זן נדיר: החברה הישראלית שהחזירה את הצבע לאפריקה

כשמנהלי חברת הצבעים הישראלית "נדיר" יצאו למסע עסקים באפריקה הם חשבו שהם עושים עסקאות רגילות של חומרי בנייה. אלא שבאפריקה כמו באפריקה, המציאות מכתיבה את התכנית העסקית כי במקום מדברי שבו שולטים הזנחה ועזובה, כשנכנסת הצבעוניות וחידוש הבניינים, אז היא מאירה את המקומות החשוכים ומוסיפים גוון לחיים של המקומיים כמו להצמיח פרחים במדבר.

עופר בן יעקב, הבעלים והמנכ"ל של החברה, ואקי בלסן, סמנכ"ל השיווק, הגיעו לאפריקה בעקבות ביקוש לחומרי הצבע החדשניים שלהם לפרויקטים עצמאיים ובעקבותיהם הגיעו פרויקטים פילנתרופיים שהבנק העולמי מבצע למען הקהילה באפריקה. במסגרת הפרויקט הבנק מממן שיפוץ של בניינים מוזנחים ברחבי היבשת כמו בתי חולים, אוניברסיטאות, בתי משפט, מרפאות, בתי ספר ועוד. בשנה האחרונה, עקב הקורונה, הפרויקט היפה הזה נעצר בגלל עצירה של כספי התרומות, אבל הפרויקטים הקבלניים העצמאיים של החברה כמו שיפוץ ארמונות ובתי מלון ממשיכים להתקיים. עד היום נעשו כ- 100 פרויקטים של שיפוץ ובנייה מחדש שהחברה השתתפה בהם.

הכול החל בשנת 2005 עם חידוש נמל תל אביב, כשהעירייה ביקשה לכסות את המבנים הנבנים ליד הים עם חומרי צבע שיישארו עמידים לאורך שנים רבות ולא יתיישנו ויתבלו עקב לחות ומליחה. חברת "נדיר" שבאותם ימים פיתחה מוצר חדשני ופורץ דרך של צבעים העמידים בתנאי מזג אוויר קיצון של חום, לחות, פרקי גשם כבדים וסביבה מליחה, הרימה את הכפפה ונענתה לאתגר. שלוש שנים לאחר מכן, אדריכל ישראלי שיזם פרויקט של בית מלון בניגריה חיפש צבע שיכול לעמוד בתנאי מזג האוויר האפריקאי. הוא התרשם מעמידות הצבע שעל בנייני נמל תל אביב והחליט להשתמש בחומרים האלה לפרויקט שלו. אט אט קבלנים אפריקאים מקומיים החלו גם להתעניין בחומר החדש וראו שהוא עושה נפלאות למבנים ובזכותו הם נשמרים יפה לאורך זמן רב בכל תנאי מזג אוויר גם הקיצוני ביותר, דבר שיחסוך את תחזוקת הבניין לאורך שנים וגם את עבודות התחזוקה התדירות.

השמועה אודות חומרי הצבע החדשני והייחודי פשטה ועברה מפה לאוזן כך שיותר ויותר קבלנים הזמינו את חומרי הצבע האלה עד שאקי בלסן, סמנכ"ל השיווק של "נדיר", מצא את עצמו אחת לחודש טס ליבשת בכדי לספק מענה לביקוש ההולך ומתעצם. בשלב מסוים, יזמים שעבדו על פרויקטים פילנתרופיים למען הקהילה של הבנק העולמי גם הם המליצו לבנק על חומרי הצבע החדשניים של החברה הישראלית. זה נעשה במסגרת אחת מפעולות התמיכה הרבות של הבנק העולמי עבור אפריקה, בדרך של התחדשות ושיפוץ כללי כחלק מתכנית רב שנתית של לסייע למדינות עניות במימון מדינות עשירות בעולם. על פי תנאי התכנית החדשה, הכסף הולך ישירות לפרויקטים עצמן ולא לראשי המדינות או לממשלות כפי שהיה נהוג בעבר.

כשמנהלי "נדיר" החלו להעסיק אפריקנים, הם דאגו לעשות זאת עם הרבה רגישות והתחשבות ולפעול לפי כללים מסודרים של חוקי עבודה בכדי שהעבודה תישא פירות. "הקושי האמתי בעבודה באפריקה זה לראות אנשים שעובדים תמורת סכום זעום בגלל העוני שהם שרויים בו, לכן החלטנו להשקיע בהכשרה של הפועלים", אומר בלסן, "הם הגיעו חסרי ידע במקצועות הבנייה, לכן נדרש מאתנו להשקיע בהכשרה של כל מי שהגיע ללא אבחנה בין מי שמכיר את העבודה לבין מי שלא מכיר אותה. כדי לתת להם הזדמנות לפרנסה, הכשרנו את כל מי שרצה לעבוד כי הבנו שאם האנשים שם לא עובדים, אז אין להם מה לאכול. ממש כך. ידענו שהעבודה הזאת יכולה להשאיר אותם מעל פני המים. ההכשרה התקיימה בבניין האוניברסיטה ובסופה הם קיבלו מאיתנו תעודת הסמכה לעבודות טיח צבעוניות".

החברה ביצעה עד היום כ - 100 פרויקטים בכל היבשת ולכן החליטה לעבוד עם חברות קבלן שמגייסות פועלים ומעסיקות את אותם פועלים בכל הפרויקטים. "מבחינתנו כיוונו לחברות מאורגנות ומסודרות עם קליטה מסודרת של העובד ולא חאפרים חלילה. דאגנו שהעבודה תיעשה ברמה הכי גבוהה של בטיחות עם ביגוד של החברה, כלי עבודה, סרבלים וקסדות הכל בכדי לשמור על חיי האנשים".

במשך הזמן נרקמו גם קשרים אישיים בין הצוות הישראלי לאפריקנים. היה שם מישהו שממש נכנס לך ללב?

"כן. לגמרי", אומר אקי בגאווה. "בעבודה שלנו בקונגו כל מי שלובש וסט כתום הוא מנהל צוות ודרכו ידעתי איפה עומדת העבודה. יום אחד אני מגיע ורואה שקוסנגו, אחד המנהלים, חסר. בירור קצר העלה שהבן שלו הלך לעולמו ולכן הוא לא הגיע לעבודה. אלא שבוקר למחרת ראיתי שהוא בא לעבודה. ניגשתי ושאלתי אותו לשלומו והוא סיפר לי על כך ששכל את בנו עקב מחלה. לא הבנתי למה הוא מיהר לחזור לעבודה ואמרתי לו שהוא יכול לקחת יומיים חופש בבית ולהתאבל על בנו, אבל הוא סירב בתוקף כי יומיים חופש זה אומר שאולי מישהו אחר יתפוס את מקומו ולילדיו לא יהיה מה לאכול. ניסיתי לשכנע אותו ולתת לו תשלום מראש על העבודה אבל גם לזה הוא סירב. לבסוף הוא הסכים, אבל גם כאן ראיתי שהוא מגיע מדי פעם לאתר הבנייה להשגיח שאף אחד לא לוקח ממנו את העבודה. הסיפור הזה לימד אותי שכוח ההישרדות של האדם חזק מכל כוח אחר. האנשים האלה אין להם זמן להתאבל על המתים שלהם כי ההישרדות היא מטורפת. זאת אפריקה לצערנו. מקום של עוני וקושי רב. וזה המקום שאמרתי לעצמי תודה לאל על המקום הזה שנולדנו בו והחיים שלנו כאן מסודרים וטובים יחסית. לאחר מכן יצא לי להכיר אותו מעט יותר וראיתי שמדובר בבחור ממש אינטליגנט וחביב. כאב לי הלב עליו כי אם הוא היה חי במקום אחר אז הוא יכול היה להצליח מאוד מאוד. אנחנו צריכים להגיד תודה על המקום הזה שנולדנו בו".

ונשארתם בקשר אתה וקוסנגו?

"הוא נכנס לנו ללב ובמשך תקופה ארוכה שלחתי לו מתנות לילדים, עודדנו אותו מאוד ללימודים גבוהים ובשלב מסוים החברה החליטה לממן לו לימודי הנדסת בניין באוניברסיטה ולממן את זה מתוך שכר העבודה שלו. ככל שאני נמצא יותר באפריקה, אני מבין שצריכה להיות פה התגייסות עולמית כדי לשנות את המציאות שלהם, כי בלי התערבות כוללת זה כמו טיפה בים. אז במקומות שאני יכול לשפר, אני עושה זאת. אבל זה כל כך גדול ועצום שמה שאנחנו לא עושים זה טיפה בים. הבנק העולמי מנסה לעשות פה שינוי חשוב ואני מקווה שנגיע למצב שהמציאות שלהם אכן תשתפר".

באחת מנסיעות העסקים של אקי בקונגו, הוא שם לב למבנה מיוחד, מוזנח מאוד, הממוקם בצדי הדרך ועליו מתנוססת כתובת רש"י. הוא ביקש מהנהג לעצור לרגע וכשהוא יוצא מהאוטו הוא מבחין כי מדובר בבית כנסת עתיק. לאחר שחקר מעט, הסתבר לו שבית הכנסת הזה טומן בחובו סיפור היסטורי של קהילה יהודית שהתקיימה במקום במשך מאות שנים ואחרי שהזקנים נפטרו לא היה דור המשך.

"נסעתי באוטו ברחבי קונגו, הגענו לעיר בשם ללומבשי שנמצאת במחוז קטנגה ופתאום ראיתי את הקיר הזה עם כתובת רש"י. הבנתי שהמושל שהוא גם סגן נשיא קונגו החליט שלא הורסים את המבנה והוא העביר חוק שהמבנה הוא מקור הברכה, ההצלחה וההגנה של הקהילה במקום ולכן הוא מותיר את הבניין על כנו והוא גם הציב שומר. מכיוון שהבניין עמד במקום שומם ומוזנח, באותו רגע כשנודע לי הסיפור של בית הכנסת, החלטנו בחברה לשפץ אותו בהתנדבות כתרומה וזיכרון ולהחזיר את המבנה לקדמותו. לאחר מכן הסתבר לנו שסבו של מושל המחוז הוא יהודי והוא קבור בנתניה".

מה מיוחד במוצרים של נדיר שסיפקתם לאפריקה?

"מדובר במספר מוצרים: טיח צבעוני סיליקוני שהוא המוצר הייחודי של חברת נדיר והייעודי לטמפרטורת קיצון של היבשת האפריקנית. מלבדו יש גם שליכט לסוגיו, צבעים על בסיס אקרילי לשימוש חיצוני ופנימי, תוספים ייעודיים לרצפות בטון דקורטיביות, מוצרי תשתית כהכנה ותמיכה לגמר דקורטיבי. למוצרים האלה ייעדנו סל מוצרים שיכולת העמידות שלהם גבוהה. הם מבוססים על שרפים סיליקוניים שהם ייעודיים לטמפרטורות קיצון כמו באפריקה. חום מאוד גבוה, לחות מאוד גבוהה, פרקי גשם כבדים כמו מונסונים וסביבה מליחה שמוצרים סטנדרטים לא יחזיקו מעמד. לדוגמא, חידוש המבנה ההיסטורי של בית המשפט בקונגו. מדובר במבנה עצום ממדים בן 20 אלף מ"ר מהתקופה הקולוניאליסטית של הצרפתים במאה ה- 19 שנזנח במשך שנים רבות והגיע למצב קטסטרופלי של קירות מתפוררים עם עובש וטחב. כעבור חודש של עבודות אינטנסיביות שכללו שימור האלמנטים האדריכלים המיוחדים, המבנה האדיר הזה שופץ, נצבע מחדש בלבן צחור כיאות לבית שנעשה בו צדק וכך הוא חזר להדרו".

איך הם תופסים אותנו? את הישראלים?

כששיפצנו את האוניברסיטה בקונגו, הגיע שר החינוך ואיתו צוות טלוויזיה לעשות עלינו כתבה. הציגו אותנו בתור מי שהביאו את הטכנולוגיה החדשה הזאת שנקראת "נדיר" שמגיעה מישראל והיא זו שתשמר את הבניין לאורך שנים. הם מעריצים את ישראל בגלל שהם רואים את ההצלחה והעשייה שלנו: מדינה צעירה וחדשה שמצליחה כנגד כל הסיכויים בזמן קצר מאוד בסביבה של אויבים - כל זה גורם להם לרצות ללכת בעקבותינו.

כשתסתיים הקורונה אתם מתכוונים להמשיך עם הפרויקט?

"הפרויקט הזה ימשיך בוודאות. הוא נועד לעשות טוב לעולם וברגע שיחזרו לשגרה והמציאות תתייצב אז ללא ספק הוא ימשיך כי העבודה שם לא הסתיימה. הפרויקטים הפילנתרופיים הם לא משהו שיגמר ביום אחד. אפריקה צריכה את זה. כרגע הפרויקט נעצר בגלל סגר במדינות אפריקה מצד אחד ומצד שני הרבה מדינות שהיו תומכות פילנתרופיות גדולות בבנק העולמי, עסוקות עכשיו בכלכלות שלהן, המשאבים מוגבלים יותר. אך חברת "נדיר" ממשיכה עם פרויקטים קבלניים עצמאיים כמו בתי מלון, בתי מגורי, ארמונות".