אסון המעלית: התיק הפלילי נסגר, אבל האזרחי רק נפתח

משפחותיהם של דין שושני וסתיו הררי התבשרו השבוע כי ההליך הפלילי נסגר, וכעת פנו לגזרה האזרחית, שם חובת הוכחת הנזק נמוכה בהרבה. התביעה יכולה להאמיר למיליונים, אבל מה הסיכוי לזכות בה?

  • אסון
  • הצפה
עו"ד אסף עוזירי

השבוע פורסמה החלטת פרקליטות מחוז תל אביב לסגור את התיק הפלילי בנוגע לאסון המעלית. כזכור, מדובר בטרגדיה מצערת בה בחודש ינואר 2020 מצאו את מותם דין שושני וסתיו הררי ז"ל בתאונת טביעה במעלית בחניון ביתם בתל אביב. אירוע הטביעה אירע ביום גשום וסוער, במהלכו הוצף חניון ביתם של המנוחים וגרם, באופן טראגי, לכך שהמעלית בה ירדו לחניון תהפוך למלכודת מוות.

משפחותיהם הגישו, על פי הפרסומים, תביעת פיצויים בה נטען כי אירוע המוות נגרם כתוצאה מרשלנותם של גורמים שונים: רשות הכבאות וההצלה, בעלי הבניין, עיריית תל אביב וחברת "שינדלר נחושתן" יצרנית המעלית.

אדם שאיבד את יקירו יכול, בין אם כתלוי במנוח בחייו ובין אם כיורש, להגיש תביעת פיצויים כנגד המזיק שגרם למוות. בהתאם להלכת אטינגר ופסיקות מאוחרות, הפיצוי מורכב מממספר "ראשי נזק": כאב וסבל של המנוח, קיצור תוחלת חיים של המנוח, עזרת אב ובעל שהמנוח העניק לילדיו ולרעייתו, הפסד השתכרות "בשנים האבודות", הוצאות קבורה, מצבה ואבל. "הפסד ההשתכרות בשנים האבודות" מטרתו לכמת את החיסכון שהיה המנוח חוסך במהלך חייו והיה מתווסף לירושה שהיה מותיר במותו.

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן הזה יכול להציל את חייך במקרה חירום רפואי

לכתבה המלאה
טרגדיה נוראית. האם ניתן לפצות את המשפחות? סתיו הררי ודין שושני (צילום: באדיבות המשפחה)

בנוסף לתביעות המנוחים, במידה וקיימת לבן משפחה מדרגה ראשונה פגיעה נפשית משמעותית והוא היה עד ישיר לתאונה או נודע לו עליה בסמוך לאחר המקרה, ייתכן שניתן להכיר בו אף כנפגע משני לפי הלכת אלסוחה, ואז הוא יהיה זכאי לפיצוי כספי נוסף.

תביעות מסוג זה, במיוחד כשמדובר בשני אנשים צעירים ומוכשרים, יכולות להגיע לסכומי פיצוי של מיליוני שקלים בנסיבות המקרה, הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים של כל אחד מהמנוחים עשוי להגיע לרף המקסימאלי שקיים בפסיקה של כמיליון שקל לגבי כל מנוח. בנוסף, הפיצוי בגין "הפסד השתכרות בשנים האבודות" יכול להגיע לכמיליון ו-300 אלף שקל לגבי כל מנוח. לגבי הוצאות קבורה ואבל בדרך כלל נהוג לפסוק כ - 15 אלף שקל. כלומר, בסה"כ עשוי הפיצוי בגין מוות של כל מנוח להגיע לסך מצטבר של - 2,315,000 שקל.

כדי להכיר בזכות לפיצוי יש להוכיח קודם כל, את אחריותם של אותם גורמים לנזק.

  • חברת המעליות - אם יוכח שהתקינה בבניין מעלית לא תקנית (ללא חיישן הצפה שהיה גורם לה להיפתח אוטומטית) או במידה שלא תחזקו את המעלית במהלך השנים מאז נבנה הבניין. במקרה זה גם עלתה טענה שטכנאי מטעם חברת המעליות הגיע למקום, אך לא היה בידיו ציוד מתאים והוא עזב מבלי לסייע. אף זו יכולה להיות טענה טובה שמעידה על רשלנות חברת המעליות.
  • בעלי הבניין - אם יוכח שלא וידאו שהמעלית שהותקנה בבניין שבבעלותם הינה מעלית שעומדת בכל התקינה הקיימת או במידה ולא התקינו רמפה למניעת הצפות באופן שאפשר את הצפת החניון.
  • עיריית תל אביב - אם יוכח שלא נערך ניקיון של קולטני המים ברחוב בו ארעה התאונה לפני החורף או במידה ויוכח שהיקף הקולטנים והצינורות שהיו אמורים לשנע את המים מהרחוב, היה בלתי סביר באופן שלא איפשר אגירת מי הגשמים מהרחוב וניקוזם כנדרש.
  • רשות הכבאות וההצלה - במידה ויוכח שמוקד הכבאות איחר למקום או הגיע ללא הציוד המתאים.
עו"ד אסף עוזירי (צילום: יחצ)

בשאלת האחריות אנו דנים בשתי סוגיות נפרדות ומצטברות: ההתרשלות ושאלת הקשר הסיבתי. אין זה מספיק להוכיח שגורם כזה או אחר לא ביצע את תפקידו, אלא בנוסף לכך יש להראות כי לו היה פועל בצורה סבירה, הנזק היה נמנע.

סגירת ההליך הפלילי, משמעותה כי הפרקליטות סבורה שאין די ראיות שמצביעות על סיכוי סביר להרשעה. הרשעת אדם בפלילים דורשת רף ראייתי של מעל לכל ספק סביר. ברור כי ניהול הליך פלילי שבסיומו היו מורשעים מי מהגורמים בעלי האחריות הנטענת לאירוע, היה מקל על התביעה. הדבר היה יוצר לתובעים את האפשרות להגיש "תביעה אזרחית נגררת לפלילים", בהתאם לסעיף 77 לחוק בתי המשפט. בתביעה מסוג זה שאלת האחריות, שכבר הוכרעה בהליך הפלילי, כלל לא נדונה ובית המשפט עובר להעריך את היקף הפיצוי המגיע לתובעים. אולם, אין בסגירת ההליך הפלילי כדי לסתום את הגולל על תביעת הפיצויים.

צריך לזכור שהרף הראייתי הנדרש בהליך האזרחי נמוך יותר מזה הנדרש בהליך הפלילי. די בכך שתוכח אחריות הנתבעים במאזן ההסתברויות, כלומר מעל 50%, כדי לגרום לחיובם בפיצוי כספי. לבית המשפט בתביעה האזרחית יש אפשרות לדון בשאלות שכלל לא נדונו ולא היו אמורות להידון בהליך הפלילי כיוון שאין בהם פוטנציאל להרשעה פלילית. הפרת חובות זהירות למשל, שאינן גוררות חבות פלילית אך כן יכולה להוביל להטלת אחריות נזיקית על גורמים כאלו ואחרים. האלמנט של חובת הזהירות המושגית בדיני הנזיקין מסמיך את בית המשפט להכריע בשאלה העקרונית הנוגעת להיקף האחריות בנזיקין, בהתחשב באינטרסים של הצדדים ובסוג הנזק שנגרם.

הטלת אחריות פלילית, לעומת זאת מותנית בשאלה, האם התנהגות זו או אחרת היא בעלת אופי אנטי חברתי המחייב תגובה עונשית מצד החברה. העובדה שבדיני הנזיקין הגיעו למסקנה שבמסגרת סוג היחסים בין המזיק לניזוק, ראוי להטיל את המעמסה הכספית שנוצרה כתוצאה מהנזק על המזיק, אינה מחייבת שאותו מזיק יישא באחריות הפלילית. לכן, כדי להטיל אחריות שכזו יש לקבוע כי ניתן לייחס לנאשם ייסוד נפשי של רשלנות.

מקרה דומה בו התנהלה תביעת נזיקין כנגד נתבע שהוחלט שלא להעמידו לדין פלילי ואף זוכה בהליך משמעתי נדון בת.א. 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר ואח'. בהליך הזה נשאלה שאלת אחריות שוטרים למותו של אדם אחריו ניהלו מרדף. במהלך אותו מרדף נזרק ע"י אחד השוטרים לעבר המנוח קרש שפגע בו וגרם למותו. בית המשפט פסק שיש להטיל אחריות בתביעת הפיצויים על אחד מהשוטרים וזאת אף שאותו שוטר לא הועמד לדין פלילי ואף זוכה מחמת הספק בהליך המשמעתי שנוהל נגדו.

הכותב הוא בעל משרד עורכי דין העוסק בתביעות נזקי גוף, ביטוח לאומי ורשלנות רפואית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully