יש למי להצביע? מה אומרות המפלגות על הכלכלה

פתאום קלטתי שהבחירות או-טו-טו, ואני עדיין לא יודע באיזו מפלגה לבחור. אז עשיתי את מה שאני תמיד עושה במקרים כאלו: חיפשתי מישהו שיחליט בשבילי. עשיתי הגרלה, והחלטתי להתקשר לד"ר רונן בר-אל. כשהוא ענה, הודעתי לו שהוא צריך להחליט בשבילי למי להצביע. "השתגעת?" הוא ענה. "אני בעצמי לא יודע".

לרגע שנינו שתקנו, ואז הוא אמר שיש לו רעיון. "ראיתי שיש כתבה שבה המפלגות עונות על שאלות לגבי המצע הכלכלי שלהן. בוא נבחר את זאת שהמצע שלה יראה לנו הכי סביר". זה נשמע רעיון טוב, אז הסכמתי. הוא שלח לי את הקישור, ושנינו התחלנו לקרוא.

אחרי כמה דקות הודעתי לו שאני הולך להצביע לימינה. יכולתי לשמוע את הלסת שלו נופלת לרצפה. "אתה?! לימינה?! למה?" אז הסברתי לו שזה מאוד פשוט. "תשמע, הם הולכים להוריד את מס הכנסה ב-15%, ואת מס החברות ב-8%. במקביל, הם הולכים לצמצם את המגזר הציבורי בלי לפטר אף אחד, ואחרי כל זה, בתוך 7 שנים אנחנו נהיה שוב מתחת לחוב-תוצר של 60%. זה פשוט חלום, ולכן ברור שאני מצביע ימינה".

רונן שאל אותי אם שמעתי את מה שאמרתי. "איך בדיוק אפשר לצמצם את המגזר הציבורי בלי לפטר אף עובד? אם הם חושבים שהם יצמצמו את המגזר הציבורי בזה שהם ייקחו לעובדים את הרכב או יקצצו להם בשכר, אני מזכיר לך שיש בישראל דבר כזה שנקרא הסתדרות. ואיך בדיוק אתה חושב שהחוב הממשלתי יצטמצם אם הם יקצצו את הכנסות המדינה ממסים בערך ב-10% אבל יחכו עם להקטין את המגזר הממשלתי עד שמספיק עובדים יצאו לפנסיה? מה גם שכנראה פספסת שהם מבטיחים לגייס עוד מורים, רופאים ואחיות במקום פקידים. זאת אומרת, הם גם לא באמת מתכוונים לצמצם את המגזר הציבורי".

התחלתי לחשב על האצבעות, וניסיתי לראות איך אפשר להקטין הכנסות, להשאיר את ההוצאות קבועות ולהקטין גרעון. לא הצלחתי. אז הודעתי בהכנעה שאולי ימינה זה לא רעיון כל-כך טוב. "אז מה דעתך על כחול-לבן?" שאלתי את רונן. "גם הם מבטיחים לצמצם את הממשלה המנופחת". רונן ענה בלי לחשוב הרבה: "תסתכל בחדשות. הם אולי מבטיחים לצמצם את הממשלה, אבל שבועיים לפני הבחירות הם מנסים למנות את מספר 7 ברשימה שלהם לשר התקשורת, כדי לסדר לו משכורת של 50 אלף שקל עד להקמת הממשלה הבאה".

"אז אולי יש עתיד או תקווה חדשה?" שאלתי. "גם הם מבטיחים לא להטיל מסים, להגדיל הוצאות, להשקיע בחינוך ובבריאות, ולא לשנות שום דבר עם הוצאות הבטחון". "יופי", ענה רונן. "להגדיל הוצאות ושמישהו אחר ישלם ידע גם הבן שלי לפני שהלך לכיתה א'. אולי נמנה אותו לראש-ממשלה?" עניתי שזה דווקא רעיון לא רע, כי הוא לא ירצה למנות מקורבים וגם לא להוציא כספים כדי לשמור את החברים שלו מרוצים. מקסימום הוא ירצה פלייסטיישן וטלוויזיה, וזה ממש זול בשביל ראש ממשלה. אבל אז נזכרתי שכבר מאוחר מדי לרשום אותו בתור מפלגה.

עשיתי עוד ניסיון. "אולי נשאר עם הליכוד? מכיוון שאין להם מצע, אין שום דבר רע שאפשר להגיד על המצע שלהם". "אתה צודק", ענה רונן, "ואפילו יש להם ניסיון מוכח!" "איזה ניסיון?" שאלתי. "נתניהו עשה רפורמות חשובות", ענה רונן. "מתי?" שאלתי. "לפני 17 שנים, כשהוא היה שר אוצר," ענה רונן.

"טוב", אמרתי. "הצלחת לשכנע אותי שאו שהפוליטיקאים שלנו לא ממש חכמים, או שהם משוכנעים שאנחנו טיפשים ונאמין לכל שטות. אבל אני עדיין לא יודע במי לבחור." "באמת בעיה." הסכים רונן. "אולי נתקשר ל..."

רונן בר-אל, האוניברסיטה הפתוחה

אביחי שניר, האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן