קפיצה לעתיד: הקורונה קידמה את מוסדות ההשכלה הגבוהה

"כבר שנים שהאקדמיה מתנסה בגיוון שיטות ההוראה והלמידה", מספר ד"ר שרבל שוקייר, סגן נשיא לפיתוח אקדמי בקריה האקדמית אונו. "הקורונה האיצה את התהליך ואילצה אותנו כמערכת חינוך לא רק לחשוב על הדרך הנכונה אלא לקפוץ למים העמוקים וללמוד שיטות הוראה חדשות".
מתווה הלימודים בקריה האקדמית אונו בזמן המגפה מבוסס על שילוב של למידה פיזית בקמפוס בקבוצות קטנות בהתאם להנחיות משרד הבריאות ולמידה מקוונת. "מאחר שכל השיעורים מצולמים ועולים לאתר, אנו מעניקים לסטודנטים את כל הכלים הנדרשים לעמידה בדרישות האקדמיות גם בלי להגיע פיזית אל הקמפוס", אומר ד"ר שוקייר.

"כיום אני יכול לשלב שיטות למידה חדשות", הוא אומר. "יש לי גמישות גדולה יותר בהבאת מרצים אורחים איכותיים שבעבר היו מתקשים למצוא את הזמן להגיע להרצאה פרונטלית של חצי שעה. כיום המרצה האורח נכנס לזום מכל מקום שבו הוא נמצא ומסיים תוך חצי שעה. זה יתרון גדול".

גם לסטודנטים מדובר בהקלה. "סטודנטים לתואר שני שמשלבים עבודה במשרה מלאה ולימודים ולרוב גם חיי משפחה, מוצאים שהלימוד המקוון הקל על חייהם. הם לא נאלצים לצאת מוקדם מהעבודה, לחפש חנייה, לעמוד בפקקים. בנוסף, אני יכול לקבוע איתם שעות תגבור בשעות שבדרך כלל לא היו אפשריות עבורם בעבר. כך שהם מרוויחים".

הרווח הזה מהווה אתגר עבור מוסדות הלימוד האקדמיים, שמוצאים את עצמם מתחרים על לבם של הסטודנטים. כיום יכולת הבחירה של הסטודנט לא מותנית במרחק הגיאוגרפי ממתחם הלימוד, כך שהוא יכול ללמוד למעשה בכל מכללה בכל הארץ.

"מכללה שתדע לתת לסטודנט את השירות והיחס האישי ותהפוך את האקדמיה ליישומית תהיה אטרקטיבית ביותר בעייני הסטודנט", אומר ד"ר שוקייר. כמרצה בתחום הסטטיסטיקה, מימון וניהול פיננסי, שזוכה ברציפות בתואר "מרצה מצטיין" הוא מסביר מה הכוונה במונח "אקדמיה יישומית": "אני יכול ללמד קורס בצורה יבשה ובאמצעות נוסחאות ולפי הסילבוס שנלמד עשרות שנים ושקבעה המועצה להשכלה גבוהה, ובאותה מידה אני יכול לקחת את חומר הלימוד ולקשור אותו למציאות, לחיים. סטודנט רוצה לדעת איך חומר הלימוד יסיע לו כשהוא יסיים את התואר, ואני משתדל לקחת כל תחום ולהפוך אותו ליישומי".

ד"ר שוקייר נערך לתקופה שאחרי הקורונה. "אני מאמין שהמודל הנכון ביותר הוא מודל של למידה היברדית - הוראה מהקמפוס, כאשר חלק מהסטודנטים נוכחים בכיתה וחלק משתתפים מרחוק באמצעות הזום. כל סטודנט יוכל להחליט איך ללמוד. יהיו כאלה שיעדיפו להגיע למכללה ויהיו כאלה שישלבו בין למידה מהבית להגעה למכללה.

"כדי לעשות זאת השקענו מיליונים בתשתיות: מצלמות, מחשבים, מסכים, כיתות חכמות ובמקביל פיתחנו שיטות הערכה ומדידה המתאימות למציאות החדשה ופדגוגיה חדשה לאופן שבו מעבירים את החומר מרחוק בצורה המיטבית".

לא רק התשתיות עברו התאמות ללמידה מרחוק, גם המרצים. "כל מרצה עבר הדרכות: הדרכה טכנית שנועדה לסייע להם להפעיל את הציוד ולדעת לפתור תקלות בזמן אמת והדרכה פדגוגית שנועדה לסייע להם לנהל כיתה דיגיטלית ולהגדיל מעורבות של לומדים מרחוק".

"אני, כמו שאר המרצים במכללה, מרגיש ששברנו את מחסום הפחד", הוא מוסיף. "במקצועות הומניים קל יותר ללמד מרחוק, אבל במקצועות הריאליים זה לא רק לשרטט גרפים על הלוח ולפתור נוסחאות - צריך להסביר את החומר לתלמידים בצורה נכונה ולהנגיש להם אותו. אז ערכתי את כל החומרים שלי מחדש, בניתי תקצירי הרצאות, אני משתמש בטכנולוגיות חדשות, מקדיש שעות קבלה רבות למתקשים. ולשמחתי לפי המשובים מהסטודנטים נראה שזה מצליח על הצד הטוב ביותר".

כחלק מהגדרות התפקיד של ד"ר שוקייר הוא אחראי על שילוב אוכלוסיות שלא נחשבו בעבר חלק ממערכת ההשכלה הגבוהה, באופן שיכול לסייע להם להשתלב בשוק העבודה ובמרחב הציבורי.
אחד המוסדות הבולטים של הקריה האקדמית אונו בתחום הזה הוא הקמפוס החרדי בירושלים, שעם פתיחתו ב-2001 היה למוסד האקדמי הראשון לחרדים בארץ, כזה שמשלב לימודים בהפרדה מגדרית תוך הבנה של הצרכים האקדמיים, הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של הסטודנטים. עד היום יצאו ממנו אלפי בוגרים חרדים שהשתלבו בהצלחה בשוק העבודה.

"כיום תוקפים את ההפרדה שיש בין גברים לנשים חרדיים באקדמיה, אבל המבקרים לא מבינים שזו הדרך היחידה להביא אותם לאקדמיה ולאפשר להם לשנות את עתידם. אנחנו שומרים על הצורך הבסיסי שלהם ומעניקים את המעטפת הנכונה ועובדה שהפרויקט הצליח ואלפי הבוגרים שלו השתלבו בתפקידים שונים במגזר הציבורי והפרטי. אני זוכר את הישיבה הראשונה של צוות המכללה שבה מייסד הקריה האקדמית אונו רנן הרטמן נכנס והודיע על הקמת הקמפוס החרדי. לא הבנו לאן אנחנו נכנסים. אני מודה שהוא היחיד שחשב שזה רעיון מוצלח, והוא צדק".

אוכלוסייה נוספת שמשתלבת בהצלחה בלימודים הגבוהים הם תושבי מזרח ירושלים. "ירושלים כעיר הבירה הוכרה בהחלטות הממשלה על בסיס המצב הסוציואקונומי שלה והדמוגרפי כפריפריה, אשר במסגרתה יש צורך לפתח את ההשכלה הגבוהה ולהתמודד עם הבעיות והאתגרים החיוניים לעיר", אומר ד"ר שוקייר.

"בספטמבר 2016 הציגה המועצה להשכלה גבוהה את התוכנית הרב שנתית שלה לחמש השנים הבאות, כשאחד היעדים הוא שילוב סטודנטים ערבים בהשכלה פרטית. על הקריה הוטלה משימה לא קלה והיא שילוב של מזרח ירושלים בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית. וזאת בלי לקבל תקציב מהמדינה היות ומדובר במכללה לא מתוקצבת".

"אני עצמי למדתי בקריה האקדמית אונו ובגיל 24 הפכתי למתרגל", הוא מציין. "לא הרגשתי את ההבדל ביני לבין הסטודנטים היהודים. תמיד ישבנו יחד ולמדנו יחד והקריה נתנה מכל הלב לכל האוכלוסיות. אני מאמין שהלימודים הם תנאי הכרחי בתהליך של פיתוח וצמיחה של כל מגזר. וכשהתחלתי את המהלך במזרח ירושלים, קלטתי את הפער האדיר שיש לצמצם".

בקריה האקדמית אונו לומדים כ-1,800 סטודנטים ממזרח ירושלים, כשהלימודים המועדפים עליהם הם: חינוך, ראיית חשבון, משפטים, טיפול באומנויות (בקמפוס קריית אונו) ומנהל עסקים. "בכל מסלול יש רכז שמלווה את הסטודנטים הערבים. כולם משלמים אותו שכר לימוד, רק הערבי מקבל יותר שעות בעברית כדי שיוכל להשתלב.

"צריך להבין שילד ערבי ממזרח ירושלים לא לומד כלל את השפה העברית לעומת ילד ערבי מהצפון שכן לומד עברית ואף ניגשת לבגרויות לכן היינו צריכים קודם כל להתגבר על בעיית השפה, ואת זה אנחנו עושים באמצעות השקעה של שעות רבות בלימודי עברית ללא תשלום נוסף".

"בטקס הסיום האחרון ניגש אליי סטודנט וציין שהצלחנו לייצר לקריה האקדמית מאות שגרירים טובים במזרח ירושלים. סטודנט אחר אמר לי 'תמיד הכרנו את ישראל דרך גדר ההפרדה, דרך הטנקים, דרך השוטרים ומערכת הביטחון, וזו פעם ראשונה שאנחנו מכירים את מדינת ישראל בצד החיובי שלה'. בתור ערבי ישראלי אני שמח שהם יכירו את הצד החיובי של ישראל כפי שאני מכיר אותו".