"חוסר שביעות הרצון מהמערכת הכריע אותי לבסוף"

הנוירוכירורג שהתאכזב מהתחום והפך לעורך דין, אחד אחר שהעדיף ביג דאטה על אבחונים קליניים והשלישי עדיין עובד כרופא משפחה, אבל במקביל הקים קרן הון סיכון. שלושה רופאים מספרים מדוע העדיפו לעשות הסבה ולהטיל את יהבם על עולם העסקים

  • רופאים
בווידאו: מאות מתמחים מוחים בדרישה לקיצור התורנויות (עריכה: ניר חן)

ב- 19 במרץ 2020, עשרות אלפי ישראלים יצאו למרפסות בשעה מתואמת ומחאו כפיים במפגן תמיכה ארצי רחב היקף לרופאים ולצוותים המטפלים הפועלים מסביב לשעון תוך סיכון חייהם, להצלת חולי הקורונה. משבר הקורונה הציב את הרופאים בחזית, ולראשונה מזה שנים הוביל להוקרה והערכה קולקטיבית בהם ובעבודתם.

אך מה אם איחרנו את הרכבת? ישנם רופאים רבים שלא 'החזיקו מעמד' עד להכרה בחיוניותם ופרשו מעולם הרפואה עוד קודם לכן. כאן עולה השאלה, מה גורם לרופא שהשקיע כעשור מחייו בלימודי רפואה, סטאז' והתמחות ובנה לעצמו שם ומוניטין כרופא מומחה, לעזוב את התחום ולחפש לעצמו מקצוע אחר?

עוד בוואלה!

תקיפו את עצמכם: מה זה ביטוח מקיף ומתי הוא מתגלה כקריטי?

לכתבה המלאה
בחר בתחום נזקי גוף, ולא בקלות. עו"ד אבי רובינשטיין (צילום: יחצ)

ד"ר אבי רובינשטיין, כיום עו"ד אבי רובינשטיין, אומר כי הגורם להחלטתו לפרוש מעולם הרפואה טמון במערכת הרפואית.

"חוסר שביעות הרצון מהמערכת, מהאופן בו מתנהלים הדברים, הוא מה שהכריע לבסוף", הוא אומר, "כשאתה חוזר מהשתלמות ארוכה בצפון אמריקה - שם כל מומחה מחליט בעצמו כיצד לטפל, האם לנתח את החולה או להימנע מניתוח, וכו', וכאן יש מנהל מחלקה שמחליט עבורך, מהר מאד ישנם חיכוכים ופיצוץ. ואז עולה השאלה האם להמשיך לעסוק במקצוע, לקטר ולשאוף להיות המנהל או לפתח לעצמך עצמאות. החלטתי להחליף מקצוע כיוון שחיים רק פעם אחת".

ד"ר רובינשטיין נתן את כולו למערכת הרפואית. הוא עבד כאח בבית חולים הדסה בזמן שלמד רפואה, התמחה בנוירוכירורגיה ועבד למשך עשור כמומחה לניתוחי מוח. ובכל זאת, הוא החליט לעזוב את המקצוע ולעבור לתחום עריכת דין. "למדתי משפטים במטרה להרחיב את השכלתי בלבד, תוך כדי עבודה במשרה מלאה בבית חולים כנוירוכירורג בתוספת כונניות לילות וחגים, אך עם ההחלטה להחליף מקצוע, הפניה לעריכת דין הייתה טבעית. בחרתי, לא בקלות, לעסוק בתחום נזקי גוף מתאונות ורשלנות רפואית היות וזו האופציה שהתאימה בשל היתרון העצום שיש לרופא בתחום התמחות זה של המשפט. לו היה לי אבא או אח קבלן הייתי כנראה בתחום אחר של המשפט".

עד כמה קשה לוותר על עולם הרפואה?

"לא פשוט לעזוב את תפקיד הרופא, בעיקר בשל ההשקעה האדירה הנדרשת כדי להגיע לשם. שבע שנים של לימודים ולאחר מכן שנים נוספות של התמחות וסטאז' וזה רק כדי להתחיל לעבוד. נדרשות עוד שנים נוספות כדי לייצר לעצמך שם ומוניטין, להתקדם ולהתפתח בתחום. יחד עם זה, יש בי צער עמוק על 'נטישת' החולים הזקוקים, בכל הצניעות, לאנשים איכותיים".


במה כרוכה ההסבה המקצועית?

"בזמן שעשיתי את ההסבה המקצועית הייתה במקביל המשימה לגדל ארבעה ילדים קטנים. אתה עוזב משרה עם קביעות בבית חולים ונכנס להרפתקה. מעניינת ככל שתהיה, היא כרוכה בהמון חוסר ודאות, הן רגשית והן כמובן כלכלית".

איך בני המשפחה קיבלו את החלטתך?

"לא ממש אהבו את 'החכמות' שלי לעזוב . אמי שהייתה אחות ראשית ראשונה בתל השומר, כמעט 'השתבצה' ואמרה לי שאני נוטש משרה אנושית רמה עבור נזיד עדשים. הדימוי של עורכי דין בציבור מיד נקשר לממון. אך כיוון שאני אימפולסיבי משהו ועקשן, לא היה עם מי לדבר".

מהו התהליך הרגשי שאנשים עוברים כשהם עושים שינוי מקצועי?

"שאלה מורכבת. כרופא נוירוכירורג אתה חורץ לעיתים גורלות לחיים עם או ללא נכות או חלילה למוות. כשאתה יוצא מניתוח ראש או עמוד שדרה מוצלח אתה מנפח את החזה ומאושר כאילו מי ישווה לך. גם כשאתה מסיים על הצד הטוב טיפול בתביעה משפטית שייצגת אדם פגוע ההרגשה דומה.

"בתביעות בתחום הרשלנות הרפואית, כדי לקבל פיצוי המשפט דורש ממך להוכיח אשמה של הצוות הרפואי המטפל, שברוב המקרים לא התכוונו לפגוע בחולה. על אף שאיננו תובעים את הרופא אישית ולא מזכירים את שמו , זה לא עושה לך טוב. לעיתים גם רופא טוב עושה טעות שניתן היה להימנע ממנה וגרם לנזק, אין לך ברירה ואתה מתחסן עם הזמן נגד מחלת 'הלא נעים' היות ואתה מייצג לקוח. מובן שעם רופאים חברים או כאלה שעבדתי איתם ככלל אני מעדיף לא להיכנס בהם".

אתה מרוצה מההחלטה בסופו של דבר?

"אני שלם בעיקר עם העצמאות שיש לי בעבודה שהיא ערך חשוב . בסך הכל אני נהנה מאד מעבודתי ורואה בה שליחות וברכה בעיקר בנסיבות שהופקו לקחים לטובת בטיחות החולה".

עבר לביג דאטה. פרופ' יובל שחר (צילום: יחצ)

פרופ' יובל שחר, ראש מרכז המחקר במערכות מידע רפואיות, במחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע באונ' בן גוריון, הוא מדען ביג דאטה ואחד האנשים הבכירים בעולם בחקר האינטליגנציה המלאכותית ברפואה. אך לפני שהגשים את חלום הילדות שלו לעסוק בנתונים ומחשוב הוא היה רופא.

"למדתי שבע שנים רפואה ואף עשיתי סטאז' לאחר קבלת תואר ד"ר לרפואה, ואז עזבתי את עולם הרפואה הקליני והתחלתי ללמוד את תחום מדעי המחשב עליו חלמתי מאז ומעולם", הוא אומר.

מדוע אם כך, למדת רפואה מלכתחילה?

"כל מי שהכיר אותי ידע שאני אוהב מתמטיקה. התחלתי ללמוד רפואה בגיל 17 ונרשמתי גם ללימודי מתמטיקה במקביל. באותה תקופה לא היו לימודי מדעי המחשב ולא יכולתי לעסוק בתחום, לא יכולתי אפילו להסביר לאבא שלי מה אפשר לעשות עם מחשבים".

מה ההורים שלך אמרו לגבי זה שלא המשכת עם רפואה?

"לאמי לקח הרבה שנים להבין שאני פשוט אוהב יותר מתמטיקה ומדעי המחשב. בהתחלה היא קצת הצטערה, כמו כל אם יהודיה, שבנה לא יהיה רופא. להורים שלי לקח זמן להבין שאני רציני לחלוטין בכיוון המחשוב, ולמרות שהרפואה תמיד עניינה אותי מאוד, זה לא עניין אותי כמו מדעי המחשב, והבנתי שאני יכול לעזור לאנשים על ידי מחקר הרבה יותר מאשר באמצעות טיפול פרטני.

"מתוך הנושא של חקר המוח שעניין אותי מאוד, והרצון להגיע להבנה, על בסיס ביוכימי, של ההתנהגות האנושית, הגעתי למחקר בבינה מלאכותית. זו הסיבה שהגעתי כסטודנט לרפואה לפרופ' משה אבלס בהדסה, שהמעבדה שלו עשתה דברים נפלאים בתחום חקר הזיכרון. פרופ' אבלס היה זה ששכנע אותי לסיים את לימודי הרפואה. הוא הסביר לי שאם יהיה לי תואר ד"ר לרפואה בנוסף לדוקטורט במדעים, יהיה לי קל יותר בהמשך לקבל מענקי מחקר בתחום שקשור לרפואה".


מתי התחלת ללמוד מדעי המחשב?

"סיימתי שבע שנות רפואה, עשיתי סטאז' בסורוקה וניצלתי את זמן ההתכוננות לבחינות הגמר ברפואה בירושלים, ללימודי מתמטיקה ומדעי המחשב באונ' בן גוריון, ונרשמתי לאחד הקורסים הראשונים בתחום בינה מלאכותית.

"מאחר והייתי עתודאי, התגייסתי לצבא לאחר הסטאז' ושימשתי כרופא בגולני. ביוזמתי, ניגשתי לפרופ' יהודה דנון שהיה אז מפקד חיל הרפואה, והצעתי לו שאקים מדור מחשוב בחיל רפואה ואפתח מערכת ממוחשבת, המשלבת בינה מלאכותית, לוויסות נפגעים בשעת חירום. לשמחתי הוא הסכים, ומינה אותי לתפקיד ראש המדור. לא היו שם אז אפילו מחשבים. בסוף המדור הפך לענף מידע.

"במקביל התחלתי בהשלמת לימודי התואר השני שלי למדעי המחשב בבר אילן. קיבלתי מלגת פולברייט והתקבלתי לאונ' ייל ללימודי תואר שני ברובוטיקה ובבינה מלאכותית. משם עברתי לאונ' סטנפורד ועשיתי שם דוקטורט בבינה מלאכותית ברפואה, במחלקה מיוחדת של אנשים עם רקע רב תחומי במדעי המחשב ורפואה. נשארתי שם בסוף עשר שנים, כחבר סגל מן המניין".

והדוקטורט שלך שימש כבסיס לכל העבודה שאתה עושה היום?

"בהחלט. בדוקטורט למעשה פיתחתי שיטה חדשה לניתוח כמויות גדולות של מידע רפואי ממקורות שונים, לאורך זמן, בכדי לחזות מה צפוי לחולה, ולתמוך באבחנה ובטיפול. בעקבות הדוקטורט, אונ' סטנפורד הגישה אותי לפרס החוקר הצעיר של מכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית, וזכיתי בפרס כספי די גדול שנותב לצרכי מחקר".

בשנים האחרונות, פרופ' שחר, בשיתוף עם פרופ' מור פלג מאוניברסיטת חיפה, פיתחו מערכת לטיפול אוטומטי מרחוק בחולים כרוניים על סמך פיתוחי מעבדתו באונ' בן גוריון, שהופעלה בניסוי קליני נרחב בארופה. חלקים ממנה נוסו בהצלחה גם בישראל וארה"ב. המערכת עתידה לשנות את עולם ניהול המחלות הכרוניות על ידי פרוטוקולים וקווים מנחים רפואיים מבוססי מחקר, לטיפול בחולים".

מרופא ילדים למנכ"ל קרן הון סיכון (צילום: יחצ)

ויש גם רופאים שלא נטשו את הטיפול הקליני לחלוטין, אך הרחיבו באופן משמעותי את הפעילות שלהם בתחומים אחרים.

אחד מהם הוא ד"ר יובל בלוך, רופא ילדים במקצועו שכיום משמש כמנכ"ל קרן הון סיכון איניפיניטי מדיקל IMED)). מזה כעשור, משמש ד"ר בלוך במגוון תפקידי ניהול במערכת הבריאות הציבורית והפרטית ולפני כשנה חבר ליזם אמיר גל אור, להקמת חברת איכילוב אינוניישן - חברת ייעוץ למיזמים רפואיים, בתי חולים והקמה של שירותי בריאות בינלאומיים. משם הם המשיכו יחד להקמת קרן איניפיניטי מדיקל, שותפות ציבורית הנסחרת בבורסה הישראלית ומשקיעה בחברות בתחום הרפואה הדיגיטלית.

עבודתך כרופא ילדים, הצטמצמה משמעותית.

"בהחלט. אבל לא נעלמה לחלוטין. במהלך כל השנים הקפדתי לשמור על קשר עם העשייה הקלינית. היום אני מטפל בילדים במסגרת מרפאה בקהילה רק כחמש שעות בשבוע. בכל יתר הזמן אני עוסק כמנכ"ל הקרן".

איך הגעת מתפקיד הרופא לניהול קרן הון סיכון?

"לפני יותר מעשור החלטתי לפנות לכיוון הניהול ועשיתי התמחות במנהל רפואי. שימשתי כמנהל רפואי של מרכזים רפואיים והורדתי מהפוקוס את הטיפול הקליני". אני רואה בתפקיד הנוכחי שלי שלב התפתחותי נוסף בעולם העסקים והניהול.


מדוע בחרת בכך?

"כרופא אתה נתקל בהרבה מגבלות בתפקוד שלך: חוסר במשאבים, הגבלות המגיעות מלמעלה, מההנהלה, שלא תמיד מבינים מה המקור שלהם, ואלו יוצרים תחושת תסכול שאתה לא מצליח לעשות את העבודה שלך באופן חופשי ומלא. חשבתי שאם אני אהיה מנהל אוכל להשפיע יותר על הדרך שבה הצוות הרפואי נותן טיפול למטופלים".

והצלחת?

"זה בגדר 'החלום ושברו', הצלחתי באופן חלקי. הסתבר לי שככל שאתה עולה למעלה בשדרת הניהול ובמדרגות קבלת ההחלטות אתה מבין שישנם הרבה מאוד שיקולים רוחביים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם המקרה הפרטני. אבל אני רוצה להאמין שבכל החלטה שקיבלתי בתור מנהל זכרתי גם את המקור שלי כרופא וההחלטות התקבלו תוך מחשבה על טובתם של המטפלים.

"היום אני בטוח שצריך שיהיו אנשי רפואה בכל המדרגים של קבלת ההחלטות, כיוון שההחלטות שאנחנו מקבלים במערכת הבריאות הם לא רק כלכליות ולוגיסטיות, בסוף כל החלטה יש גם את השיקול הרפואי ולכן חיוני שרופאים מנוסים ישתלבו גם בעמדות הניהול בבתי החולים ומערכות הבריאות".

כיצד אתה רותם הידע והניסיון שלך כרופא לקבלת החלטות בחברות שאתם משקיעים בהן?

"הזווית שאני מביא היא נקודת המבט של הלקוח הסופי. כשאני בוחן מוצר אני מסתכל עליו בעיניים של המשתמש. לפעמים אנחנו פוגשים חברות שעושות רושם מצוין אבל אני לא מוצא שום ערך מוסף במוצר שלהן ולעתים אנחנו רואים מוצר שנראה פחות אטרקטיבי, אך כרופא אני יודע לזהות את הערך שלו.

"בעולם ההשקעות, מה שהמשקיע מחפש זה למזער את הסיכונים ולמקסם את הרווחים ע"י זיהוי נכון של מוצר עם שוק אמיתי אנחנו יכולים למקד את הפורטפוליו שלנו בחברות עם סיכויי הצלחה גבוהים יותר".

מהם הטיפים שלך לאנשים שרוצים לעשות שינוי?

"ההחלטה לעזוב את מקצוע הרפואה היא מאוד קשה בניגוד להרבה מקצועות אחרים מי שמנתק את עצמו מהעשייה הקלינית למשך תקופה של שנתיים-שלוש, יתקשה לחזור כיוון שהעולם משתנה - הנתונים, הטכנולוגיה הפרוטוקולים, ולכן ההמלצה שלי, כל עוד אתם מתלבטים או לא בטוחים תשמרו על קשר עם העולם הקליני, אני עושה את זה עד היום ואני חושב שזה עושה אותי לא רק רופא טוב אלא גם משקיע טוב יותר".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully