יום חמישי לפני שבועיים באזור התעשיה בראשון לציון. בחור מחנה את הרכב ובשובו מגלה כי נהג עלום פגע ברכבו בצידו השמאלי וגרם למעיכה של הדלת אך ברח מהמקום ללא שהשאיר את פרטיו. למזלו, אם ניתן להגדיר זאת כך, בעל החנות הסמוכה קלט במצלמות את האירוע והותיר על שמשת הרכב פתק. לכאורה, מדובר על אזרחות טובה אך כעבור כמה שניות החיוך שנמרח על פרצוף בעל הרכב התחלף בעווית. "החצוף מהחנות אמר לי שאלוהים אוהב אותי כי המצלמה תפסה בול את האירוע, כולל את מספר הרישוי של הרכב ושתמורת אלף שקלים, הוא ימסור לי את הסרטון. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אז אמרתי לו, עזוב אחי, קח אלפיים אבל הוא התעקש שאלף זה מחיר הגון. חייכתי, כי הייתי בטוח שהוא מותח אותי, אבל לא, הבחור רציני לגמרי. אז נפל לי האסימון שעקצו אותי פעמיים. אומרים תמיד שאנחנו עם הספר ועם סגולה, אז לא ספר, לא סגולה, חארות. עם של חארות. אוכלי חינם".
אמנם, המקרה של אבנר חריג שכן לרוב, ככל שאירוע של פגע וברח תועד במצלמה, בעל הרכב מקבל את הסרטון ללא התניית תשלום, אך מה ששכיח מאוד ובהחלט מעורר תהייה על המונח ' עם סגולה', הוא שכיחות תאונות הפגע וברח בישראל. הכוונה אינה למקרים בהם נהג רכב נמלט מזירה בה פגע בהולך רגל, אלא לתופעת 'הדפוק וברח', בה הנהג פוגע ברשלנותו ברכב אחר, לרוב כשהוא במצב של חניה ומסתלק מזירת האירוע ללא שהשאיר פרטים.
עד כמה נפוצה התופעה? בבדיקה מדגמית שערך איגוד שמאי הרכב בקרב 516 מקרי נזק עולה כי ב 12.6% מהפניות למוסכים ו/או לחברות הביטוח לצורך תיקון נזקי פח והביטוח, האירוע מסווג כתאונת פגע וברח. המשמעות הכלכלית של אירוע כזה כבדת משקל מבחינת בעל הרכב הניזוק. אמנם אם הרכב מבוטח הוא רשאי להפעיל את פוליסת המקיף, אך זאת כמובן בכפוף לתשלום השתתפות עצמית - פעולה שתגרור התייקרות עתידית של הפוליסה. במקרים רבים גובה הנזק שנגרם מהתאונה אינו מגיע למינימום שנקוב בפוליסה ולפיכך בעל הרכב נדרש לממן מכיסו את מלוא עלות התיקון. כך או אחרת, מדובר על נזקים שרבים מהם חוצים בקלילות את רף אלף השקלים.
"כן, זו תופעה רחבת היקף שעומדת בסתירה לחובת ההגינות הבסיסית ומהווה כשל מוסרי עמוק שמעיד על הלך הרוח בציבוריות הישראלית", אומר עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של ועדת הנזיקין בלשכת עורכי הדין, "מעבר לחטא שבין אדם לחברו, הדבר אף אסור על פי חוק. סעיף 2 לתקנות התעבורה קובע כי מחובת הנוהג ברכב להודיע תוך 24 שעות ממועד קרות התאונה לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה או הפגיעה על אירועה ויפרט שמו ומענו, זולת אם מסר את הפרטים לשוטר שנזדמן במקום ושמו או מספרו של השוטר ידועים לו. למעשה, הסעיף נכלל במסגרת תקנה 145 שקובעת כי היה והרכב האחר שניזוק עומד ללא השגחה, או שבעל הרכוש או הממונה עליו לא היה במקום, ישאיר נוהג הרכב המעורב בתאונה או בפגיעה הודעה בכתב על גבי הרכב שניזוק, במקום בולט לעין ובה יפרט את המידע הרלוונטי".
ואמנם, בריחה ממקום האירוע ללא השארת פרטים מהווה הפרה של חובה חקוקה, אך בלא מעט מקרים, אף אם המשטרה תפסה סרטון שמתעד את רגע ההתרחשות, בו מופיעים פרטים מזהים של הפוגע, התיק ייסגר מחוסר עניין לציבור. "המציאות מלמדת כי הליך מיצוי הדין עם הפוגעים רחוק מלהרתיע שכן הסבירות כי יוגש כתב אישום בתיק כזה - נמוכה מאוד", מבהיר עו"ד ורשה "אפשר להניח כי מדובר על תיעדוף של משימות שכן זו בסה"כ פגיעה ברכוש אך בסופו של דבר, הדבר מעמיק עוד יותר את חוסר האמון של הציבור ברשויות אכיפת החוק".
העובדה כי המשטרה אינה פועלת באופן סדיר למצות את הדין עם הפוגעים, אינה מונעת מבעל רכב שניזוק שמחזיק בפרטים של הפוגע, להגיש כנגדו תביעה נזיקית. מה הסבירות שהיא תסתיים בהחלטה לחייב את הנתבע לשלם פיצויים? זה כבר תלוי באיכות הראיות בתיק, מבהיר ורשה. ככל שמדובר בתאונה שצולמה, התיק יסתיים בזכייה ובחיובו של הפוגע לשלם את גובה הנזק שנגרם, בתוספת הפסדים. כמה כסף הוא יקבל? אם הוגשה תביעה לפוליסה, התביעה תכלול את גובה ההשתתפות העצמית, הפסד הנחת היעדר התביעות והוצאות נוספות שנגרמו בשל האירוע. ככל שבעל הרכב תיקן את מלוא הנזק על חשבונו, התביעה תכלול סכום זה בתוספת הפסדים שונים.
ומה יקרה אם על שמשת הרכב הושאר פתק שנכתב ע"י עד ראיה שנכח בזירה? במקרה כזה, מוטב להגיש לבית המשפט בקשה לזמנו למתן עדות היות והמשקל הראייתי שניתן רק להצגת הפתק, חלש בהשוואה להרמת נטל ההוכחה בעת חקירתו על דוכן העדים. בתוך כך, אחת מטענות ההגנה השכיחות של נהגים שפגעו וברחו היא כי העד שרשם את פרטיהם, שגה במספר הרישוי והם כלל לא נכחו במקום בזמן התאונה. ואכן, יש מידה של היגיון בטענה כזו היות ובהחלט סביר כי לאור הסיטואציה שמתרחשת במהירות, עלולה ליפול טעות. "זו טענת הגנה לגיטימית, אך על מנת לבסס אותה, בית המשפט מצפה מהנתבע להביא ראיות חותכות על כך ששהה במקום אחר בזמן התאונה, לרבות כאלו ששוללות אפשרות כי נעשה שימוש ברכב ע"י בן משפחה", מבהיר עו"ד ורשה, "אליבי שאינו מבוסס לא יעשה רושם על בית המשפט שלוקח בחשבון כי בניגוד לאינטרס המובנה שיש לפוגע להתחמק מתשלום, העד נתפס כגורם ניטרלי שחף מאינטרסים".