כששולמית גרי, המנכ"לית הטריה של בנק ישראל, מתארת את האופן שבו התמודדו בבנק עם המשך העבודה במהלך תקופת הקורונה, נדמה שאולי, בלי להתכוון, היא מצליחה לספק את התיאור המדויק ביותר של האופי והמבנה הארגוני של הגוף הזה, באמצעות סיפור אחד.
"בגוף כמו בנק ישראל, שבהרבה מובנים הוא מוסד שמרני, מה שעשינו זה מהפך", אומרת גרי. "אם עד הקורונה התפיסה הייתה שלא ניתן לעבוד מחוץ לבנק, בגלל הסודיות, הרי שעם פרוץ המגפה התחולל מהפך בגישה הזו".
בבנק, כך היא מספרת, שלפו 15 מחשבים שהיו עד כה בכספת שלו, רכשו עוד 685, וכל העובדים עברו לעבודה מהבית. גרי גאה בכך מאוד: "הכל עבד כמו שעון שוויצרי", היא מדווחת.
טוב, את יודעת, כמעט אין גוף או מוסד - כולל גופי ענק ממסדיים - שלא עשה את הצעד הזה במהלך הקורונה.
"אבל כמו שאמרתי בנק ישראל הוא מוסד שמרני בהרבה מאוד מובנים. וכשאני שואלת את עצמי לאן אנחנו לוקחים את כל הדבר הזה של העבודה מהבית, עכשיו כשאנחנו רואים שזה אפשרי, זה יוצר הזדמנות לעשות שינוי תרבותי עמוק בעולמות ציבוריים".
כמו למשל?
"אנחנו בחשיבה עמוקה לגבי הנושא הזה, ובוחנים מודל של המשך עבודה חלקי מהבית שיאפשר לעובדים יותר גמישות. במקביל אנו שוקלים להכניס מודל היברידי שיאפשר לעשות שימוש גמיש יותר בחדרים בבנק. נהייתה פה מצוקת מגורים, וזה יאפשר אולי לחסוך משאבים. העבודה מהבית תאפשר לנו גם לפתוח אפשרויות נוספות לגבי 'אוכלוסיית גיוון' - כבר כעת אנו מעסיקים מאה אנשים שעונים על הקטגוריה - אבל זה יפתח לנו אפשרויות נוספות: למשל, להעסיק אנשים שגרים רחוק".
אפשר להתייחס בספקנות להתלהבות של גרי, אבל אין ספק שיש לה תוכניות להסתער על לא מעט עניינים במוסד שדורשים טיפול. "נורא חשוב לעשות שינויים ארגוניים במערכת הזו ולהסיר חסמים ביורוקרטיים כי אנחנו משחיתים על כך הרבה זמן", היא אומרת. "התאהבנו בתהליכים, אבל חייבים לאפשר התנהלות יותר מהירה. צריך מינימום ביורוקרטיה, בין אם מדובר בכספים, בין אם ברכש, עשינו תהליך כזה במכון ויצמן (משם הגיעה, ראו בהמשך) ואני מאמינה שנעשה את השינוי הזה גם פה. למרות שאנחנו מוסד ציבורי, אנחנו צריכים להתנהל כמו גוף פרטי שמבין את המשמעות של משך הזמן. אני רוצה תהליכים רזים ומהירים, כדי שזה יאפשר לנו להתרכז בעיקר. התפיסה שלנו צריכה להיות לא למה לא מאפשרים, אלא איך כן מאפשרים".
אלא שהחזון הזה של גרי צפוי להתנגש שוב ושוב בעובדים, ובוועד שלהם, שנחשב לאחד החזקים במשק. הנה, רק בשבוע שעבר הגיש ועד עובדי הבנק תביעה לבית הדין לעבודה, שבה הוא חושף כי כבר בשנת 2019 הוחל בפועל במעבר לעבודה חלקית מהבית - מגמה שרק התגברה בתקופת הקורונה - והעובדים לא זכו לתגמול על שעות נוספות במסגרת העבודה מרחוק. כעת ההירתמות למאמץ מצד העובדים שגרי כל כך מתפעלת ממנה, נראית מעט שונה (על התביעה עצמה היא אומרת כי "בנק ישראל מקיים את מלוא חובותיו כדין כלפי עובדיו ובכלל זה בנוגע לתשלום בגין שעות נוספות").
וזו לא הייתה המהמורה היחידה ביחסים עם העובדים במהלך הקורונה. בראשית המגפה, העובדים נקטו עיצומים על רקע התקשרות של ההנהלה עם יועצים חיצוניים במיקור חוץ, וביולי הם סירבו לעבור למבנה החדש של הבנק, בטענה כי העבודות בו טרם הסתיימו וכי יש בו מפגעים שמסכנים את בריאותם (בסופו של דבר, לאחר תיקון ליקויים, העובדים הסירו את התנגדותם ועברו למבנה החדש).
גרי, בכל אופן, מעלה על נס את תרומת העובדים במהלך הקורונה: "הקמנו פורטל קורונה ששימש את החוקרים, שמעדכן כל הזמן כל מיני מדדים כלכליים לכל מיני נגזרות של פעילות המשק, ומתעדכן אחת לשבוע. אנחנו מקבלים שם נתונים מגוגל ואפל ועד לרמה של נתוני משיכות מזומנים, והבנק אפילו זכה בקיץ בפרס בינלאומי על המדדים הפיננסיים ששימשו אותו להתמודדות עם המשבר.
"להעמיד פורטל כזה זה משהו שלוקח זמן, ופה זה קרה בתוך מספר שבועות. מבחינת כלל העובדים זה הצריך היערכות לעבודה מאומצת, ואנשים פה נרתמו. עשו כאן ימים ולילות כדי שדברים יתקדמו בתוך המערכות, כדי שהנגיד יוכל לתת לראש הממשלה את הנתונים ואת חוות הדעת שיאפשרו לו לקבל החלטות נכונות".
ובסוף ראש הממשלה יוצא ומכריז על מהלכים שאין קשר בינם לבין הנתונים, בלי לתאם עם בנק ישראל ובלי לתאם עם הדרג המקצועי באוצר, כמו מענקים לאזרחים. אז מה עשינו בזה?
"זו הייתה טעות ולא היה צריך לחלק מענקים לכולם, אלא לפי מנגנון חכם. יחד עם זאת, יש הרבה תוכניות שבנק ישראל קידם שנכנסו לפועל, והרבה דברים שאומצו, כמו הנושא של החל"ת".
שגם עליו יש לא מעט ביקורת.
"החל"ת לא יכול לבוא בלי מענקים לתמרוץ המעסיקים. זו בעצם תוכנית משולבת וזו הייתה ההמלצה של בנק ישראל. בפועל נעשה חלק אחד, ולא הושלם החלק השני. הדרך להחזיר את האנשים היא באמצעות תמריצים למעסיקים, ולא על ידי השקעת כספים במענקים, כי רק כך המשק יוכל להיכנס לצמיחה".
"הגעתי לבנק עם מסדרונות ריקים"
עד שהחלה בתפקידה, בספטמבר האחרון, גרי לא ידעה כמעט דבר על בנק ישראל. כמי שעבדה 17 שנה במכון ויצמן, בתחילה כיועצת המשפטית, ובחמש השנים האחרונות שם כמנכ"לית המכון, וסגנית הנשיא למינהל וכספים - לא הייתה לה נגיעה לעולמות הללו.
בהשכלתה היא עורכת דין, אבל עברה הרחוק קשור דווקא לעולם הבידור עם רקורד של דוגמנית, שחקנית בתפקיד קטנטן בסרט הקאלט "הלהקה", וגם זמרת ליווי בקדם אירוויזיון - כל אלה יחד עם אחותה התאומה, נעמי. השתיים שירתו יחד בלהקה צבאית והקריירה מוזיקלית שלהן נמשכה גם לאחר השירות. בין היתר הן הופיעו כזמרות ליווי בקדם אירוויזיון. במקביל, שימשה גרי כדוגמנית - עיסוק שסייע לה במימון לימודי המשפטים שלה.
למכון ויצמן היא הצטרפה בשנת 2003, לאחר מספר שנים כעורכת דין במשרד פרטי, והקימה שם את המחלקה המשפטית. ב-2015 מונתה למנכ"לית המכון תפקיד בו שימשה כאמור עד למינויה לפני כחצי שנה למנכ"לית הבנק - מינוי עליו החליט נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, לאחר שראיין שורת מועמדים.
בגלל שנכנסה לתפקיד במהלך תקופת הקורונה היא אפילו לא הצליחה לפגוש פנים אל פנים חלק ניכר מהעובדים, ונאלצה להכיר אותם דרך ה-Teams (המקבילה של מיקרוסופט לזום). "זו דרך מוזרה להתחיל לעבוד בארגון גדול", היא מודה. "הגעתי לבנק שהמסדרונות שלו ריקים ושמעתי בעיקר את עקביי הנעליים שלי במסדרונות".
התפקיד של מנכ"לית בנק ישראל הוא כזה שמתמקד יותר בצד המינהלי של הבנק, ופחות במדיניות. גרי אחראית על 900 עובדים, כולל ניהול תקציב של כמיליארד שקל, אחריות על הנפקת השטרות והטבעת מטבעות וניהול מלאי המטבע הנדרש לצרכי המדינה. בין היתר היא אחראית גם על המערך הטכנולוגי של הבנק ואבטחת המידע, ועל הסדרת "קרן העושר" מרווחי הגז שאמורה לקום במועד לא ידוע.
אחד הדברים שהיא מתגאה בהם עד כה הוא מאגר נתוני האשראי של בנק ישראל, שיצא לדרך עוד לפני זמנה ב-2019, שמשרת הן לקוחות פרטיים המבקשים לקבל אשראי, והן נותני אשראי. מאז עלה לאוויר, הופקו כ-4 מיליון דוחות אשראי וכ-13 מיליון דוחות חיווי (תמציתיים יותר), כשלדבריה הדרישה לדוחות הולכת וגוברת. מאגר נוסף, לעסקים קטנים, נמצא בהקמה.
אם מדברים על נושא האשראי, אז אחת הטענות מתקופת הקורונה היא שעסקים מתקשים לקבל הלוואות בערבות מדינה, כי שיעור הערבות של המדינה נמוך יחסית למדינות אחרות, שהעמידו לבנקים ערבות של 80% ו־90%.
"בנושא של ערבות המדינה יש להפריד בין בנק ישראל (שלא קשור ישירות לגובה הערבות) לבין המדינה. אבל הנגיד כן הנהיג את כל התוכניות של מתן הלוואות לבנקים בתנאים טובים, בדיוק כדי שאלה יגולגלו לעסקים הקטנים, והוא מצפה שההלוואות שניתנו לבנקים (על ידי בנק ישראל) בריבית נמוכה יגולגלו לציבור. אנחנו עוקבים אחרי הדבר הזה. יש מורכבויות בהתנהלות של הבנקים, יש להם בעלי מניות, אבל זו סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת, ואיפה שיש צורך לשפר אנחנו אומרים את הדברים".
אחד הדברים המדאיגים שעולים מהסקירות של הנגיד על מה שקרה בתקופת הקורונה, הוא שהחזקים התחזקו והחלשים נחלשו. במילים אחרות: אי השוויון גדל.
"המצב הזה קשה מאוד והקורונה חשפה פה איזו בטן רכה שנצטרך להתמודד איתה בהמשך. במובנים הסוציאליים של המדינה, ובאופן כללי, הקורונה טלטלה את כולנו ונתנה תחושה שלא לעולם חוסן. במובן החיובי, היא אולי עצרה את הבזבוז הנוראי והצריכה המוגזמת אצל כולנו".
התפקיד של המדינה הוא לנסות לצמצם את הפגיעות האלה כמה שאפשר אבל הרבה אנשים נפלו בין הכיסאות.
"המגפה הזו זימנה לנו אתגרים וחשפה חולשות בחברה הישראלית ובמדינה בכלל. המדינה לא מספיק גמישה, וצריך להפעיל שיקול דעת ולמצוא פתרונות פרטניים. לזכותה של המדינה אפשר לומר שנעשו כל מיני פעולות: היו הקלות, מענקים שנתנו לעסקים ואפשרו לחלקם לשרוד. אנשים גם למדו להיות גמישים בעיסוקים שלהם. יש פה עולם שלם שנאלץ לפעול בתנאים לא תנאים. ברור שהיה עדיף לעשות את זה בצורה מסודרת, אבל אני לא יודעת אם במקומות אחרים המצב טוב יותר. זו מכה עולמית, וכל אחד אלתר כמיטב הבנתו ויכולותיו. אנו צריכים לחכות שהקורונה תסתיים ואז לראות את מי משקמים ולמי עוזרים כדי להבטיח שתהיה פה צמיחה".
אם הסיוע לעסקים ולאזרחים הוא לא תמיד באחריות ישירה של הבנק המרכזי, הרי שבמהלך הקורונה ביצע הנגיד מספר צעדים משמעותיים בתחום פעילותו ובהם הקפאת המשכנתאות והסרת המגבלה על נתח ריבית הפריים מתוך המשכנתה, רכישת אג"ח ממשלתיות בהיקף של 85 מיליארד דולר, ובהמשך גם אג"ח קונצרניות בהיקף של 15 מיליארד שקל, וכן הודיע על תוכנית לרכישת 30 מיליארד דולר, כדי לעצור את היחלשות המטבע האמריקני ולסייע ליצואנים.
ההקלות במשכנתאות באמת הצליחו לעזור לציבור בשורה התחתונה, לדעתך?
"זה נכון שההקלה עם ריבית הפריים עדיין לא גולגלה לציבור, אך יש כבר סימנים שזה מתחיל, ואנחנו מעריכים שזה ילך וישתכלל. המערכת הבנקאית היא מסורבלת יותר, אך בסוף יתיישרו לפי הקו שהתווה בנק ישראל".
ומה לגבי רכישת המט"ח? הייתה ביקורת רחבה על הצעד הזה בטענה שהוא לא ממש אפקטיבי.
"הדברים הם לא כל כך טריוויאליים. זה נושא מקצועי שיש בו דעות לכאן ולכאן". על רכישות האג"ח היזומות היא אומרת: "אנשים שוכחים שהיינו על סף אירוע פיננסי חסר תקדים. הרכישות של האג"ח הקונצרניות הצליחו להביא לתנועה, הביאו לתחושה של פעילות כשהכל היה מת. וכך גם לגבי הרכישות של האג"ח הממשלתיות, שמאפשרות תנאי מימון זולים (מסייעות להורדת סביבת הריבית, ה' מ')".
במסגרת הנתונים הרבים שהצטברו בבנק ישראל על השפעות הקורונה עלה נתון שהצביע על שימוש הולך וגובר במזומן, מגמה שאמנם נראתה בכל העולם, אך עם עלייה של 21% בשימוש בארץ, ישראל היא בין המובילות בכך בעולם. "שימוש במזומן הוא חלק מסממן של משבר", אומרת גרי. "בצד כל אפליקציות התשלומים, אנשים מחפשים את הדבר המוחשי והמיידי".
מה לגבי שימוש בביטקוין? לא הגיע הזמן להסדיר את זה לאור הפופולריות הגדולה שלו? בנקים מרכזיים במדינות שונות כבר עשו זאת.
"הביטקוין מעורר כל מיני קשיים, אך הוא הופך להיות יותר ויותר שגור, וזה נמצא על שולחן הדיונים גם אצלנו. נכון שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל אנחנו עוד לא בשלים לקבל החלטה בנושא".
"שימו את הציניות בצד"
כפי שכבר הזכרנו, אחד הדברים הבולטים בבנק ישראל, וזה גם עניין שיהיה תחת טיפולה הישיר של גרי, הוא עוצמתם של עובדי בנק ישראל, שהם בין העובדים המצ'ופרים ביותר במגזר הציבורי, בזכות הסכמי שכר מפנקים מתקופות קודמות. כך, למשל, בשנת 2019 עמד שכרם הממוצע של עובדי הבנק על כ-28 אלף שקל. גרי מדגישה כי מדובר בעלות שכר, וכי השכר הממוצע ברוטו עומד על כ-21 אלף שקל לעובד.
לאורך השנים, הוועדים בבנק, סיכלו לא אחת תוכניות של ההנהלה, וכיום, כאמור, מתנהל למשל מאבק על העסקת יועצים חיצוניים על ידי הבנק במיקור חוץ.
למה בעצם בנק ישראל צריך עובדים במיקור חוץ?
"אם יש פרויקט מסוים, אנו מגייסים יועצים ובסיום הפרויקט הם עוזבים את הבנק. ההסכם הקיבוצי גם מאפשר לנו להעסיק יועצים בשיעור מסוים".
בואי נדבר על השכר של עובדי הבנק. זה צורם במיוחד על רקע משבר הקורונה.
"אכן, השכר הממוצע הוא גבוה, אבל כוח האדם בבנק ישראל הוא מאוד איכותי. אנו מתחרים בבנקים, חברות השקעות, חברות טכנולוגיה, ואנחנו באמת רוצים לגייס אנשים איכותיים - אז צריך לשלם קצת יותר. בעבר היו אולי תנאי שכר שהיו מאוד טובים, אבל הדברים מותנו במהלך השנים. חלק מהתנאים מתייחסים לדור א', שהולך ונעלם מהבנק. אבל זה נכון שהשכר הוא שכר ראוי, וטוב שכך. ומה שמשולם מאושר כולו על ידי הממונה על השכר (במשרד האוצר), שהוא הרגולטור לעניין. אבל אני רוצה להגיד לך שכסף זה לא העניין כאן. המקום הזה מחבר, אנשים מחוברים לארגון הזה, הם לוקחים על עצמם משימות. אלה אנשים עם ניצוץ בעיניים, שרוצים לבוא ולתרום".
אולי זאת קצת פחות חוכמה לשמור על ניצוץ בעיניים כשאתה מוצא את עצמך בתקופת הקורונה באחד ממקומות העבודה הבטוחים והמפנקים ביותר במדינה.
"הייתי שמה את הציניות בצד. ברור לחלוטין שיש משהו בעטיפה הזו שנותנת לעובדים תחושה של ביטחון, אבל כשאני מסתכלת על נושא השכר, ואם נשווה עם המתחרים שלנו - שהם כאמור הבנקים, חברות ביטוח, גופי השקעה, הייטק - הרי שאנחנו נמצאים בעולמות אחרים לחלוטין".
בתחילת הקורונה דיברו על סולידריות. ציפו מכולם להקריב כדי להתמודד עם המגפה ולרסן אותה, ורק עובדי המגזר הציבורי המשיכו כרגיל. את לא חושבת שיש מקום שגם אתם בבנק ישראל, יחד עם יתר עובדי המגזר הציבורי, תתרמו את חלקכם?
"משרדי הממשלה, כולל בנק ישראל, צריכים לעשות איזו חשיבה לגבי איך אנו תורמים את חלקנו למאמץ של המדינה הזו להשתקם ולעמוד על הרגליים. אנחנו צריכים להיות מודל לעניין הזה, וזה משהו שאנו חושבים עליו. יש לנו דיונים פנימיים על כך, ואני חושבת שכל המגזר הציבורי צריך להטות כתף ולראות אין אנו עוזרים לאחרים שהתקשו בתקופה הזו".
"איכשהו בדרך למעלה יש איזו דליפה בצינור והנשים נושרות"
גרי מונתה לתפקידה הבכיר בבנק דווקא לאחר סיום התקופה שבה צמרת בנק ישראל הייתה מאוישת בנשים. רק לא מזמן שימשה כנגידה קרנית פלוג, סגניתה הייתה נדין בודו טרכטנברג, והמפקחת על הבנקים הייתה חדוה בר. בצד זה, גם בשוק הפרטי, בראש שלושה בנקים - לאומי, דיסקונט והבינלאומי - עמדו שלוש מנכליות בנק. כיום, את כל ששת התפקידים האלה ממלאים גברים.
את חושבת שאנחנו חווים נסיגה בכל מה שקשור לנשים בתפקידים בכירים בתחום הפיננסי?
"לדעתי זה אקראי, אין פה יד מכוונת. דווקא בתחום הבנקאות עשו כברת דרך ואני מאמינה שבסבב הבא, אם יהיו נשים מועמדות, ייבחרו נשים. אם תשאלי את הנגיד שקיבל אותי לעבודה, הוא יגיד שזה היה נון אישו מבחינתו, העובדה שאני אישה. זה עדיין זה לא אומר שהגענו למנוחה ונחלה, יש לנו עוד דרך לעשות.
"בלימודי המדעים אנו רואים שיש פחות או יותר שוויון בין מספר הבנים למספר הבנות, אך כשמגיעים למעלה - שם רואים הגמוניה של הגברים. איכשהו בדרך למעלה יש מעין צינור דולף, שלב שבו הנשים נושרות, ואותו אנו צריכים למנוע. במכון ויצמן ראינו שהרבה נשים נושרות כשהן נדרשות לעשות את השלב הבא בקריירה, של פוסט דוקטורט בחו"ל. בשלב הזה כבר יש להן ילד או שניים, ועולה שאלה לגבי בן הזוג. אז במכון בחרנו שורה של נשים מוכשרות שעשו דוקטורט בארץ, ונתנו לבני הזוג שלהן מילגות קיום, כדי שלא יצטרכו לחפש עבודה, אלא יוכלו להיות עם הילדים. וזה עבד. זה עשה את השינוי. אנחנו רואים זחילה איטית, אך תקרת הזכוכית נשברה".