חובות בגין פיגורים. לפני כמה ימים בית המשפט ביטל לו את חובות הפיגורים ונתן לו הזדמנות נוספת לחזור לחיים. אנחנו מקווים מאוד שהוא ייקח את ההזדמנות הזו בשתי ידיים".