שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, רחל בר"ג-הירשברג, הורתה לחברת ניקיון ולמרכול אושר עד, לשלם לעובד נתין אריתריאה המבקש מקלט בישראל, שהועסק על ידם במשך כשנה ורבע, לשלם עשרות אלפי שקלים זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו במרכול ומסיומה.
בתביעה ציין עורך הדין דוד בר חוה, בא כוחו של התובע כי תפקידו במרכול היה עובד ניקיון בלבד, ובו עסק עד אשר פוטר. שכרו החודשי עמד על 13,000 שקלים שפוצלו, שלא כדין, בין תלושי שכרו הפיקטיביים לתשלומים הנוספים. על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון. עו"ד בר חוה ציין כי המעסיקה, חברת הנקיון ומרב מזון (אושר עד) הן מעסיקותיו במשותף וגם אם יאמר אחרת הרי שמרב מזון הפרה את חובותיה שבהתאם לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: החוק להגברת האכיפה). על כן חבה בזכויותיו הסוציאליות.
חברת הניקיון הודתה כי היא מעסיקתו של התובע. אולם טענה כי הועסק אצלה כעובד כללי עד לעזיבתו הפתאומית. כמו כן היא מכחישה בכל תוקף את תחולת צו ההרחבה לענף הניקיון על העסקתו, וטענה כי היא פועלת כחברת כוח אדם, וזה עיקר עיסוקה. לגרסתה, שכרו של התובע שולם במלואו וכדין, על פי האמור בתלושי שכרו. בנוסף עותרת אחד מעל כולם לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת, תמורת שעות שהתובע דיווח אך לא עבד ונזקים שגרם לה. מרב מזון (אושר עד) טענה כי שרותי הניקיון שסופקו לה על ידי חברת הנקיון במסגרת מיקור חוץ אותנטי ולא נקשרו בינה לבין התובע יחסי עבודה. ובכל אופן לא הפרה את הוראות החוק להגברת אכיפה.
בית המשפט קבע כי, המעסיקה הישירה היא בעלת עסק למתן שירותי ניקיון ואף מחזיקה ברישיון של קבלנית שירות. בכובעה זה התקשרה עם מרב מזון כקבלן שירות למתן שירותי ניקיון, והעסיקה בפועל את התובע בשירותי ניקיון. "מדובר בעובד מבקש מקלט מאריתריאה שהשפה ואורחות המדינה זרות לו, כך שלא נותר צל של ספק שמדובר בעובד מוחלש אם לא 'שקוף'. כפי שהראנו ועוד נראה מרב מזון 'עצמה' עיניה מראות את אופן העסקתו, ובפרט את דרך תשלום שכרו. הסכם הניקיון אינו כולל פירוט כלשהו בנוגע למבנה שכר עובדי הקבלן שיעבדו אצל מרב מזון בניקיון סניפי המרכול שהיא מפעילה. משמע, אינו מקיים אחר תכלית השקיפות שבחוק להגברת האכיפה. אלא שדעתנו היא שלא לכך כיוון המחוקק. ובפרט מקום בו לא קוימו גם הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, והתובע לא נקלט לעבודה אצל מרב מזון לאחר 9 חודשי עבודה", נכתב בפסק הדין והוסיפו: "כללם של דברים, מאחר שמרב מזון לא קיימה אחר חובותיה שבסעיף 28 לחוק יש לקבוע כי היא אחראית יחד עם אחד מעל כולם לאותן זכויות לפי הוראות החיקוק שנמנו בתוספת השלישית לחוק ואלה שבסעיף 25(ב) לחוק. ולענייננו הפרשות לתגמולים, פדיון חופשה ודמי הבראה".
חברת הניקיון ביקשה גם לקזז מסכום פסק הדין כ-20 אלף שקלים בשל הפסקות ארוכות שיצא העובד ולא החתים שעון. בית המשפט דחה את הבקשה וקיבל את טענת עו"ד בר חוה, וכתבו בפסק הדין, כי באשר לשתי טענות הקיזוז, הן לא נתמכו בדבר ולא הוכחו ואין אלא לתמוה שהתובע המשיך להחזיק בטענות כלליות אלה עד הסיכומים.
בסיכומו של דבר בית המשפט קבע, כי הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, פיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים בסך 14,825 שקלים, פדיון חופשה בסך 7,984 שקלים, דמי הבראה בסך 3,952.5 שקלים. וחברת הנקיון תשלם לתובע, פיצויי פיטורים בסך 16,611 שקלים, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 12,485.5 שקלים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 6,271 שקלים, החזר ניכוי שלא כדין מהשכר בסך 2,143 שקלים, פיצוי מכוח חוק הגנת השכר בשל מתן תלושי שכר שאינם משקפים את שכרו האמתי של התובע, בסך 10,000 ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 שקלים.