שוב אנו מציינים את יום האישה הבינלאומי, הזדמנות מצוינת לבחון את טיב השוויון המגדרי בתחומים השונים בחברה הישראלית. אחד התחומים שעברו טלטלה בשנה האחרונה בעקבות נגיף הקורונה הוא עולם התעסוקה. כבר בנקודת הפתיחה היו הנשים עקב אכילס של עולם התעסוקה הישראלי, ומאחר שהקורונה פגעה בעיקר בשכבה החלשה, הרי שבשוק התעסוקה הנפגעים העיקריים היו העובדים החלשים, בהם בעיקר נשים. החיסונים כבר כאן, אך נזקי הקורונה כנראה ימשיכו אתנו הלאה, תחילה אנו צריכים להבין מה חוללה הקורונה לנשים בעולם התעסוקה ואולי היא בכלל הביאה איתה בשורה.
נראה שגם הקורונה התאפיינה באפליה מגדרית בעולם התעסוקה, נשים נפגעו יותר מגברים. מתוך 875,231 תביעות לדמי אבטלה אשר הוגשו בין ה-1 למרץ לבין ה-10 במאי בשנת 2020, 56% הוגשו על ידי נשים. בחשבון פשוט מדובר ב-487 אלף נשים מובטלות. לפי הנתונים נשים צעירות נפגעו מהמשבר בצורה הקשה ביותר בקרב הגילאים 20-24: 50.5% מהנשים איבדו את עבודתן לעומת 39.5% מהגברים (ליאורה בוורס, מרכז טאוב 2020).
אם נסתכל על ענפי המשק השונים בהן נשים מועסקות, נבחן בכל ענף את אחוז הנשים המועסקות ונשווה אותו לאחוז הנשים שהגישו תביעה לדמי אבטלה באותו הענף, נגלה תמונה מדאיגה. בכלל ענפי התעסוקה שנבדקו במשק, פרט לתחום הנדל"ן, אחוז הנשים שהגישו תביעת אבטלה בענף מסויים היה גבוה מאחוז הנשים המועסקות באותו ענף. לדוגמא, בסך הכול נשים מהוות כ-76% מהעובדים במקצועות הבריאות, ו83%- מהמגישים תביעות לדמי אבטלה הן נשים. בענף הטכנולוגיה המידע והתקשורת, נשים מהוות כ-41% מהעובדים, ומתוך כלל המגישים תביעות אבטלה בענף זה, מדובר על 54% נשים (ליאורה בוורס, מרכז טאוב 2020).
מגמה קבועה זו מצביעה על כך שמעבר לפגיעת הקורונה בענף, ישנם סיבות נוספות שהובילו לפגיעה משמעותית בתעסוקת נשים בתקופת הקורונה. למה בעצם נשים יותר פגיעות מגברים בזמני משבר?
התפיסה החברתית והתרבותית בישראל עדיין רואה נשים כמי שאחראיות על משק הבית וגידול הילדים. על פי מחקר של משרד הכלכלה ("נשים בשוק העבודה", אסנת פיכטלברג-ברמץ 2016), אשר בחן את אופן חלוקת משימות ניהול משק הבית בין האב לאם. 5% בלבד מכלל משקי הבית העידו שהאב לוקח על עצמו את מלוא האחריות על מטלות משק הבית. ב-73% ממשקי הבית, עיקר המטלות או כולן מוטלות על כתפי האם. מציאות זו באה לידי ביטוי בעולם התעסוקה בכך שאמהות עובדות פחות, נוטות לעבוד במשמרות חלקיות ובתפקידים זוטרים יותר, משתכרות פחות, ומתקשות להתקדם ולקבל קביעות בעקבות חופשת לידה. כך גדלים הסיכויים שלהן לאבד את עבודתן במסגרת משברים.
כמו כן, משבר הקורונה הביא לסגירתם של בתי הספר והגנים למשך חודשים. אם ברוב משקי הבית האחריות לגידול הילדים מונח על כתפי האם, כך שהפתרון ההגיוני מבחינת המשפחות הוא ששהנשים יפסיקו לעבוד ויטפלו בילדים. בנוסף, בראש 152 אלף משקי בית עומדת אם יחדנית, לעומת 20 אלף משקי בית בהם עומד אב יחדני (המוסד לביטוח לאומי 2020). כך שמציאות של עבודה לצד טיפול בילדים בתקופת הקורונה היא כמעט בלתי אפשרית הסיכוי של אימהות שעבדו לפני הסגר, לעזוב את עבודתן או להיות מפוטרות גדול ב-47% מהסיכוי המקביל בקרב גברים (2020 Andrew et ak), ולכן יותר נשים חד הוריות מצאו עצמן ללא תעסוקה.
אבל - וזה אבל משמעותי, במציאות הקודרת הזו, שהקורונה רק העצימה, יש גם נקודת אור: הטמעתן של שיטות עבודה לניהול מרחוק בשוק התעסוקה, מה שמאפשר בעתיד גמישות תעסוקתית שתפעל לטובתן של נשים. גמישות זו באה לידי ביטוי בענפים בהם השכר הממוצע גבוה בהרבה מהשכר הממוצע במשק, מה שעשוי לקרוץ לנשים רבות לפנות לענפים אלו ולקחת חלק במעגל התעסוקה. מציאות זו תתרום לצמצום אי השוויון המגדרי ולאיזון בריא בין עבודה ומשפחה גם בקרב נשים וגם בקרב גברים. בפועל לא משנה אם האישה עובדת, או בוחרת לנהל משק בית ולחנך ילדים - מה שחשוב שהבחירה היא בידיה, ואנו כחברה צריכים לאפשר לה מציאות אופטימלית אשר תתן ביטוי לבחירותיה ולפוטנציאל הגלום בה.
הילה קניסטר בר דויד היא מנכ"לית מועדון צרכנות "שלך" ומנכ"לית העמותה לקידום מקצועי