בחודש ינואר 1999, לפני 22 שנה, סוהר בכלא איילון נדרש להעביר שני אסירים לצורך טיפול במרפאת הכלא. ברגע שפתח את התא, אחד מהם, אסיר עולם שיושב על רצח חלפן כספים, קפץ עליו מאחור, חנק אותו ביד אחת והחל לדקור אותו בצווארו בדוקרן בידו השנייה. בהמשך האסיר איים לרצוח את הסוהר אם לא יסכים להילקח על ידו כבן ערובה. הסוהר שראה את המוות מול העיניים, נאבק עם האסיר, הצליח להשתחרר לרגע ולחץ על לחצן המצוקה. בעקבות כך שוטרים הגיעו במהירות לתא, הצליחו להשתלט על האסיר המסוכן ולהציל את חייו.
מיד לאחר האירוע הסוהר פונה למשרדי הכלא כשליבו פועם חוזקה ובהמשך נשלח לחופשת מחלה במהלכה הפך לעצבני וחסר מנוחה וסיפר לרופא משפחה שמאז המקרה הוא סבול מסיוטים, חלומות מוזרים ומקשיי שינה.
לאחר האירוע הטראומטי הסוהר הועבר לכלא אחר ושובץ כסייר מסביב לחומות הכלא מבלי שיהיה לו מגע יומיומי עם אסירים. באותה עת הסוהר פחד מקשר ישיר עם אסירים, חש בושה וחשש שאסירים ישימו אותו ללעג בעקבות המקרה. יחד עם זאת הוא סיפר כי רצה לשמור על הפרנסה שלו ונאחז בעבודה. 10 שנים לאחר המקרה החל לסבול מפוסט טראומה ובשנת 2013 ועדה של השב"ס החליטה להוציא אותו לפנסיה מוקדמת לאחר שקבעה כי אינו כשיר לשרת בשב"ס. זאת לאחר ששמו לב לשינויים בהתנהגותו ונקבע כי הוא סובל מפוסט טראומה.
לא פנה לטיפול פסיכיאטרי עקב מנהגי העדה
לאחר שיצא לפנסיה הגיש תביעה לקצין התגמולים במשרד הבטחון במטרה שיוכר כנכה שירות הביטחון בטענה כי מאז המקרה הוא סובל מפוסט טראומה. קצין התגמולים דחה הבקשה ולכן ערער על ההחלטה לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בחיפה, באמצעות עו"ד מיכאל פסקל.
בא כוחו טען כי אחת ההוכחות לכך לקשר בין עבודתו כסוהר לאירוע הטראומטי נעוצה בכך כי ועדה של השב"ס קבעה כי הוא סובל מפוסט טראומה. בחוות דעת מומחה מטעם התביעה שצורפה לערעור, נקבע כי בשנים הראשונות לאחר המקרה, הסוהר סבל קלות מפוסט טראומה אך עקב מנהגי העדה, חשש לפנות לטיפול פסיכיאטרי כי התבייש מהמשפחה ושכניו וחשש שידביקו לו תווית של 'משוגע'. בשנת 2009, כך טען המומחה, 10 שנים לאחר אירוע התקיפה והחטיפה על ידי אסיר העולם, הסוהר פיתח פוסט טראומה מושהית.
מומחה מטעם קצין התגמולים קבע כי הסוהר המשיך לתפקד באופן מוצלח גם לאחר האירוע, הגיע לעבודה וביצע את תפקידו כסוהר וטען בנוסף, כי מלבד מסמכים רפואיים בסמוך לאירוע, במהלך שנים רבות אין מסמכים המתעדים תלונות על האירוע הטראומטי עד לשנת 2009.
ועדת הערעורים בבימ"ש השלום, העדיפה את חוות דעתו של מומחה קצין התגמולים ודחתה את התביעה.
בא כוחו של הסוהר, עו"ד מיכאל פסקל העוסק בתביעות נגד משרד הביטחון, ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, שקבע כי יש להחזיר את התיק לוועדת הערעורים בביהמ"ש השלום בחיפה ולמנות מומחה רפואי ניטראלי מטעם בית המשפט. השופט יגאל גריל שעמד בראש ההרכב, קבע כי התשתית הראייתית שהונחה בפני שולחן ועדת הערעורים, אינה תומכת בהכרח שיש להעדיף דעתו של מומחה קצין התגמולים, על פני חוות דעתו של מומחה הסוהר. השופט הוסיף כי מומחה קצין התגמולים הודה בחקירה הנגדית כי מה שנכתב במסמכים הרפואיים, "יכול להיות חלק מתסמונת פוסט טראומטית". לדעת ביהמ"ש המחוזי על ועדת הערעורים בבית משפט השלום, לתת דעתה לקביעות ועדת השב"ס כי הסוהר אינו כשיר לשרת בשב"ס עקב פוסט טראומה.
ד"ר אייל פרוכטר, הממחה הפסיכיאטרי שמונה על ידי ביהמ"ש המחוזי צידד בעמדת מומחה התביעה וקבע כי 25 אחוזים מהסובלים מפוסט טראומה, מפתחים פוסט טראומה מושהית שמאפשרת להם להמשיך ולהגיע לעבודה, כמו במקרה זה. לדעת המומחה בשנת 2009 מסיבה לא ידועה, מצבו הלך והחמיר והופיעו תסמינים שכללו הופעת פלשבקים עם אלמנטים של ריח שמחזקים את האוטנטיות שלהם. המומחה קבע כי יש קשר סיבתי בין האירוע הטראומטי ועבודתו כסוהר, לבין פוסט טראומה מושהית ממנה הוא סובל.
ועדת הערעורים בבית משפט השלום בראשות כב' השופט אורי גולדקורן קבעה כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר פרוכטר ושינתה המסקנה אליה הגיעה הוועדה שנתיים קודם לכן. ביהמ"ש קבע כי הוכח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לפוסט טראומה מושהית, ממנה סבל הסוהר, היום בשנות ה-60 לחייו, לבין שירותו בשב"ס. בנוסף נפסק כי קצין התגמולים ישלם לסוהר 7000 שקל עבור שכר טרחת עורך דינו ומחצית שכר טרחתו של המומחה שמינה בית המשפט המחוזי.
בימים אלה הסוהר יזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות ממנה הוא סובל ובהתאם לכך ייקבעו גובה הקצבה והזכויות המגיעות לו כנכה כוחות הביטחון.