כיום יש בידי המדינה אפשרויות רבות לאכוף חוק שמירת החופים וכן לדרוש פיצויים בגין עוולות הזפת. לא ייתכן שמי הים והחופים יזוהמו בשל מחדלים של אוניות אשר נמצאות במים הטריטוריאליים ומחוצה להם. על המזהם לשלם עבור כלל הנזקים שנגרמו ויש ליצור הרתעה שלמזהם לא יהיה כל אינטרס לגרום לנזקים.
לדעתי ניתן יהיה לאתר את האונייה, הסוכנות מטעמה פעלה ולהגיש נגדה תביעה לצורך פיצויי בגין הנזקים שנגרמו מעבר להליכים הפלילים שניתן לנקוט כנגד המעוולים.
ב-4 באוגוסט 2004 אישרה הכנסת את חוק שמירת הסביבה החופית אשר נועד להבטיח את שימורה של רצועת החוף מפני פגיעה מעשה ידי אדם. הוראות חוק החופים שלובות בחלקן בדין הפלילי והסנקציה בגין הפרתן הנה קנס ולעתים אף מאסר. הקביעה כי הפרת הוראות חוק אלה מהווה עבירה פלילית, יש בה כדי להטמיע את חשיבותו של החוק ואת החומרה שבהפרתו. המדינה יכולה לתבוע בגין פגיעה במשאביה הלאומיים ו"מעלה בדרגה" את חומרת מעשה ההפרה ומדביקה "תווית" פלילית לאחראי לפגיעה במשאבים אלו.
מלבד הסדרת ההגנה הסביבתית במערכת החקיקה הפלילית, לדעתי ראוי שתהא הגנה נוספת גם במישור האזרחי. אם על פי החוק הפלילי הוכרה פגיעה זו כגורמת נזק, אין סיבה שלא יתאפשר לאזרח לתבוע את המפר על פי המשפט האזרחי-נזיקי. משני צידי המתרס של הסכסוך האזרחי הפוטנציאלי, נמצאים בעלי הזכות לאיכות סביבה ובעלי האינטרס הכלכלי לפתח, לבנות, לנוע וכיוצא באלה, בסביבה החופית.
בנוסף, ניתן להשתמש באפשרות שהייתה קיימת עוד לפני חקיקת חוק שמירת הסביבה החופית, לנקוט בהליך מנהלי, לצורך הגנה על החופים כמו שכבר הוצע. ניתן לשפר הליך זה באמצעות מתן מעמד לארגונים לשמירה על הסביבה החופית (בדומה להסדר שנעשה בחוק צער בעלי חיים).
הרעיון הוא כי נוסף לאפשרות להגן על החופים באמצעות ההליך המנהלי, תהיה אפשרות לתבוע את המפר בתביעה נזיקית אשר ייקבע לצדה תמריץ לתבוע ולהגן על החופים. שני המסלולים הללו - הן המסלול המנהלי והן המסלול הנזיקי - ייועדו להשיג את אותה מטרה והיא שמירה על רצועת החוף הצרה שעוד נותרה לנו.
מטרות דיני הנזיקין הכלליים נועדו להשיג מניעה, הרתעה יעילה, צדק פרטני וחברתי. יש לכלול מטרות אלה בחוק ולאורן לגבש מדיניות שיפוטית שתעלה את סטנדרט ההתנהגותי הנדרש מהמפרים הפוטנציאליים. זאת, תוך שימור גמישות לבחינת יעילות ההרתעה שתושג במקרה הפרטני, למשל, באמצעות השימוש במנגנונים השונים מכוח חוק החופים המעניקים גמישות ויכולת הכרעה טובה יותר. מלבד היעילות וההרתעה תושג מטרה אשר לא נופלת בחשיבותה והיא הפנמת ערך הזכות לאיכות הסביבה )והסביבה חופית בכללותה).
כלכלנים רבים רואים במטרדים אקולוגיים בעיה לא רק של הנפגעים מן המטרד אלא בעיה כללית יותר של הקצאת מקורות בלתי יעילה במשק, הנוצרת כיוון שהמפר/המזיק אינו מביא בחשבון את ההשפעות החיצוניות השליליות של מעשיו. באמצעות מתן זכות לתביעה נזיקית בגין הפרת החוק, ניתן תמריץ (בצורת פיצוי) לאזרח להביא את עניין ההפרה לערכאות, דבר המסייע לאכיפת החוק.
אמנת ברצלונה לטובת ישראל
ישנה התקדמות בפסיקת בתי המשפט ואף בדיני חברות כאשר יש נחיצות להצגת נתונים של שמירה על הסביבה.
בית המשפט קבע לפני כחצי שנה, שאחריות זו של קצא"א (קו צינור אילת אשקלון) חלה גם על המנהל מתוקף מעורבותו כיוזם ההתקשרות וכבעל הסמכות להחליט על ביצוע העבודות, בעודו מודע לאפשרות הפגיעה באלמוגים. בגין הרשעתם חויבו קצא"א והמנהל מטעמה, כל אחד, בקנס בסך 50,000 שקל וחתימה על התחייבות להימנע מעבירות בסך 30,000 שקל. גם בעניין זה נדחו טענות קצא"א ומנהלה. נקבע כי יש כיום אפשרות להטיל אחריות אישית על המנהלים בשל הפעילות של החברה.
ניתן לראות את פעילות עמותת צלול אשר פועלת רבות בכדי לשמור על הנכסים האקולוגים של מדינת ישראל. בערעור תפיסת מקרקעין מלפני כ-4 שנים עתר דניאל מעוז נגד ועדת המשנה רווה ובית המשפט מנע בנייה על חוף פלמחים. בנוסף, יש תקנים של איכות סביבה ISO14001 ו-9001 המהווים דרישות במטרה למנוע פגיעה באיכות הסביבה כגון שפכים, פסולת, שימוש במים ובאנרגיה.
לפי הממצאים שמתקבלים כעת, מדובר על אירוע של עבריינות סביבתית שהתרחשה למעלה מ-50 קילומטר מחופי ישראל ומחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. יחד עם זאת, ישראל חברה באמנת ברצלונה, על פיה מדינות ואוניות מחיוביות לדווח על כל אירוע חריג, בוודאי אירוע מסוג כזה של דליפת שמן, לכל המדינות והגורמים הרלוונטיים. אנו למדים מהתקשורת כי ישנם כרגע מספר אוניות חשודות בגרימת דליפת השמן.
אם וכאשר תימצא האונייה שגרמה לזיהום, ולפי דגל המדינה שנושאת הספינה שגרמה לכך, סוגיית הפיצוי הכספי ייסגר בין המדינות וייקבע מנגנון לפיצויי כספי וכן כצעד הרתעתי בכדי שמקרים מעין אלה לא ישנו בעתיד. המדינה שתשלם הפיצוי ודאי תתבע פיצוי מבעלי חברת האוניות שגרמה לנזק.
קיימת התקדמות בעולם ככלל וכן במדינת ישראל בכל הטיפול ובמודעות לנושאים הסביבתיים. יש להמשיך במגמה ולקדם חקיקה ואכיפה וכן ליצור אינטרסים משותפים עם המדינות השכנות כדי למנוע מקרים מעין אלו וזיהום סביבתי מיותר אשר גורם לנזקים בלתי הפיכים לרצועת החוף ולמי הים. המגמות בעולם הינם ליצור עולם טוב יותר ונקי מזיהום אוויר .
לסיום, נשאלת השאלה האם הרשויות במדינה יכלו לדעת על הנזק מבעוד מועד בכד למנוע אותו. לדעתי המדינה לא יכולה לעקוב מדי יום 24/7 אחר כל אוניה ששטה גם מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה למיקרה שיקרה מיקרה נוסף בעתיד. אומנם בעקבות המקרה נבחנו תמונות לווין וכנראה בעקבות כך גילו כתם שמן נוסף שנכון לעכשיו לא יגיע לחופי ישראל, אך זה לא משהו שניתן להשקיע בו תקציבים סבירים למעקב יום יומי.
.
הכותב הוא בעל משרד העוסק בתביעות נזיקין