צמצום פערים? למדו את הילדים לתכנת מחשבים

אם פעם חלמה כל אמא עברייה שהילד יהיה רופא או עורך דין, הרי שכיום אנו שואפים לכוון את הדור הבא אל ההייטק. מה עושים כדי שההזדמנות שמספק הענף תהיינה נגישות לכולם, ולא רק למי שיכול להרשות לעצמו להשקיע בחינוך ילדיו?

אבי סלמה, מנהל נציגות בנק Hyposwiss

אם פעם חלומה של כל אם עבריה היה שהבת או הבן שלה יהיו עורכי דין או רופאים, היום החלום השתדרג והתקדם לההייטקיסט/ית, שיגיעו לפסגה, ל"טופ". המילה עובד הייטק, הפכה למילת קסם באתוס הישראלי, שפותחת כל כך הרבה דלתות. אין כמעט אדם שלא חשב לעבוד בחברת הייטק ו"לסדר לעצמו את החיים".

למרבה הצער, לרבים לא הייתה תמיד ההזדמנות לעבוד בתחום, על רקע סביבתי והיעדר נגישות למחשוב. יש כאלה שהגישה לענף חסומה בפניהם כבר בשנות הילדות, עקב אי רכישת כלים מתאימים שיאפשרו להם לעסוק בתחום בתחומי מערכת החינוך בישראל.

עוד בוואלה! NEWS

יש כאלו שהקורונה דווקא הייתה עבורם ברכה. מי בדיוק? קבלו

לכתבה המלאה

ממעמד נמוך להנדסת תכנה

ש לומר את הדברים כפי שהם: המשאבים שמערכות החינוך משקיעות בילדי ישראל אינם שוויוניות. הלכה למעשה ועל אף הרצון הטוב, מערכת החינוך יוצרת פערים בקרב ילדים בעריי הפריפריה, שלמעשה מסלילים את דרכם המקצועית, ודנה אותם להשתכר משמעותית פחות בהשוואה לילדים במרכז הארץ. מחקרים מראים שתושבי הפריפריה החברתית והגאוגרפית, לוקחים חלק קטן בהרבה בענף ההייטק ובתפקידים טכניים לעומת אחוזים באוכלוסייה.

אחד המושגים, המדוברים ביותר, בהקשר של צמצום הפערים החברתיים-כלכליים בישראל ובעולם, הוא ניידות חברתית (Social Mobility), כלומר, מעבר של אדם, משפחה, קבוצות מסוימות באוכלוסייה, בין מעמדות חברתיים-כלכליים באוכלוסייה. או במילים פשוטות יותר, מה הסיכוי שילד שנולד בפריפריה להורים ממעמד נמוך, יהיה מהנדס תוכנה בחברת הייטק?

אבי סלמה, מנהל הנציגות הישראלית של הבנק השוויצרי Hyposwiss (צילום: רן אליהו)

לא מועמדים ל-8200

לצערנו, הסיכוי לא גבוה, גם בישראל של שנת 2021 ואם לא נשנה ונשפר את מערכת החינוך, גם בישראל 2051 המצב יהיה דומה, או אפילו חמור יותר. על פי נתונים שהוצגו בכלי תקשורת מובילים בישראל, לערי המרכז יש ייצוג של פי 2 יותר מערי הפריפריה ביחידות הטכנולוגיה הצה"ליות המובחרות.

היחידות הללו הן המפתח ליזמות ועבודה בחברות ההייטק הטובות ביותר. ככל שישראל הופכת למדינה שמבוססת יותר על חברות טכנולוגיה וככל שמספר המועסקים בחברות טכנולוגיה עולה, ככה הפערים הללו ילכו ויחריפו.

8200 המפורסמת כל כך, היא פסגת השאיפות של כל מועמד לשירות צבאי, ושל כל הורה של אחד כזה. הנחת הרווחה היא שברגע שהגעת ליחידות אלו, החיים שלך מסודרים, אין יותר דאגות מקצועיות, ושאפשר כבר להתחיל לחפש בית בסביון בשביל הילד.

ב-8200 מזדעקים ויוצאים כנגד כל טענה לאפליה במיונים ליחידה, שהקבלה אליה איבדה כל פרופורציות (או שאולי לא, ייתכן ו"הבהלה ל-8200", מוצדקת, אם חושבים על כמות הסטארטפיסטים שיצאו מהיחידה).

בכל מקרה, לא בכדי מזכירים, את 8200 בהקשר של פערים חברתיים וכלכליים בישראל. היא מהווה את המיקרוקוסמוס של הפערים הללו. אם הגעת מעיר בה מערכת חינוך חלשה, ולא למדת מחשבים ומתמטיקה בתיכון, אין שום סיכוי שתתקבל ליחידה, שגם ככה הביקוש הקשיח מאוד לא מדביק את ההיצע.

הניצוץ בעיני התלמידים

מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הפערים הללו, ולשפר את העתיד של ילדנו?

ראשית, יש לקיים תוכניות ללימוד מקצועות תכנות, מתמטיקה פיזיקה ומדעים בצורה מוגברת, מעבר לשעות הלימודים, כבר בראשית דרכם של התלמידים במערכת החינוך.

כבר היום קיימות תוכניות כאלה, ולכן יזמתי שיתוף פעולה בין הנציגות השוויצרי Hyposwiss אותו אני מנהל לבין חברת ללימוד תכנות בשם CoderZ אשר נעשית בשיתוף פעולה עם בנק השוויצרי, במטרה להנגיש לילדי ישראל בגילאי 18-10 את הכלים הראשונים והחשובים לעולם התכנות והרובוטיקה, המשלב אתגר והנאה. דאגנו שהמחיר של ההשתתפות יהיה שווה לכל נפש, ובכוונתנו כבנק Hyposwiss לתרום מאות רישיונות למיזם, למשפחות ולילדים שידם אינה משגת.

צריך לבצע תוכניות מסוג זה בכלים שלובים יחד עם השקעה מאסיבית בחינוך ובתוכניות חינוכיות לתכנות ומדעי המחשב. וכן לבצע "העדפה מתקנת" ביחידות טכנולוגיות צהליות, היא אופציה נוספת לשפר את המצב.

מספיק לראות את הגאווה של חייל צה"ל שמגיע לבתי הספר ומספר על שירות הצבאי שלו, ועל הניצוץ בעיניים של התלמידים כאשר הם רואים את עצמם בעתיד במדים, כדי להבין את החשיבות ואת ההשראה של פריצת הגבולות ושבירת תקרת הזכוכית שקיימת לתושבי הפריפריה ביחידות הללו.

נכון, בניגוד לעבר היום יש יותר ויותר מתושבי הפריפריה שלוקחים חלק ביחידות הללו, אך עדיין קיים פער משמעותי שאנו כחברה חייבים לנקוט בקיצורי דרך, כדוגמת העדפה מתקנת כדי להדביקו.

מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה למאה ה-21, ולבציע את ההתאמות הנדרשות כדי לתת הזדמנות לכלל התלמידים בישראל לממש את היכולות ולשמר את המיצוג והעבודה הישראלית כ-Start-up Nation בינלאומי.

כדי שבסיפור ההצלחה הישראלי כולם יקחו חלק ב"קטר הצמחייה של המשק הישראלי", שגם היום בימי הקשים של מגפת הקורונה, מוכיח את עוצמתו וחוזקתו. ממשלת ישראל, צריכה להבין את החשיבות האסטרטגית בצמצום פערים אלו, שייתכן ואם לא תעשה מעשה אקטיבי ומשמעותי כעת, יישארו איתנו עוד שנים רבות. לצד הצעדים שהממשלה צריכה לנקוט, טוב שקיימים גופים פרטיים שלוקחים חלק ונותנים יד במאמץ להתמודד עם אתגר זה.

הכותב הוא מנהל הנציגות הישראלית של הבנק השוויצרי Hyposwiss ששותף בפרויקט Coderz להנגשת לימודי תוכנה לנוער ברחבי הארץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully