סינדרום המתחזה: האנשים שמרגישים מחופשים כל השנה

ליאור הצליח להוציא לפועל פרויקט מורכב מאוד וקיבל על כך שבחים רבים, אבל בפנים הרגיש שכל המחמאות שהורעפו עליו לא באמת מגיעות לו. הוא שייך את הצלחת הפרויקט למזל ולא ליכולותיו הגבוהות כפי שמנהלו התגאה בו. יעל התקבלה למסלול מצטיינים באוניברסיטה למרות הרקע הקשה שממנו הגיעה, אך הרגישה לא שייכת למעמד ולא שווה ביכולותיה לחברים סביבה. המשותף לליאור ויעל הוא ששניהם סובלים מאותו הדבר- סינדרום המתחזה.

האנשים שסובלים מהסינדרום חשים שהם אינם ראויים להישגים שהגיעו אליהם ונוטים לבטל את המחשבה שההצלחה נזקפת לזכותם. במקום זאת, הם יטענו שההישגים שלהם היו עניין של מזל, תזמון או הטעיה, ויבטלו כל מחמאה שקיבלו ויראו בה חסרת חשיבות. מנגד, הם מתייחסים בחומרה רבה לכישלונות ולדברי ביקורת ואלו עלולים להדהד בהם זמן רב. הם מרגישים שהדמות שאחרים רואים בהם היא זיוף וחוששים תמידית מהרגע בו המסכה תתגלה, תקרע מעליהם וזהותם האמיתית תיחשף. כתוצאה מכך, מרבית האנשים לא ידברו על תחושתם מתוך פחד שיתגלו.

אין תשובה אחת לשאלה "מדוע אנשים חווים את הסינדרום?". יש דעה לפיה הסינדרום בא לידי ביטוי כתוצאה מאישיות עם נטייה לחרדה ונוירוטיות בעוד אחרים מתמקדים בסיבות התנהגותיות או רקע משפחתי. לעיתים יתכן שחוויות ילדות השאירו בנו חותם, כמו למשל התחושה שהציונים שלנו אף פעם אינם טובים מספיק להורים שלנו או בהשוואה לאחים שלנו. סברה נוספת היא שגם גורמים סביבתיים יכולים להשפיע עלינו- ככל שהאנשים ייראו או יישמעו כמונו, כך נחוש יותר ביטחון ולהפך.

תסמונת המתחזה מופיעה אצל גברים ונשים במידה שווה, כאשר היא נפוצה יותר בקרב נשים עם צורך גבוה בהישגיות ובקרב גברים הנמצאים במצבי דחק קיצוניים. . כמו כן, התסמונת נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומבוגרים שסומנו כבעלי פוטנציאל/מחוננים ובקרב סטודנטים הנחשבים לחלוצים במשפחה מבחינת הגעה ללימודים אקדמיים. על פי מחקר מקיף בנושא, כ-70% מכלל האנשים יחוו לפחות פעם אחת בחייהם את תסמונת המתחזה כאפיזודה.

השפעת הסינדרום עלולה להביא לפגיעה נפשית בטווח הקצר והארוך. למרות שסינדרום המתחזה אינו מוגדר חלק מהפסיכולוגיה הקלינית, פסיכולוגים ומומחים רבים טוענים שהסינדרום אמתי. תופעת ההתחזות עלולה לשתק ולהגביל את הסובלים ממנה. הפחד והספקות העצמיים הממושכים גורמים לחוסר יכולת ליהנות מהישגיהם ולמצב של התרוקנות אנרגיות פיזיות ונפשיות, וכתוצאה מכן עשוי להוביל לדיכאון.

המחשבות השליליות עשויות להביא ל"אפקט פיגמליון". במילים אחרות, מחשבות של התחזות וחוסר התאמה מביאות לכך שבסופו של דבר אנו יוצרים את המציאות ממנה אנו חוששים, מכיוון שהאופן שבו אדם תופס את עצמו סובייקטיבית, יהפוך בסופו של דבר לאמת הסובייקטיבית שלו אשר תהדהד ליחסיו עם אחרים וליחסיו בעבודה. כך למשל, בקרב סטודנטים המוגדרים כפורצי דרך וחלוצים במשפחתם, ההשוואה החברתית מול סטודנטים אחרים גורמת להם לתחושה שלילית של תחרות לא-פרופורציונלית המובילה לעמדת נחיתות. כתוצאה מכך, הנוכחות בקבוצה מסוג זה לא תעודד אותם להצליח. להפך, היא עשויה להרפות את ידם ולהביא לעיקובם מבחינת הישגים.

לסינדרום השפעה ישירה על הביצועים שלנו ועל התפתחות הקריירה שלנו. מחקרים שנערכו בקרב סטודנטים ואנשי קריירה, מראים שקיים קשר בין תחושת ההתחזות לבין ירידה ברמת השאפתנות וברמת ההשקעה בבניית הקריירה. כמו כן, נמצא קשר בין סינדרום ההתחזות לרמות נמוכות של שביעות רצון מהעבודה ומחויבות לארגון. בנוסף, בעלי הסינדרום יישארו במקום עבודתם פחות זמן וינטו לחפש אפשרויות תעסוקה טובות יותר. יתר על כן, נמצא כי אנשים בעלי דירוג גבוה בסולם תופעת ה'התחזות' מדווחים על תשישות רגשית רבה יותר, על שביעות רצון נמוכה יותר מהעבודה ועל ביצועים טובים פחות. כל אלו תופעות המייצרות שחיקה.

תשמחו לשמוע שסינדרום המתחזה היא למעשה תופעה שעוברת עם הזמן, ולרוב די בלחכות שהתחושה תחלוף. רוב הסובלים מהסינדרום הם צעירים, כ- 25% מהאנשים בשנות העשרים לחייהם, בהשוואה ל-14% מהאנשים בשנות החמישים לחייהם. רק מעטים יסבלו מזה באופן משמעותי בטווח הארוך ויש הנוטים לראות בחוויית ההתחזות, כהתפתחות נורמלית.

ובכל זאת, צעדים שאפשר לעשות עוד היום כדי להתמודד עם הסינדרום:

דברו עם מנטור או מטפל/ת. חלקו את התחושות והמחשבות שמלוות אתכם עם חבר קרוב או עם גורם מקצועי. עזרה מקצועית תעזור לכם להבדיל בין מחשבות לא רציונליות, לבין מחשבות נורמליות וכיצד להתנהל איתן. מטפלים יוכלו לתת לכם כלים כיצד לשבור את המחשבות והפעולות המעגליות של תחושת ההתחזות.

שינוי תפיסה ומחשבה. פרט לעזרה מקצועית, אתם יכולים לעזור לעצמכם להתמודד עם תחושת ה"זיוף". בתהליך שכולל הבנה, עיבוד רגשי והתעמתות עם הרגשות תוכלו להביא להקלה משמעותית בתחושות שלכם.

• הבנה- ההבנה שתחושת הזיוף היא תחושה בלבד ולא עובדה מוגמרת, עוזרת ליכולת ההתמודדות שלנו עם חווית ההתחזות. בעוד עובדה קשה לשנות, את התחושות שלנו בהחלט שאפשר.
• שנו את הדרך שבה אתם חושבים- נסו להבין האם יש פער בין איך שאתם מרגישים לבין התוצאות בשטח או הפידבקים החיצוניים. חשוב להמשיך לזכור שתחושת צביעות והנמכה עצמית מלווים אותנו בסינדרום כברירת מחדל. מומלץ לחשוב למה אתם חושבים את מה שאתם חושבים, להתעמת עם העובדות החיצוניות ולבחון האם קיים פער בין המחשבות הפנימיות לעובדות החיצוניות. יתכן ותמצאו פער מוחלט, למשל אתם חושבים שהפרויקט שלכם היה כישלון בעוד המנהל/ת שלכם והנתונים מראים שהייתה הצלחה מוחלטת. אבל יתכן גם שתמצאו פערים בחלק מהתוצאה. למשל, בעיני המנהלים/ות ניתן לשפר בפרויקט מספר נקודות לפעם הבאה, אך הפרויקט ככללותו נחשב להצלחה.
• השוו את הביקורת שלכם לעצמכם לצורה שבה אתם מבקרים אחרים- אנחנו נוטים לבקר את עצמנו לחומרה בעוד את האחרים בצורה סלחנית יותר. השתדלו לשפוט את עצמכם באותה הצורה שבה הייתם שופטים אחרים. אם אחר הצליח עם הנתונים שלו- האם יש סיבה שאתם או העבודה שלכם לא תחשב הצלחה גם? זכרו שאף אחד לא מושלם.
• מומלץ לנסות ולהגדיר מחדש את הדרך שבה אתם מגדירים הישגים, אך יש לעשות זאת בהדרגה. למשל, במקום להגדיר עבודה קשה ככזו המצריכה 10 שעות עבודה על משימה, קבעו שגם 8 שעות יכולות להיות מספיקות. מדוע בצורה הדרגתית? מפני שכל שינוי עדיף שייעשה בהדרגה ולא בצורה קיצונית, כדי שבאמת יצליח. התרגלו והתאימו עצמכם לשינויים שהחלטתם לגביהם.
• לבסוף, חייכו לדמות שבמראה- הראש מוצף במשפטים שליליים, בפחדים וחששות שכולם ביחד מורידים אותנו ואת תחושת המסוגלות שלנו. לכל מחשבה שלילית הכינו מחשבה חיובית נגדית. למשל "אין לי את הידע שיש לכל החברים שסביבי, אבל אני יכול/ה ללמוד מאוד מהר ותוך כמה חודשים סביר להניח שלא יהיה פער יותר".
• בנוסף, אל תטאטאו הצלחות מתחת לשטיח, זכרו אותם ושמרו אותם לרגעים שקשה. אפשרו לעצמכם לקבל שבחים מאחרים וגם מעצמכם.

אסתר קופר היא אחראית מיתוג מעסיק וסורסינג בקבוצת מלם תים