חוק הירושה קובע מיהם יורשיו של אדם שנפטר ולא הותיר אחריו צוואה. לדוגמא, כאשר אדם נפטר והותיר אחריו בן זוג וילדים, בן הזוג יירש מחצית מכל עזבונו.
הגדרת בן זוג על פי החוק, (שנחקק בשנת 1965) היא כה רחבה, עד כדי כך שגם בני זוג שנפרדו לפני שנים ארוכות אבל לא התגרשו פורמאלית, עדיין ירשו אחד את השני. כך, נוצרה מציאות אבסורדית לחלוטין, שבן זוג פרוד, שלעתים היה "אויב" של ממש של בן הזוג שנפטר, זכה במחצית מכל עזבונו. די בכך שבני הזוג נשואים, גם אם הם נשואים על הנייר, על מנת שירשו האחד את השני, וזאת ללא קשר לטיב מערכת היחסים ביניהם ולקיומם של חיי זוגיות בפועל.
מציאות זו יצרה קושי ממשי, במיוחד על רקע הגירושים הדתיים בישראל, המחייבים הסכמה של שני בני הזוג להתגרש. כך, יכול להיווצר מצב שבעל יעגן את אשתו, יסרב לתת לה גט, היא תיוותר נשואה לו בעל כורחה, וכאשר תלך לעולמה מבלי שערכה צוואה, הבעל הזה יירש מחצית מעזבונה.
בשנת 1999 קבע ביהמ"ש העליון שהמבחן לירושת בן זוג הוא מבחן הצורך בגט. כל עוד נדרש להסדיר גט בין בני הזוג, גם אם הם פרודים ולא מקיימים חיי זוגיות, אזי בהיעדר צוואה הם יורשים אחד את השני. מאז לא שינה בית המשפט את ההלכה, גם כאשר ההזדמנות נקרתה בדרכו.
לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה, באחת ההזדמנויות שהובאו לפתחו, התקשה להתמודד עם העוול שמתרחש מיישום פשטני זה של חוק הירושה הארכאי, וקבע שאם טיבה של מערכת היחסים היא כזו שניתן להניח שבית הדין הרבני היה קובע שעל הצדדים להתגרש, הרי שהזכאות לרשת בטלה. מדובר בפרשנות יצירתית מאוד, שנועדה להתמודד עם העוול שהוראת החוק יצרה.
הוראת החוק הנוכחית יוצרת מציאות אבסורדית לא רק בכך שהיא מעניקה זכויות ירושה היכן שאבד הכלח על הזוגיות, אלא גם מעניקה זכויות ירושה היכן שהזוגיות טרם הבשילה. החוק הנוכחי מעניק זכויות ירושה גם לבני זוג ידועים בציבור, מראשית הקשר, ואפילו בנסיבות של קשר בן חודשים ספורים. כך, נוצרו מצבים בהם אדם נפטר כשיש לו בת זוג טריה בחייו, החיה עמו זמן קצר, והיא זכתה במחצית מכל עזבונו. ילדיו נאלצו להסתפק במחצית השניה בלבד ולחלקה ביניהם.
שני מצבים אלה מתארים נסיבות בהן ברור שהנפטר לא היה מבקש להוריש לבן הזוג, והחוק בכל זאת מעניק זכויות ירושה גורפות אלה.
תזכיר חוק הירושה החדש, שפורסם בימים אלה, מתאר שינויים מהותיים שיוכנסו בחוק, באופן שנועד להתאימו לנסיבות חיים בהן האדם הסביר היה מעניק זכויות ירושה לבן זוגו. כך למשל, על פי החקיקה החדשה, בני זוג שנפרדו למשך שלוש שנים לפחות, לא ירשו האחד את השני, גם אם הם נותרו נשואים פורמאלית. באשר לבני זוג ידועים בציבור במערכת יחסים קצרה יחסית, יושם הדגש על שאלת כוונתם לקיים חיי משפחה דרך קבע, כאשר קיום מערכת יחסים במשק בית משותף במשך שלוש שנים לפחות מקימה להם זכות להיות בני זוג לצרכי הורשה.
על פי המוצע בתזכיר החוק, הדגש יושם על כוונת בני הזוג ליצירת חיי קבע משותפים. כלומר, הדגש יושם על בחינת אופי מערכת היחסים ברמה המהותית ולא הפורמאלית. התיקון המוצע לחוק, אכן יביא עמו בשורה חשובה ויתקן עוולה של ממש בכל הנוגע לירושת בני זוג. עם זאת, ראוי לחזור ולהזכיר, שתמיד עדיפה מציאות בה אדם לא יותיר את קביעת יורשיו למחוקק, אלא יערוך צוואה, שתבטא את רצונו בנסיבות חייו הייחודיות. הוראות החוק הכלליות לעולם לא יוכלו להחליף את שיקול הדעת הפרטני שיכול כל אדם לבטא בעריכת צוואה פשוטה התואמת את רצונו.
ד"ר עו"ד שרון פרילינג היא מומחית לדיני משפחה וירושה