ישראל מצטופפת ובעוד משבר הדיור רק הולך ומחריף, נראה שמשבר הקורונה והמעבר לעבודה מהבתים הציפו שוב את השאלה מה עושים עם מאות אלפי המטרים הרבועים של שטחי מסחר ומשרדים שנותרו ריקים. הרי בענף זה ההיצע עולה על הביקוש. אחת הדרכים היצירתיות עליהן חושבים הקברניטים היא הסבת חלק מהמבנים למגורים. מדובר ברעיון עליו דנים בענף כבר שנים אך נראה שעתה הוא מתחיל לקרום עור וגידים. טיוטת חוק ההסדרים, שפורסמה באמצע שנה שעברה, חשפה כי בכוונת המדינה לבחון קידום של הנושא ולאפשר לרשויות לאשר ליזמים הוספת שימוש למגורים במגרש המיועד בתב"ע למסחר ו/או תעסוקה. אם התכנית אכן תתפוס תאוצה, לא מן הנמנע שבחלק ממתחמי העבודה נראה בעתיד הלא רחוק דירות ולצידן מגוון שימושים ציבוריים לרווחת הדיירים.
הרשויות, מצידן, לא ממהרות להרים את הכפפה מסיבות ברורות שכן הסבת השטחים ממסחר ותעסוקה למגורים יובילו לירידה דרמטית בהכנסות מארנונה שבמגורים, שהן נמוכות משמעותית. בתוך כך, תוספת דירות משמעותה עליה משמעויות בהוצאות הרשות המקומית שתידרש לספק יותר שירותים למספר הולך וגדל של תושבים. בשלב זה היקף פרויקטים שכאלה הוא נמוך אך לא מן הנמנע שככל שיחלוף הזמן היקפם יגדל והמבנים המוסבים ישמשו בחלקם לדיור בר השגה לטווח ארוך וכן כדירות עבור סטודנטים וזוגות צעירים. ציבור המתכננים בישראל, שרובו הגדול בעד התכנית, מבין כבר עתה שתידרש יצירתית מחשבתית מצידם על מנת ליצור התאמות למגורים, שכן מדובר בשתי גישות תכנון שונות לחלוטין.
כך, למשל, האדריכל בני פרי, כיום שותף במשרד האדריכלים ובוני הערים V5 ולשעבר אדריכל העיר גבעתיים: "אנחנו ערים למגמה הזו וכבר קיבלנו לא מעט פניות בנושא. אנחנו חושבים שזאת מגמה מצוינת שמהווה הזדמנות לתקן את שגיאות העבר וליצור מתחמים רב שימושיים שיעוררו את אזורי העבודה והמסחר שננטשים אחרי שעות העבודה. כך העזובה והפשע שמאפיינים את האזורים הללו עתידים להעלם או לפחות להצטמצם באופן משמעותי. עם זאת, יש במגמה הזאת לא מעט בעיות שנובעות מהצורך לשמור על איכות החיים של המשתמשים. הבניינים האלה צריכים לעבור הסבה משמעותית. כך למשל צריכים ליצור כניסות מפרדות למגורים ולעסקים. נדרשת גם התאמה של התשתיות כך שיתאימו למגורים, שמירה על סניטציה וכיו"ב. יתרה מכך, המתחמים הללו צריכים להיות מטופלים גם בהיבט הקהילתי ותידרש תוספת של מבני ציבור מתאימים בסביבתם, יצירת אזורי בילוי לשעות הפנאי וכיו"ב.
גם האדריכל אורי הלוי, מבעלי המשרד אורבך הלוי אדריכלים סבור כך: "אני מאוד בעד המהלך הזה. לפעמים צרות צרורות כמו קורונה הן קטליזטור לדברים טובים. אנחנו יודעים שההפרדה בעיר בין מגורים לתעסוקה (משרדים) לבין חינוך לבין פנאי היא אינה נכונה או הכרחית. עיר ססגונית חיה ובועטת יודעת לשלב את כל התחומים והעולמות כל עוד התכנון האורבני תומך ומאפשר זאת. כל הערים המתקדמות בעולם, שנעוף אליהן ברגע שיתאפשר, הן ערים שהפרטי, הציבורי והעסקי מעורבים יחד. נכון שמדובר בהליך תכנוני מאתגר אבל בהחלט אפשר לשלב את כל הפונקציות באותו מבנה רב שימושי. נדרשים לובאים נפרדים, הכוונה נפרדת ותכנון נפרד. ניתן להמיר בניני משרדים בשלמותם למגורים על אף המורכבות. באותה מידה אפשר לשלב במבנה אחד מגורים, משרדים ומלונאות ויש לכך כבר כמה וכמה דוגמאות שנבנו בארץ. כך למשל מבנה שתכננו בפארק המדע ברחובות עם מלון, חנויות ומסעדות, מעבדות ומשרדים שעובדים נפלא ביחד. אם יש משהו שעלינו ללמוד מהשנה הזאת היא החשיבות בתכנון מבנים גמישים עם גרעין שמותאם לכל התצורות, כך שגם במקרה של אי וודאות המבנה יוכל לתת מענה לצרכים ושימושים שונים".
האדריכלית מרינה רכטר-רובינשטיין, בעלת המשרד ReMa אדריכלים, סבורה שתכנון הפנים החדש והחלוקה לדירות יהיו החלק הפשוט יחסית: "האתגר יהיה דווקא במעטפת המבנה שהוא שונה בתכלית מזה שאנחנו רואים בבנייני מגורים. כך למשל בחלק מפרויקטי המשרדים החלונות הם קבועים ועל זה צריך לתת את הדעת. בנוסף, נשאלת השאלה איך יפתרו את נושא הממ"דים שכן במבני משרדים נדרש ממ"ק (מרחב מוגן קומתי) מה שיאלץ לשנות את התכנון. עם זאת, אני רואה בפרויקטים כאלה הזדמנות. ניתן ליצור בתוכם מעין עיר קטנה, במיוחד באזורים שבשלב זה אינם מפותחים דיו. כך למשל ניתן לייצר בהם חללים אינטראקטיביים ואטרקטיביים לדיירים ולהגדיר שירותי קהילה ופסיליטיז בתוך המבנה עצמו. פלוס נוסף הוא נושא החניה. קשה בשלב זה לדעת האם אכן תהיה חניה לכולם (זה מאוד תלוי בחלוקת יחידות הדיור) אבל זוהי אחת הדרכים לקשר את הדיירים למרכזים ולשירותים הקהילתיים וכן למקומות עבודה. אני בהחלט חושבת שתכנון שכזה ידרוש הרבה פתיחות ויצירתיות ואני מאמינה שהדירות לא תהיינה שגרתיות או זהות לדירות הקונבנציונאליות שאנחנו מכירים אבל זה חלק מהחן בפרויקטים אורבניים מסוג זה".