משאבי כדור הארץ הם סופיים. איך גורמים לכלכלה מעגלית?

פרויקט של משרד הכלכלה, שהופך פסולת של מפעל אחד לחומר גלם של מפעל אחר, הצליח בשנת הפיילוט שלו לחסוך למשק יותר מ-10 מיליון שקל, למנוע הטמנה של 23 אלף טון פסולת, ולמנוע פליטה של 30 אלף טון פחמן דו חמצני - כך אמר לאחרונה ד"ר אריק ריבקין, מנהל תחום כלכלה מעגלית במשרד הכלכלה, בכנס שנערך בנושא והוסיף כי "בחמש שנות הפרויקט אנחנו צופים לחסוך בסך הכל בין 100 מיליון ל-150 מיליון שקל".

פרויקט זה הוא ביטוי של מהלך אסטרטגי בו נקטה הממשלה, שמבקשת ליישר קו עם האיחוד האירופאי בכל הנוגע לאימוץ עקרונות הכלכלה המעגלית, כקו מנחה לטיפול בפסולת בישראל. מדינת ישראל נושאת עיניה לאיחוד שהנחה את החברות בו להשקיע מאמצים בחילוץ והשבה מקסימליים של חומרים שניתנים לשימוש חוזר בתעשיה מתוך זרם הפסולת.

הפילוסופיה שעומדת מאחורי שיטת הכלכלה המעגלית גורסת כי מוטב להציב אלטרנטיבה למודל הליניארי של "לקחת, להשתמש/לצרוך, לזרוק", שמהווה שיטה בזבזנית שצורכת כמויות גדולות של חומרים, תוך התעלמות מזמינותם (העתידית) ומההשפעות של צריכתם והשלכתם. התזה מבוססת על הנחה שמוטב לכולנו לקחת בחשבון: משאבי כדור הארץ הם סופיים ולפיכך היכולת להמשיך ולקיים את שרשרת הצריכה והזריקה, אינה יכולה להמשיך ולהתקיים לאורך זמן. על מנת להציל אותנו מעצמנו, אנו נדרשים לשינוי תפיסתי שיבוא לידי ביטוי בניצול מירבי של המשאב טרם יסיים את תפקידו.

גם אם נטמון את הראש עמוק בחול, כבר לא ניתן ליפות עוד את המציאות : אנו חיים מעבר לגבולות כושר הנשיאה של כדור הארץ וצועדים בבטחה לעבר מציאות בה הצריכה האנושית תעלה משמעותית על שטח האדמה שנדרש לסיפוק משאביה ולקליטת הפסולת של אזרחי העולם.בהקשר המקומי, הצפי הוא כי עד לשנת 2030 צפויה לגדול אוכלוסיית ישראל ל 11 מיליון תושבים, מה שצפוי להמשיך ולכלות את המשאבים הטבעיים ולהקשות על הטיפול בפסולת.

על מנת להבין עד כמה ישום של כלכלה מעגלית נחוץ להשרדות שלנו, להלן 5 דברים מעניינים שעל כולנו לדעת:

המציאות העכשווית של "המהפכה התעשייתית הרביעית",יוצרת זרמי פסולת חדשים, שלא היו מוכרים עד כה. וכך למשל, עד סוף העשור יגיע היקף הפסולת האלקטרונית ל-100 מיליון טונות בשנה. עד אמצע המאה יווצר הצורך להתמודד עם לא פחות מ 80 מיליון טונות פסולת של שאריות מתקנים לייצור חשמל מאנרגיית השמש. וכך גם למשל, בתוך כארבע שנים, יגדל מספר הרחפנים שיוצאים מכלל שימוש בשנה אחת ל-5.3 מיליון. וכל זאת בטרם התייחסנו לטירוף שכרוך סביב סילוק הפסולת בעקבות התרחבות השימוש במסחר האינטרנטי. וכן, איני איש בשורות בהקשר של פסולת אלקטרונית: עד שנת 2040 סמארטפונים בלבד צפויים לזהם את כדור הארץ כמו כל כלי התחבורה כיום.

על פי מחקרים: לייצור טלפון נייד אחד, ישנה השפעה סביבתית שלילית הזהה לרכב חדש הנוסע אלף ק"מ. לא צריך להיות מדען של פיזיקה קוואנטית בשביל להבין כי הכפלת כ 3 מיליארד טלפונים ניידים שנמצאים בשימוש ברחבי העולם בהיקף הנזק הסביבתי האמור, יוצר מציאות עימה איש מאיתנו לא רוצה להתמודד, אליה כולנו צועדים בצעדי ענק, עם הסמארטפון ביד. ומה קורה בישראל ככלל בתחום מחזור הפסולת האלקטרונית?היקף המיחזור מייצר כ-70% מסך הרעלים המסוכנים, הגיע בשנה שעברה לשיא ועומד על לא פחות מכ-60,000 טון. על פי הערכות, מידי שנה נזרקים בישראל כ 120,000 יחידות מכשירי חשמל גדולים: מכונות כביסה ומייבשים, מדיחים ותנורים וכמות מוטרפת של כמעט חצי מיליון יחידות מכשירי חשמל קטנים, כמו גם 100 אלף מחשבים אישיים. למעשה, רק בשנה החולפת נזרקו למעלה מ-10 מיליון מכשירים אלקטרוניים בישראל. הפסולת הזאת, אמנם מהווה רק כ-2% מכל כמות הפסולת המוצקה, אבל היא מייצרת כ-70% מסך הרעלים המסוכנים, ביניהם: כספית, עופרת, סלניום, בריליום, קדמיום, בדיל ומעכבי בעירה בחלקי הפלסטיק השונים.

על פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה, כל ציוד אשר בא במגע עם חומרים מסוכנים ועלול להשאיר עקבות ולהביא לפגיעה באדם, טבע או רכוש נחשב בהגדרתו לציוד מזוהם ומחייב את בעליו להשמדה מסודרת או לטיהור באמצעים העומדים לרשותו או לרשות החברות המתמחות בתחום, כאשר השלכת ציוד מזוהם באופן לא מבוקר הינה עבירה פלילית. אין כמעט ענף תעשייתי או הליך יצור שאינו מותיר עקבות בציוד עימו בא במגע. כך למשל, סמרטוטים ממוסכים/תעשיית הדפוס או סמרטוטים מחדרים נקיים- דינו של החומר לטיפול כציוד מזוהם. גם מסנני שמן המצויים ברכב של כל אחד מאתנו מפונים לאתרי קצה ייעודיים- על פי חוק, ממוסכים וכך גם כל צינורות בהם עברו חומרים מסוכנים, החל משפכים ו/או כימיקלים וכלה בדלקים ושמנים הינם ציוד מזוהם. אולם ישנםן עוד דוגמאות פחות טריוויאליות שאיש אינו מעלה על דעתו כי נדרש לטפל בהם באופן הזה.

כך למשל, ספוג המצפה קירות מטווחים, הסופח אליו עופרת מכדורי התחמושת- הינו ציוד מזוהם בחומרים מסוכנים (עופרת, גם ברמה נמוכה מאוד מוגדרת כחומר מסוכן ועליוה להיות מטופלת באותו אופן בהתאם להגדרתוה. מה שמרתק בכל הסיפור הוא כי חרף הנחת היסוד כי לא ניתן לעשות שימוש בציוד שבא במגע עם חומר מסוכן, בפועל, קיימת כיום טכנולוגיה שמאפשרת זאת, מציינים בחברת עלה שירותי אקולוגיה - מהחברות הגדולות בישראל בתחום המחזור והטיפול בפסולות תעשייתית " במקום להטמין את הציוד כבעבר, מה שגורר פגיעה סביבתית, ביכולתנו לבצע טיפול המאפשר שימוש חוזר בסמרטוטים מחדרים נקיים " הסמרטוטים המטוהרים עוברים לשימוש בתעשיות אחרות ומשום שמדובר בחומר ממוחזר ביכולתנו גם לחסוך בהוצאות ללקוחות המשתמשים בסמרטוטים הממוחזרים". בחברה מציינים כי לטובת חיסכון ניכר בעלויות, הם מבצעים מיון ודחיסה על מנת לצמצם נפחים, במידת האפשר ובוחנים באופן פרטני בעבור כל לקוח, אפשרות למחזור של חלק מהפסולות.

סך חומרי הגלם ששימשו את ענף הבנייה בישראל הסתכמו בכ-65 מיליון טון, היקפים אשר צפויים לגדול בשנים הקרובות ולהגיע לרמה של 95 מיליון טון בשנת 2040. במילים אחרות:הענף הבנייה אחראי על כרבע מפליטות החלקיקים של התעשייה, 16% מפליטות תחמוצות החנקן בתעשייה, וקרוב ל- 10% מפליטות גזי החממה. מדובר על לא פחות מ היקף של כ- 3.7 מיליון טון של פסולת אותה יש לנתב בחזרה לענף הבנייה, על מנת ליישם באופן יעיל את שיטת הכלכלה המעגלית במלואה. אלא שהמציאות האוטופית עוד רחוקה : על פי מחקרים בנושא, היקף מחזור פסולת הבניין בישראל מגיעה ל 40% בלבד כאשר לא פחות מ 33% מוטמנים בקרקע וכ 27% מושלכים בשטחים הפתוחים. על פי מחקר ממשלתי חדש, העלאת אחוז המחזור בענף ל-75% תביא לחיסכון ענק של כ- 2 מיליון טון חומרי כרייה וחציבה בשנה, או אם תרצו, כמות שמספיקה למילוי של 20 גורדי שחקים ממוצעים.

על פי היעד הלאומי שהמדינה הגדירה לעצמה, עד סוף 2030, 51% מהפסולת בישראל תעבור תהליכי מיחזור, כאשר חלקו היחסי של הפסולת העירונית עומד על כ 6 מיליון טון, כשמתוכם 40% מהווים מרכיב אורגני. ומה בנוגע לפלסטיק?העלייה בצריכה של פלסטיק צפויה להגדיל בעשורים הבאים את כמות הפסולת העירונית לנפש ואת כמות פסולת הפלסטיק לנפש. בישראל הכמות הנוכחית של פסולת היא כ-1.7 ק"ג לנפש ליום, והיא צפויה לעלות ל-2.0 ק"ג לנפש ליום ב-2030. פסולת פלסטיק מגיעה כיום ל-18% מכלל הפסולת העירונית, וצפויה לעלות ולהגיע לכ-25% ממנה, דהיינו 0.5 ק"ג לנפש ליום ב-2030. העליה הדרמטית, באה גם בעקבות המעבר לקניות באינטרנט ושימוש נרחב באריזות בעלות משקל ונפח נמוך וחוזק מיכני גבוה. הגידול בכמויות פסולת הפלסטיק יגרום לכך שהעמידה ביעדי המחזור תהיה קשה יותר להשגה. ומה הפיתרון? היתכן כי הוא יגיע דווקא מתחום המיקרוביולגיה?באוניברסיטת בן גוריון חוקרים דרך פשוטה וידידותית לסביבה למחזר PET, סוג נפוץ של פלסטיק: פירוק ביולוגי על-ידי חיידקים שמסוגלים לפרק פוליאתילן{פולימר}.במהלך המחקר, גילו החוקרים כמה סוגי חיידקים שיודעים לפרק בהצלחה את הפולימרים - אותן שרשראות מולקולריות ארוכות שמהן עשויים חומרי הפלסטיק

במכון הישראלי לדמוקרטיה בדקו את עמדות הציבור בנושא משבר האקלים ומצאו כי הציבור הישראלי דווקא מגלה עניין רב בנושאי סביבה. לפי הסקר, 44% מהציבור בישראל מתייחסים במידה רבה עד רבה מאוד לעמדות המפלגות בנושאי סביבה בבואם להחליט עבור מי להצביע, מהם כ-29% במידה רבה וכ-15% במידה רבה מאוד. 34% מייחסים לכך חשיבות במידה מועטה, ורק 15% כלל לא מייחסים לכך חשיבות. ועד כמה המפלגות לוקחות את הנושא ברצינות? מרביתן כלל אינן כוללת התייחסות לסוגיית איכות הסביבה ככלל והכלכלה המעגלית בפרט.בו בעת למרות מידת החשיבות שהציבור מייחס לנושא, כובד משקלו בהליך קבלת ההחלטות בקלפי, נמוך מאוד : על פי מדד הקול הישראלי של המכון הישראלי רק 1.5% ציינו כי נושא הסביבה הוא החשוב ביותר בהחלטתם, כאשר עמדות מפלגתיות בנושאי כלכלה הן הגורם החשוב ביותר לציבור (29%).