יש שיראו באדריכלות הארץ-ישראלית ככזאת שמסמלת את האבולוציה וההתפתחות של החברה הישראלית. כמוה, גם הבניה המקומית מושפעת מערב רב של תרבויות וגישות תכנון ובניה. החל מהשפעות הבניה הערבית טרם קום המדינה ועד לגורדי השחקים והבניה הרוויה והצפופה שמאפיינת את הערים המרכזיות כיום.
"למול מבני קובייה צנועים וצריפים, שנבנו בעיקר בקיבוצים ובמושבים, הבניה העירונית הציגה קו אקלקטי שהסתמך על אסכולות שונות. כך למשל מבנה אחד בו שולבו קשתות ערביות ומוריות עם צריחים, ש"יובאו" בכלל מהארכיטקטורה האירופאית הקלאסית", מסביר האדריכל דן ישראלביץ, מבעלי המשרד ישראלביץ אדריכלים. "בני העלייה החמישית שהגיעו מגרמניה הביאו קידמו את סגנון הבאוהאוס על קוויו הנקיים והפשוטים והעירובים בין הסגנונות יצרו כאן מן מנעד תרבותי מגוון- כור היתוך של ממש. אח"כ, הכרזת המדינה והגעתם של רבבות העולים שינתה באופן דרמטי את תמונת הנוף המקומית. בהיעדר תקציבים הם שוכנו במחנות בריטים נטושים, בבתי ערבים שננטשו, במעברות ובבתי קבע שנבנו בחסות המדינה ומטרתם, אכלוס מהיר של מספר משפחות תחת אותה קורת גג. מדובר בתקופה שהתאפיינה בהישרדות ויעידו על כך השיכונים הוריים (מבני הרכבת בלשון העם) ששימשו לקליטת עולים וכיום, שבעים שנה אחרי, מוחלפים במבנים מודרניים במסגרת פרויקטי תמ"א ופינוי-בינוי".
עוברים לסגנון הברוטליסטי
בשנות ה-60 הבניה כאן בישראל החלה לשנות כיוון. הסגנון הברוטליסטי החל לצבור תאוצה בעיקר בשל העובדה שאפשר לייצר שטחים ציבוריים גדולים במהירות יחסית. הסגנון, שהתפתח באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, השתלב היטב בערכים הסוציאליים-קהילתיים ובפשטות ששלטו כאן באותה עת. הבניה החשופה הדגישה את הפשטות של החומר ולא הסתתרה מבעד לאלמנטים קישוטיים שנועדו לחפות על היסודות.
"הסגנון הברוטליסטי שלט גם בבניה המקומית של שנות ה-70, אך עם תוספת של אלמנטים מהאסכולה המודרניסטית" מסביר ישראלביץ. "המנעד האדריכלי הפך לרחב ומשוחרר יותר ונפתח לסגנונות עיצוב נוספים ולחומרים חדשים שטרם נעשה בהם כאן שימוש. המבנים הפכו גדולים יותר וניכר כי מתכנניהם הפגינו יצירתיות תכנונית. בפרברים החלו להיבנות מבנים של 10 קומות ומעלה ובמגזר הציבורי החלה הפרטה שגרמה לבניית מבנים שבלוניים- זהים שאותם אנחנו רואים גם כיום ברחבים הארץ".
ישראל של שנות ה-80 מתחילה להיפתח למגמות עולמיות מגוונות יותר. כפועל יוצא, נוצר בליל סגנונות שמעיד על העדר חשיבה לטווח הרחוק על המרקם האזורי. "בעלי בתים פרטיים ביקשו ליישם על פני מגרש בשטח קטן יחסית את כל מאווייהם, מה שגרם לבניה לא פרופורציונלית שאינה מתייחסת לפני השטח ולסביבה", כך לדברי נירית פרנקל, מבעלות המשרד פרנקל אדריכלות ועיצוב. "אותה מגמה המשיכה גם בעשור החמישי בו המשיכה הבניה הפרברית המואצת, שברובה הייתה נטולת מעוף אדריכלי-תכנוני. במקביל החלו להיבנות המגדלי שמסמלים אולי יותר מכל את השינוי במארג החברתי. רבים בחרו להסתגר בדלת אמותיהם, ונראה שתפיסה זאת ממשיכה להתקיים גם היום".
מתחילת המילניום ועד היום הבניה הפרטית מושפעת מהפתיחות לחו"ל ומהרצון של בעלי בתים רבים ליצור מרחב פרטי שמהווה גם סמל סטטוס. "רבים מהבתים בקווים מודרניים, מינימליסטיים וישרים, בצבעוניות מונוכרומטית אך לא רק. אנחנו רואים פתיחות הולכת וגוברת לסגנונות שונים בדגש על יישום של פיוז'ן, כלומר מספר סגנונות שמתקיימים במקביל" מסבירה פרנקל. "בישראל מודל 2021 ממשיכים לקום פרויקטי מגורים גרנדיוזיים בהשקעה כספית עצומה. המגדלים ממשיכים לטפס לגבהים חדשים וניתן יותר דגש על בניה אקולוגית וירוקה".
המרקם האדריכלי בארץ, שהשתנה ללא היכר, מציב תמונת מראה לפני החברה הישראלית: מבנייה אחידה וצנועה, שצמחה מתוך אידיאולוגיה חברתית ומשאבים מועטים, שינתה ישראל את פניה והבניה האינטנסיבית לאו דווקא תואמת את קיבולת המערכות והתשתיות המיושנות שמרביתן לא טופלו לאורך השנים ונראה שהמצב לא עתיד להשתפר.
על פי מחקר שערך פרופסור אלכס וינרב עבור מרכז טאוב מסתמן שבשנת 2040 תמנה אוכלוסיית ישראל למעלה מ-13 מיליון תושבים. כבר עתה ישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם, עם שיעור הגידול השנתי הגבוה ביותר במספר האוכלוסין. תכניות המתאר החדשות אמורות לענות על תחזיות דמוגרפיות נוספות שרובן ככולן מצביעות על מספרי גידול דומים. חוסר הסנכרון בין הפיתוח לגידול הצפוי עתיד להחמיר את המחסור הכרוני בפתרונות דיור נגיש, וכפועל יוצא לעליה במחירי הדיור.
לשיטתו של האדריכל בני פרי, שותף במשרד V5 אדריכלים ובוני ערים, תכנון אורבני מושכל ומדויק עשוי למשוך אוכלוסיות מבוססות למרכזי ערים חלשות להשפיע על השירותים הקהילתיים ומערכת החינוך וכן על מיצוב העיר במדד החברתי-כלכלי: "במידה ותקום בעתיד הנראה לעין ממשלה יציבה, יש חשיבות יתרה שמקבלי ההחלטות ברמה הארצית, יחד עם הרשויות המוניציפליות יתחילו לבחון דרכים אופרטיביות לקידום התכנון העירוני באופן שישפיע על נדבכים שונים בחיי הקהילה- במישרין ובעקיפין", הוא מסיר.
לדברי פרי, על אף העובדה שרבות מערי ישראל הצטרפו במהלך השנים למהלך ממלכתי שמקדם תכניות מתאר כוללניות, נשאלת השאלה עד כמה אלה נועזות ויכולות דה פקטו להשפיע על פני הערים ומארג החיים שבהן.
מרחב ציבורי מתפקד: תנאי לעיר משגשגת
"יצירת מרחב ציבורי מתפקד הוא תנאי הכרחי לעיר משגשגת ומצליחה ועל כן יש לבחון כבר היום אופרציות להרחבתו בערי המחר", הוא מסביר. "הגדלת היקף הקרקעות הציבוריות, הרחבת מדרכות וכבישים, תוספת של גנים ומוסדות הם כורח על כן מחשבה יצירתית ונועזת היא המפתח לשלב את כל הפונקציות במרחב גם כשהקרקע אינה מספקת".
לדברי פרי, על מקבלי ההחלטות "להחליף דיסקט" ובהקדם: "הצפיפות מחייבת אותנו לשבור את תקרת הזכוכית של הפרדיגמות הישנות. אם נתכנן נכון נגלה (ובניגוד למחשבה המקובלת) שככל שמתחמי המגורים יהיו צפופים יותר כך תגדל רווחת התושבים שכן הם יעמדו בסיפי הכניסה של שירותים ברמה הגבוהה ביותר: לא יהיה צורך לנסוע רחוק בכדי לקבל את שירותים ובתכנון נכון גם בית החולים, אולם הקונצרטים והיכל הספורט ימצאו בטווח הליכה. לעיר הצפופה יתווספו דרכי תנועה אנכיות ומרחבי תנועה ופעילות במספר מפלסים. עם התפתחות המכונית האוטונומית יפחת מספר המכוניות הפרטיות בערים הגדולות. עם התפתחות הסוללה החשמלית, ילך הזיהום בערים האלה ויפחת ועמו גם הרעש וההמולה".
פרי נותן כאחד הפתרונות שימוש בגגות ובקומות ביניים מפולשות בבניינים לטובת יצירת מרחבים ציבוריים ובתוך כך רשת שבילי הליכה עילית בין גגות (בדומה ל- High-Line במנהטן): "בנוסף, נכון יהיה לשלב ככל הניתן מוסדות ציבור במגדלים רבי שימושים המשלבים בין מגורים, מסחר ומשרדים בהם גם בתי ספר וגנים ממוקמים בקומות גבוהות להם חצרות משחקים על הגגות. בתוך כך, מרחבים תת קרקעיים, שנתפסים כחשוכים וחנוקים ואינם מאפשרים איכות חיים סבירה, יכולים לשמש כאולמות אירועים, חדרי כושר, אולמות קולנוע ומרכזי קניות. טכנולוגיות חדישות ישפרו את איכות החיים גם מתחת לאדמה, תכנון נכון יאפשר כניסתם של אור ואוויר גם לקומות המרתפים. הקשר של הקומות התת קרקעיות למערכות הסעת ההמונים המתוכננות גם הן מתחת לאדמה יגדיל את אפשרות הניצול היעיל של הקרקע פי כמה וכמה".
"הפיתוח העתידי חייב לקחת בחשבון יצירת מבננים אינטנסיביים רבי שימושים. גם בבנייני המגורים עצמם נכון יהיה לפתח שירותים יעילים לבילוי שעות הפנאי. כך ניתן יהיה למקם מועדונים, מסעדות, בתי קפה ואולמות בילוי שונים גם בבנייני מגורים בקומות שייועדו לכך- תוך שילוב בנתיבי תנועה ציבוריים עיליים. עם גידול האוכלוסייה, הזדקנותה והעליה בהיקף שעות הפנאי יש להגדיל את מיכסות בילוי שעות הפנאי ולגוון את סוגי השימושים הקשורים אליהן", מסכם פרי.