לפני כ-10 שנים ט' שילם כמיליון ורבע שקלים למ' קבלן בניה ופיתוח, כדי שיבנה לו את בית חלומותיו. ההסכם המפורט כלל לא פחות מ-11 שלבים בבנייה ובתוך 10 חודשים. לקראת האביב, ט' קיבל המפתח אולם השמחה היתה קצרה. כבר בחורף הראשון הווילה לא עמדה בגשמים והתגלו בעיות רטיבות באזורים רבים בבית.
בעל הווילה פנה לקבלן שהתעלם מפניותיו, בין היתר בטענה כי מדובר ב"מים כלואים" שנוצרו בשלד המבנה לפני שביצע את עבודות הגמר. לכן טען כי יש לאפשר למים להתייבש. ט' פנה ל-3 מומחי איטום כדי שיסבירו את הסיבה לרטיבות וכל המומחים, כולל אחד שאף עשה שימוש במצלמה טרמית, קבעו כי הבעיה נעוצה באיטום לקוי או בחוסר איטום מעטפת המבנה תוך שהם דוחים בתוקף הטענה ל"מים כלואים". לטענת אחד מהם, לא בוצע כלל איטום בהיקף הבית ובחגורות היסוד, התגלו כשלים באיטום הגג, במרזבים, בחדרים ובמרפסות.
ט' ביצע בשנים הראשונות תיקוני שפכטל וצבע בתקווה ש"המים הכלואים" יתייבשו, אך ניסיונותיו לא צלחו ובכל חורף הבעיה החריפה מחדש. במקביל לבעיות הרטיבות, בקרב בני הזוג שסבלו מעובש, ריח, פגיעה בריהוט ובפרקט, התגלעו בעיות אישיות והם החליטו להתגרש. לקראת מכירת הבית במסגרת הליכי הגירושין, גילו שבעיית הרטיבות מרחיקה רוכשים פוטנציאליים. מחוסר ברירה נאלצו להתפשר במחיר עד שמצאו קונה שהסכים לרכוש את הבית בתנאי שיפתרו באופן יסודי את בעיית הרטיבות בעלות של כ-120 אלף שקל.
לאחר שבעיית הרטיבות נפתרה והווילה נמכרה, ט' הגיש באמצעות עו"ד ארז אסרף תביעה נגד הקבלן בבית משפט השלום באשקלון וביקש לקבל פיצוי עבור החזר הוצאות הכספים שהוציא לצורך איטום הבית, הוצאות הצביעה, שפכטל ועבור עוגמת נפש. זאת בנוסף לאובדן ערך.
בכתב ההגנה הקבלן טען בין היתר כי הוא קיבל לידיו את עבודות הגמר לאחר שקבלן אחר בנה את השלד וחזר על הטענה ל"מים כלואים" תוך שהוא מסכים לשלם פיצוי של 10,000 שקלים. השופט עדו כפכפי קבע כי עדותו של ט', של גרושתו ועדיו כנה וישרה, זאת לעומת עדותו של קבלן הווילות שהתאפיינה בניסיונות חוזרים ונשנים להימנע ממתן תשובות ישירות לשאלות שנשאל בחקירה הנגדית על ידי בא כוחו של ט', עו"ד ארז אסרף העוסק בתביעות חוזיות ומקרקעין. לדברי השופט, הקבלן השיב תשובות ארוכות ומתחמקות המתאפיינות בלשון חלקלקה.
השופט תהה מדוע הקבלן הניח הריצוף בשלד עם "מים כלואים" וקבע כי טענתו של הקבלן לפיה הזהיר מראש את בעל הווילה שיצטרך לסבול משך שנים מבעיות רטיבות אינה סבירה. זאת לאור העובדה שלא הגיוני שט' היה מסכים לחיות שנים עם בעיות רטיבות. אם הרטיבות נעוצה במים כלואים מתקופת בניית השלד, כטענת הקבלן, תופעת הרטיבות הייתה אמורה לקטון משנה לשנה, אך בעיית הרטיבות החריפה מחורף לחורף. לכן קבע השופט, כי טענת "המים הכלואים" מנותקת מהמציאות.
השופט פסק כי תופעת הרטיבות שהתגלתה בחורף הראשון לאחר קבלת המפתח, מלמדת על כך שהקבלן הפר את התחייבות החוזית ביחס לטיב הבניה והתרשל באיטום הבית, על כן הוא אחראי לפצות את התובע על נזקיו.
השופט כפכפי פסק כי על קבלן הווילות לשלם לט' פיצוי כולל של כרבע מיליון שקל עבור איטום הבית, תיקוני צבע ושפכטל, עוגמת נפש, שכר טרחת עורך דין ושכר המומחים.