אזרחי ישראל, הכירו עוד אויב גדול שלכם: הפופוליזם

טסט פעם בשנתיים, שאטל ימי מאשדוד לתל אביב, הפחתת התשלומים לוולט ותן ביס וענישת קבלנים על תאונות עבודה. חברי הכנסת שלנו מעלים הצעות שכביכול עוזרות לציבור. הבעיה: אפס סיכוי ליישם אותן. סיפורה של פופוליטיקה בשנות ה-2000

האקדמיה ללשון העברית מבהירה כי המינוח בעברית ל"פופוליזם" הוא המונאות - סגנון התנהלות בפוליטיקה בו יוזם המהלך או אומר הדברים פונה אל ציבור פשוטי העם לצורך גיוס תמיכה ואהדה, תוך שימוש במסרים פשוטים וקליטים. הפופוליזם מאפיין במדויק את מכאוביו של העם ומכוון את מסריו, כך שייתפסו כפתרון לדאגות הכלכליות והחברתיות, לעיתים תוך שהוא נוטה להציע פתרונות לטווח הקצר, שאינם מסוגלים לטפל בבעיות מן השורש, אלא לספק 'פלסטר' שיחווה כמענה של ממש לצרותיו.

ואמנם, הפוליטיקאים הישראלים לא המציאו את השיטה, שהפכה לכלי רווח עוד מימים ימימה, אך המוח היהודי - ישראלי - לא מאכזב ולקח צעד קדימה את המסוגלות להנדס מסרים מתעתעים בציבור.

סקרנו מספר מהלכים ואמירות של פוליטיקאים, שלכאורה אמורים היו להיטיב את מצבנו הכלכלי, אך יישומם, ככל הנראה, צפוי להשיא רווח בעיקר ליוזמיהם.

עוד בוואלה! NEWS

קדימה לעבודה: שבעה טיפים שיעזרו לכם לעבור ראיון וירטואלי

לכתבה המלאה

שליחות של מצוות?

אף אחד לא אוהב לשלם, אבל להוריד ל-10 אחוז? אין מצב (צילום: ShutterStock, ShutterStock)

על שולחן יו"ר הכנסת הונחה הצעת חוק חדשה של ח"כ מאי גולן (ליכוד), שמבקשת לקבוע כי העמלה שתשולם לחברת משלוחי אוכל כגון וולט תעמוד על סכום מירבי בשיעור של 10 אחוזים, במקום המצב כיום, בו נאלצות מסעדות ובתי קפה לשלם עמלה של 27 אחוזים לחברת השליחויות.

על פניו, מדובר בהצעת חוק מוצדקת ומתבקשת, שכן אנשי ענף המסעדנות מלינים על כך שחוזה ההתקשרות עם חברות השליחות מקטין עד למינימום את שולי הרווח שלהם, ולעיתים אף מעביר אותם למצב של הפסד. אלא שכאשר בוחנים לעומק את ההתכנות ליישום הצעה כזו, מגלים כי היא למעשה, אינה קיימת. מדוע?

"המודל הכלכלי שבבסיס העבודה של אותן חברות אינו יכול להתקיים במציאות של שולי רווח 10%. הכוונה של מאי גולן מבורכת, אבל היישום צולע", אומר לנו מסעדן ותיק, "אני נושך את השפתיים ועובד עם אותן חברות מחוסר ברירה, הן נוגסות בהכנסות באופן משמעותי והייתי שמח להפחתה דרמטית של שיעור העמלה שמשולמת להן, אולם לצערי, המהלך של ח"כ גולן פשוט אינו ישים".

טסט ליכולת שלנו לעשות חשבון פשוט

הצעה שמשמעותה יותר הרג בכבישים. מירי רגב (צילום: אתר רשמי, מירי שמעונוביץ)

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב מקדמת תקנה חדשה לפיה כלי רכב פרטיים, שעלו על הכביש לפני שלוש עד 10 שנים, יחויבו בביצוע המבחן השנתי ("טסט") אחת לשנתיים, במקום שנה כיום. על פי התקנות, רכב פרטי חדש פטור כיום מביצוע מבחן רישוי שנתי (טסט) בשלוש השנים הראשונות לרכישתו, ולאחר מכן מחויב לעבור טסט במכון רישוי מדי שנה. לרכבי ליסינג חדשים, הפטור מטסט הוא של שנתיים בלבד. לפי היוזמה, את אגרת הרישוי ימשיכו בעלי הרכבים לשלם אך יתייצבו לבדיקה הפיזית רק מדי שנתיים.

על פניו, מדובר במהלך פרו צרכני, שצפוי לחסוך לציבור הרבה כסף, אולם כאשר פורמים את ההצעה ובוחנים לעומק את ההשלכות האפשריות שלה על שלומו של הציבור ככלל, ועל שלומם וכיסם של בעלי ומשתמשי הרכבים בפרט, מגלים כי מדובר במהלך שנכנס תחת הקטגוריה של פופוליזם. מדוע?

שבי ברכה, בעל רשת מכוני רישוי רכב טכנו טסט, מציין כי מדו"ח שנכתב ע"י מומחה התחבורה ד"ר משה בקר, המעבר לטסט דו שנתי יהפוך מאות אלפי מכוניות, ובמיוחד מכוניות ישנות, ל"פצצות מתקתקות" שיעלו את מספר ההרוגים, מה שיגרור גם פגיעה נוספת בקופת המדינה בשל העלויות המצרפיות שנגזרות מכך. לדבריו, אין כלל מקום להשוואה בין איכות התשתיות במדינות אירופאיות כגון שבדיה לתשתיות שקיימות בערים רבות בישראל כדוגמת קלנסוואה או סחנין, שמאיצות את היווצרות הבלאי ברכבים שמסכנים את כלל הציבור.

והביקורת כנגד המהלך ממשיכה: עלות ביצוע הטסט שתיחסך עומדת על 86 שקלים לטסט, אגרת הרישוי לרכב (לרכב רגיל) עומדת על כ-3,000-1,000 בשנה - ואגרה זו, שנכנסת לקופת המדינה, תישאר בעינה. כמו כן, גובה הפרמיה שמשולמת בגין ביטוח רכב מחושב בין היתר בהתאם לרמת הסיכון שכרוכה בשימוש בו ושינוי בתכיפות הבדיקות יכול להביא להחמרת הסיכון האקטוארי ולעליה בגובה הפרמיה.

"הביקורת היא לא כלפי השרה רגב, אלא כנגד פקידי משרדה שהגו את הרפורמה הזו שאינה מתאימה מכל היבט שהוא למציאות על הכבישים בישראל", מוסיף ברכה.

נפלתם על הראש

תשביתו את אתרי הבנייה? הקבלנים יגלגלו את זה לרוכשים (צילום: דוברות משטרת ישראל)

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון יזמה הצעת חוק, על פיה לאחר שתתרחש תאונה קטלנית באתר בנייה בה קיפח את חייו עובד, ייסגרו לאלתר כל אתרי הבנייה של אותו הקבלן. על פניו, במציאות הכאוטית בישראל, בה מדי שנה נהרגים עשרות עובדי בניין, חוק כזה עשוי להלך אימים על הקבלנים, שכן השבתה כללית של כל פעילותו תסב לו הפסדים עצומים בגובה מיליוני שקלים.

אלא שקיימת בעיה מהותית שמעיבה על התועלת שתצמח ממנה. "מה שהקבלנים יעשו זה לגלגל את ההפסדים על הלקוחות. אני עושה כל מה שאפשר בשביל למנוע הישנות תאונות באתרים שלי, אבל לא אתן לחברת כנסת לעשות פוליטיקה על הגב שלי", אומר לנו קבלן גדול מאזור המרכז ומוסיף, "אל תלכו שולל - שולי הרווח שלי מכל פרויקט כזה עומדים על אחוזים בודדים, וההפסד צפוי לנגוס בהם - מה שאני ויתר הקבלנים לא נוכל לקבל. מי שיישלם את המחיר זה כלל רוכשי הדירות מקבלן".

נתניה זה לא בנגקוק

התחנה המרכזית של השאטלים? המרינה בהרצליה (צילום: ראובן קסטרו)

לפי תוכנית יצירתית שהוצגה במשרד התחבורה וקיבלה אור ירוק מהשרה, שאטלים ימיים, כלומר מעבורות, יסיעו נוסעים מהחופים בנתניה, חדרה ואשדוד לתל-אביב. על פניו זה נשמע מבטיח: נסיעה ברכב מאשדוד לתל אביב אורכת בממוצע 41 דקות בשעות השיא, ברכבת 51 דקות ובשאטל הימי היא אמורה להימשך 26 דקות בלבד - פחות מחצי שעה. גם בנסיעות מחדרה ונתניה מדובר בחיסכון בזמן שמגיע עד ל-54 דקות.

כאשר בוחנים ברצינות את ההצעה, מגלים כי יישומה אינו עולה קנה אחד עם תפיסת המציאות. בשיחות שקיימנו עם מומחי תחבורה הם טוענים, כולם גם יחד - היא פשוט לא ישימה. מדוע? ראשית, לצורך כך, יהיה על המדינה להצטייד במעבורות ולהסדיר מעגנים עבורן, מה שצפוי לעלות מאות מיליוני שקלים. ואף אם התקציב לכך יימצא, היכן הן יעגנו? האם בנמל תל אביב? במרינה בהרצליה? ומי ישנע את כל הנוסעים מהמעגן? לצורך כך, נדרש לבנות מערך שאטלים מורכב ביותר. בשורה התחתונה - הסבירות שזה יקרה שואפת לאפס.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully